רחובות 04.10.22

מאז שנהרג רב־סרן ערן אלכאוי מראשון שנה, מקדיש אחיו 30 לציון בלבנון, לפני שרון את חייו לנתינה ואף הקים עמותת חסד על שמו • לא הרחק משם, התמודד כל השנים אייל בז'רנו עם הזכרונות הקשים מאותו קרב שבו נהרג ערן • לאחרונה הגיע אייל לעמותה שהקים שרון, מבלי לדעת כי מדובר באחיו של החבר הטוב שאיבד בקרב • המפגש המרגש פתח פצע גדול, אבל סגר מעגל והוליד חברות חדשה פתחו את הלב וסגרו מעגל בשם האח: המפגש המרגש בין אייל בז'רנו ושרון אלכאוי

היה יכול להפוך הסיפור הבא בקלות לתסריט של דרמה סוחטת דמ ־ עות או לספר מרגש שיותיר את הקורא מרותק. אבל למרבה הצער, השמחה, הכאב ועוד מערבולת שלמה של רגשות, מדובר בסיפור אמיתי לגמרי. זה סיפו ־ רם של אייל בז'רנו ושרון אלכאוי, שני אנשי חסד ונתינה שהמרדף שלהם אחר עוד מעשה טוב עבור הקהילה חיבר בי ־ ניהם וסגר מעגל ענק עבור שניהם, אבל גם פתח פצע ישן וכואב. גורל שקשר שנה, אבל רק 30 את שניהם יחד לפני לאחרונה הפגיש ביניהם ויצר סיפור שיכול להתרחש רק במציאות שקיימת במדינת ישראל. "סימנים מאח שלי" שרון אלכאוי, תושב ראשון לציון, עוסק בתחום הבקרה אך למעשה את חייו הוא מקדיש להנצחת אחיו רס"ן בפברואר 20 ערן אלכאוי ז"ל שנהרג ב־ במהלך קרב בלבנון. במותו הוא 1992 . "ערן גדל פה בראשון לציון, 24 היה בן למד בבית ספר סיני, תיכון בגן נחום, ולאחר כן התגייס לצנחנים. גדלנו בבית ציוני והתחנכנו שצריך לעשות הכל למען המדינה, זה היה החלום שלו להתגייס לצנחנים ולתרום כמה שיותר עבור מדינת ישראל", מספר שרון. "אין יום שאני קם בבוקר או סוף יום כשאני יושב על הספה, ולא עושה חשבון נפש מול אח שלי. מה הוא היה אומר על הדרך שבה אני מתנהל לזכרו. כל יום אני תורם שלוש שעות לקהילה ומבחינתי שום דבר לא יבטל אותן. גם אם רוצים לקבוע איתי פגישות חשובות אני לא מוכן, זה קודש מבחינתי. הבית שלי הוא גם בית עבור חיילים בודדים וכל אחד כזה הוא הנצחה והילד שכבר לעולם לא ייוולד לאחי. יש לנו חייל מגבעתי שה ־ תחבר אלינו בשנה האחרונה, הוא הגיע עם קבוצה של חיילים שאנחנו מאמ ־ צים. הוא חייל בודד שהצלחנו לקרב אלינו. הוא יושב איתנו בשולחן כל יום שישי לקידוש למרות שהוא בכלל לא יהודי. יום אחד היה טקס סיום טירונות של חייל אחר שאנחנו מאמצים והלכנו לשם כל המשפחה ולטקס הגיע איתנו גם החייל שאנחנו מאמצים מגבעתי. בנסיעה לשם עצרנו לאכול משהו ותוך כדי הוא נפתח בפניי וסיפר לי על החיים הקשים מאוד שהיו לו. מאוד התקרבנו והוא החליט ללכת לקורס גיור אחרי שאהב את מה שראה אצלנו. יום אחד הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא רוצה לשנות את שם המשפחה שלו לאלכאוי. מבחינתי כל דבר כזה הוא מתנה מאח שלי, סימן שהוא שולח אליי כדי לסמן לי שהוא מרוצה מהדרך שאני מנציח אותו". שדה קרב בכל הזמן ששרון מדבר, אייל בז'רנו, שנולד וגדל בבת ים ומתגורר כיום בראשון לציון, מביט מהצד, שותק ודו ־ 30 מע. כל איזכור של ערן מחזיר אותו

שהיה איתי ואחרי בדיקה של רגע הוא אמר שאין מה לעשות איתו וצריך לחזור לקרב. המשכתי להילחם כשאני כולי נוטף דם מהטיפול בחייל שנהרג. רק מאוחר יותר הבנתי שבהיתקלות הזאת גם ערן נהרג. בלילה אמרו לנו להישאר שם בכוננות וכל הזמן המשיכו לירות עלינו. למחרת חזרנו לישראל, פרקנו את הציוד ואז פגשתי מישהו מהתיכון שהגיע לשם בתור נציג דובר צה"ל והוא שאל אותי 'בז'ה, מה קרה פה?' עכשיו, 19 אני זוכר בדיוק מה ראיתי ואני בן בסך הכל. תפסתי את עצמי, התיישבתי על הספסל ואמרתי לו: 'אני הייתי בסרט רע ואני מקווה שאני אצליח לצאת ממנו'", מספר בז'רנו ופורץ בבכי. "תודה לאל, יצאתי מהסרט הזה. 20 ו־ 19 ראיתי חיים של ילדים בני נגמרים. אלו מראות שאתה לא אמור לראות בגיל צעיר כל כך. יש משפט שאני אומר: 'אני בגילי קונה רק בננות צהובות'. אני כבר לא קונה בננות ירו ־ קות כי אני לא יודע מה יהיה מחר, אין לי מחשבה על מה שיהיה מחר כי ראיתי חיים של אנשים נמחקים ברגע. אגב, את אותו המשפט המ"פ שהיה איתי באותו

צילומים: קובי קואנקס

אבי איצקוביץ '

עבר לידי עם הנגמ"ש ואמר לי שהוא עוקף אותי. הוא יצא מהרכב והתחיל ללכת לצד הקשר שלו ופתאום נפתחה אש חזקה. המחבלים ארבו לנו והתחילו לירות עלינו מכל הכיוונים - אלו דב ־ רים שראיתי רק בסרטים בתור ילד. ירו עלינו כמויות של אש והתחלנו לחפש את המקור שממנו יורים עלינו. ירינו לכל הכיוונים ותוך כדי ראיתי שיש חייל פצוע. משכתי את החייל לכיוון הנגמ"ש ופעלתי כמו רובוט. הורדתי לו את הבגדים וניסיתי להנשים אותו אבל המצב היה קשה מאוד. צעקתי לרופא

שנה אחורה, אל הקרב בלבנון ששינה את חייו ובלילה אחד עקוב מדם הפך למבוגר כואב. "השנה 19 אותו מילד בן . באותו הזמן ירו קטיושות 1992 הייתה על קריית שמונה ואמרו לנו שצריך י � ק 15 להיכנס לכפר בלבנון שנמצא לומטר מהגבול כדי לחסל את המחב ־ לים. יצאו שני נגמ"שים של הכוח של ערן ועוד שני נגמ"שים של גבעתי, שאחד מהם אני הובלתי. יחד איתנו היו גם כוחות של הנדסה ושריון. התחלנו בתנועה, דרך די ארוכה בנגמ"ש. הג ־ ענו למחסום של האו"ם כשלפתע ערן

12

4.10.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות