רחובות 04.10.22

חולון

סיפור שמתחיל במנזר כשיעל דור הייתה בת שלוש, אביה חטף אותה ואת אחותה למנזר בירושלים, שם התמודדו עם גילוח שיער ראשן וחיים ‰ סגפניים, עד שאמן הצליחה לאתר אותן אלא שהיא מעולם לא חזרה לבית שעליו כל כך חלמה, והעבירה את ילדותה במוסדות כיום היא חולמת להוציא לאור ‰ עד שבגרה את סיפור חייה המטלטל, ובינתיים היא מסייעת לילדים אחרים והוריהם כמטפלת בתינוקות ומדריכת הורים מילדת מוסדות למטפלת בילדים

הסתיים גיוס בשבוע שעבר המונים שערכה יעל דור מחולון כדי להוציא לאור את הספר על חייה ‑ "סי ־ פור שמתחיל במנזר". הסכום אמנם לא גויס, אך דור לא מתייאשת, וכששומעים את סיפור חייה, ברור לגמרי מדוע עניין פעוט כמו כמה עשרות אלפי שקלים לא יעצור אותה: ילדות באווירה אלימה, חטיפה למנזר, הרחקה מהמשפחה, מש ־ ברים אישיים - אתגר אחרי אתגר דור צולחת את החיים ואף מצליחה להעניק מעצמה לאחרים. "אחרי כל מה שעברתי בחיים, אני מסוגלת להתמודד עם כל דבר", היא אומרת. הגירושים ), גרושה, אם לארבעה וסבתא 60 דור, ( לארבעה, עובדת כמטפלת תינוקות מו ־ סמכת, יועצת שינה, דולה ללידה ויועצת להורות ראשונית. היא נולדה בכפר סבא למרות שמשפ ־ חתה התגוררה בתל אביב, כי כבר ביום הראשון לחייה אביה החל להטביע בה את חותמו. "אבא התעקש שאמא תלד שם, שלח אותה במונית ונעלם, למרות שהיו לה הריון ולידה קשים מאוד. אפשר לומר שמאז ומתמיד אבי לא דבק במשפט 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. "הייתי ילדה לא מתוכננת. אחותי הג ־ דולה נולדה שנה וחצי לפניי ואני הייתי 'טעות', זה מסוג הדברים ששמעתי כילדה כשדיברו מאחורי דלת סגורה. אנשים לא מבינים כמה ילדים קולטים". האווירה בבית לא הייתה קלה. "אבא נהג לשתות, לשחק קלפים ולהמר ואז לבוא הביתה, לריב ולצעוק". , כשהייתי רק בת שלוש, 1965 "בשנת עברנו לאילת כי אח של אמא רצה לסייע - לעזור לה איתנו ולמצוא לאבי עבודה. אבל זה לא הצליח ויום אחד אמא החלי ־ טה לנסוע חזרה למרכז, ולעדכן את סבתי שהיא מתגרשת. היא ביקשה מהדודים להוציא אותנו מהגן אבל אבא גילה". המנזר כשאביה הבין כי נישואיו הסתיימו, הוא קיבל החלטה שלעד תשפיע על חיי בנותיו. "במקום הדודים, אבא הגיע לאסוף אותנו מהגן. זה היה חריג, הוא מעולם לא עשה זאת, אבל אף אחד לא הטיל ספק, משום שהוא אבא שלנו. נכנסנו לרכב ויצאנו לנסיעה ארוכה, במהלכה קיבלתי לראשונה בחיי שקית ממתקים מאבי. אני חושבת שזו הפעם היחידה שהוא העניק לי פינוק כזה. "בדרך אבא יצר קשר עם בת משפחה, אישה שידועה כשנויה במחלוקת. הוא התייעץ איתה והיא המליצה לו לה ־ שאיר אותנו במנזר מסוים בו מטפלים בילדים ובמוגבלים. בדיעבד הבנו שכל הכוונה שלו הייתה לגרום לאמא כאב וסבל". האחיות הגיעו למנזר סיינט וינסנט דה פול בממילא הישנה בירושלים. "לנזירות הוא סיפר שאמא זונה ושהוא צריך פתרון לבנות. הן קיבלו אותנו

/ חופית כהן -אולאי / / צילום: קובי קואנקס

"הייתי ילדה לא מתוכננת. אחותי הגדולה נולדה שנה וחצי לפניי ואני הייתי 'טעות', זה מסוג הדברים ששמעתי כילדה כשדיברו מאחורי דלת סגורה"

מאוד יפה, התנהגו אלינו טוב, אבל היו גם דברים לא קלים. ראשית, גילחו לנו את הראש. היה לי שיער מלא וארוך והן הורידו הכל. עד היום יש לי אישיו עם השיער שלי. מספיק שמורידים לי קצוות ואני מתעסקת בזה שבועות. גם קילחו אותנו בכוח, לוודא שאין לנו מחלות. אלה סצינות שחוזרות אליי עד היום כי הכל היה מבהיל. "במנזר הייתה אווירה שקטה, בלי צעקות ומתח, בניגוד לבית. ישנים במיטות קטנות, קמים מוקדם להתפלל לצלב הגדול, טיולים בחצר וארוחות צנועות של פת לחם ומרק דלוח. "הזיכרון הכי ממשי שלי הוא זיכרון של המתנה. חיכינו שיבואו לקחת אות ־ נו. היה ברור לנו שמישהו מבני המשפחה שלנו מגיע כל רגע, אבל חלפו שלושה חודשים ואיש לא בא. אנחנו כבר הפכנו

לחלק מהמקום, דיברנו צרפתית ואיש לא ידע מה קורה מחוץ למנזר". המוסד החרדי יעל ואחותה לא ידעו שבזמן הזה אמן מחפשת אותן, ולאחר שלא הצליחה לקבל סיוע מכוחות המשטרה, כיוון שהחוטף נחשב לאפוטרופוס, היא יצאה לחיפושים בעצמה. "בזמנו היה מקו ־ בל שאבות חוטפים ילדים למנזרים, אז היא חיפשה בכל המנזרים בחיפה. בשלב מסוים היא החליטה לנסות גם בירושלים, ואפילו הגיעה לאמא של אותה קרובת משפחה. האישה הייתה חברה טובה של סבתי ואמא חשבה שהיא תעזור לה. היא אמרה לה שהיא יודעת שבתה סייעה לאבא שלי, אבל לא מעבר".

מי שבסופו של דבר סייעה לאם היא דווקא שכנה של אותה אישה. היא כיוונה אותה למנזר והאם פתחה במבצע חי ־ לוץ. למרות ששערי המנזר היו סגורים והעובדים סירבו לסייע לה, היא התחבאה בפאתי מדרגות הכניסה, וכשספק הלחם הגיע להעביר ארגזי מזון היא נצמדה לעובדים והצליחה להשתחל פנימה. תוך זמן קצר פעמוני המנזר התריעו על הפולשת, והיא נתפסה אך סירבה לעזוב לפני שתדבר עם אם המנזר. בשיחה בין השתיים הדברים התבהרו. האם הורשתה לראות את בנותיה, שישנו באותה שעה, ולאחר השיחה עזבה את המקום. אחרי חודשים ארוכים היא איתרה אתכן, מדוע היא עזבה? "היום זה נשמע לא סביר - איך אפשר פשוט לקחת ילדות מאמא שלהן? אבל אמא הבינה שבמקום כזה הזכות שלה

22

4.10.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות