רחובות 04.10.22

חיפשה שבת, מצאה בית תפארת אוריה נדדה במשך שנה וחצי ברחבי הארץ בין משפחות שלא הכירה ‰ שהזמינו אותה לעשות אצלן שבת היא פגשה חילונים ודתיים, שילבה בין

דתייה אבל לא בסיכון". החיפושים הובילו אותה לפנימייה בשדה בוקר. "הייתי הדתייה הראשונה שלמדה שם וזה לא היה פשוט", היא מספרת. "הפכתי להיות 'הרבנית' של הילדים ושל הצוות. כל שאלה אמונית הפנו אליי. נהיה לי 'תפקיד'. בבית אצל ההורים לא תמיד הלכתי בשבתות לבית כנסת, אבל בפנימייה הלכתי ושמרתי על השבת כי כל העיניים בחנו אותי. לאורך כל השנים בפנימייה נשארתי דתייה". לחיות עם שתי זהויות אנחנו נפגשות באחת מהפינות היפות במכון ון ליר בירושלים. אוריה, שרק סיימה עכשיו את תוכנית המצטיינים של מכון שלם ללימודי המזרח התיכון ואסלאם, עוברת כאן קורס הכשרה לע א מיתי הדרכה בפורום לחשיבה אזורית. המסלול שהחל באפרת, המשיך בפני א מיית שדה בוקר, עבר דרך שירות צבאי במחלקת החינוך במג"ב ומגיע עד לכאן, לקורס שמבקש לבחון את מקומה של ישראל במזרח התיכון גם מתוך עיני הלא יהודים. בואי נחזור לפרויקט השבת. איך הוא בכלל התחיל? "הוא נבט מתוך הקרע שהתחלתי לה א רגיש בפנימייה. התחלתי להרגיש שאני חיה עם שתי זהויות ושתיהן אמיתיות. לא הצלחתי לחבר ביניהן. בילדות שלי אף אחד לא אמר לי ש'החילונים הם עגלות ריקות', אבל זה היה מאחורי הקלעים ומוטמע מאוד. פתאום הגעתי לפנימייה, מקום מאוד חילוני, ופגשתי משפחות שלקחו אחריות על הבחירות שלהן. לא יכולתי להישאר אדישה לזה. אחרי הצבא היה לי בן זוג. כשהיינו יחד זו הייתה הפעם הראשונה שלא שמרתי שבת. רציתי להיות בטוחה שאני לא שומרת שבת בשביל משהו מהותי, אבל מה זה המשהו המהותי הזה? אני זוכרת נסיעה אחת באוטובוס בירושלים. הס א תכלתי דרך החלון וראיתי המון אנשים עם כיפות. כל זרם והכיפה שלו. שאלתי את עצמי איך נראית השבת של כל אחד מהם. מיד גם עלתה המחשבה שבשביל לענות על זה אני אצטרך לנסוע אליהם הביתה לעשות איתם שבת". מהמחשבה הזו ועד השבת הראשונה שבה יצאה להתארח עברה שנה שלמה.

"עשיתי בדיקות לפני שיצאתי. גם שאלתי באיזה אופן מציינים את השבת וגם בדקתי שבאמת מדובר במשפחה, שיש שם ילדים. זה הרגיש לי יותר בטוח. בימים לפני שנסעתי להתארח הייתי במתח. בדיעבד, אצל שום מש א פחה לא הייתי בסכנה ולא הרגשתי מאוימת. מה שכן, לאורך כל השב א תות תמיד הייתי יושבת בקצה הספה, דרוכה. תמיד השבתות האלה היו מס א תיימות בפורקן של בכי". אחים 15 , שני בתים "כבר שנים שאני נודדת", כותבת אוריה בספר המסע שלה. "וצוחקת על כל מי שרואה אותי רק כמין ציפור נפש חופשייה בלי לשים לב שאני בכלל אוספת ענפים כדי שאוכל לבנות לע א צמי קן". זה משפט נוגע ללב. במיוחד כששומעים שהחלה את הנדודים כשהייתה בת ארבע אז התגרשו הוריה. מה שהיה עד עכשיו משפחה אחת, אב ואם ושישה אחים ואחיות (היא הרביעית) שגרה באפרת, הפך לשני בתים. "יש לי המון האוסים", אוריה עוברת לאנגלית , Home ל- House כדי להבחין בית שאליו היא כל כך רוצה להגיע. עם השנים אמה התחתנה שוב ונולד לה ילד נוסף. אביה התחתן גם הוא (בפעם השלישית) עם אישה שהיו לה חמישה ילדים. "לכל זה צריך להוסיף את היל א דים שיש לאבא שלי מהנישואים הרא א ילדים", 5 שונים שלו ובסך הכל אנחנו אוריה שוב צוחקת ובעיניים שלה גם אור שבור. "אני בקשר עם כולם. ברור שעם האחים הביולוגיים שלי אני בקש א רים הכי קרובים". ההורים שלה עלו מארצות הברית בגלל ציונות. עם השנים זזו על הס א קאלה הדתית. אביה, שהיה חרדי, הפך לדתי לאומי, ואמה, שהייתה דתייה, הפכה חרדית. הנדודים בין שניהם חייבו את הילדה והנערה אוריה לעשות כל הזמן התאמות. זה לא פשוט למי שהיא גם קצת מרדנית, גם כל הזמן שואלת שאלות וגם כל הזמן מחפשת לתקשר ולחבר בין כל הקצוות והסדקים. "בגיל מאוד צעיר הבנתי שאני חייבת לצאת מהבית", אוריה משתפת. לפני כיתה י' יצאה לחפש מסגרת. "מאוד היה קשה למצוא פנימייה לנערה כמוני,

"אני זוכרת נסיעה אחת באוטובוס בירושלים. הסתכלתי דרך החלון וראיתי המון אנשים עם כיפות. התחלתי לשאול את עצמי איך נראית השבת של כל אחד

יידיש לערבית, ביקרה עם מארחיה בטיש של האדמו"ר ובמסיבת אירוסין ‰ בבר ובעיקר ניסתה למצוא תשובות עכשיו היא מוציאה ספר שמתעד את כל "לא באתי להתווכח. ‰ החוויות שעברה באתי להקשיב"

מהם. מיד גם עלתה המחשבה שבשביל

נעמי רי יכמן / / צילום: עמית שאבי

של שנת בלילה הראשון א � התחיל פתאום לרדת גשם. תפ 20188 , חשבה שאלוהים 22 רת אוריה, אז בת צוחק עליה. בכל זאת, אף פעם לא יורד גשם בשדה בוקר אז דווקא היום, עכשיו, בדיוק כשבן הזוג שלה לשעבר שולח לה הודעה וכותב שהתחיל לצאת עם מישהי חדשה? דווקא בלילה שבו השתבשו כל כך התוכניות ואין לה איפה לישון, לה א ניח את הראש על איזו כרית ולבכות? בסוף הלילה ההוא, כשהתייבשו כל הטיפות, נולד המסע הגדול והמדהים שאליו יצאה ובימים אלה נשלמת הע א בודה על הספר שכתבה בעקבותיו. "כמעט בית" קוראים לו. בפוסט שהע א לפייסבוק שלה 20 8 בינואר 2 לתה ב כתבה אוריה: "תמיד האמונה הייתה חלק מהזהות שלי, החיבור ליהדות קיים, אבל אף פעם לא בדיוק ברור עד הסוף באיזה צורה, איך ובאיזו דרך. בתקופה האחרו א נה אני והשבת ביחסינו לאן. כןכן, גם לנו זה קרה. שואלות שאלות, בודקות כיוונים, מה טוב לכל אחת מאיתנו. לכן החלטתי לחקור את השאלות שלי ואני אשמח לעשות זאת בדרך קצת אחרת. אני מחפשת כמה משפחות שאוכל לה א תארח אצלן לשבת, שלא ממעגל החב א רים הקרוב שלי. עדיף כאלה שאני לא מכירה בכלל! כאלה שהן חלק מקהילה וגם כאלה שלא, מכל הארץ, מדן ועד אילת. על כל הסקלה הדתית והחילו א נית, העיקר שיסכימו לארח אותי. בעי א

ניי זו הייתה דרכה של היהדות להישמר במשך אלפי שנים. לא לפחד לשאול שאלות...". שבתות בטבלת אקסל את מה שקרה אחרי כן לא יכלה אוריה י � לצפות. "חשבתי", היא מספרת. "ש , אבל 50 משפחות. גג 20 זמינו אותי הפוסט הזה הפך מהר מאוד להיות ויראלי והגיעו אליי מאות הזמנות אז קודם כל פתחתי טבלת אקסל והתחלתי לנסות לסדר ולארגן את כל זה". השבת הראשונה הייתה בקרית אר א בע-חברון. אחרי כן, במשך שנה וחצי, עשתה שבתות בקיבוץ הקונסרבטיבי קטורה בערבה, במאחז החילוני-דתי שדה בועז בשומרון, ביישוב הקהילתי אלון הגליל, בקסטל-מבשרת, באבי א עזר, בבני ברק, בנתניה, בעזוז בגבול סיני, בירוחם ובמושב צופר. "בחרתי משפחות ומקומות שבדרך אחרת לא הייתי יכולה להגיע אליהם", היא אומרת. "ומהתחלה היה לי ברור שאני לא הולכת להתווכח. זה מסע לחיפוש הזהות היהודית שלי. פחות מסע חברתי. רציתי להקשיב, ללמוד, לבדוק מה מהותי לי ביהדות דרך השבת. החלטתי שבכל מקום שאליו אגיע אעשה בדיוק מה שבני המשפחה עושים בשבת". מלחיץ, לא? אישה לבד בבתים זרים.

לענות על זה אצטרך לנסוע אליהם הביתה לעשות איתם שבת"

 שדה בועז  קטורה

 קרית ארבע

 משפחות 11 , שנה וחצי

4.10.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות 28