רחובות 16.09.22

סיגלית ואייל תמיר. "לפעמים הסתכלנו עליו וחשבנו, מה עשינו שקיבלנו כזה ילד מופלא?"

מוסיף אייל. "לפעמים הסתכלנו עליו וחשבנו, מה עשינו שקיבלנו כזה ילד מופלא? הוא חקר וחיפש כל דבר בגוגל ואהב ללמוד. בהפסקות היה נכנס לספריה, קורא על שיאי גינס ומגיע עם תובנות על נמלה בסין ועל תגליות שבני עשר לא מתייחסים אליהן. כל מי שפגש אותו הרגיש שהוא נוגע בקסם. כשהשוטרת התקשרה ואמרה לי שקרה משהו לאחד הילדים, לא חשבתי על איתם. חייתי בתחושה שהכל קטן עליו". נשמע שהיה לכם קשר מיוחד. "הוא היה בן הזקונים שלנו והקשר היה מיוחד מרגע שנולד. כשהייתי חוזר הביתה וסוחט מיץ תפוזים הוא היה אומר לי בדרכו, 'תכין גם לעצמך'. בקיץ האחרון לפני מותו גם התחלנו לרוץ ולשחות יחד". כיוון שאיתם היה נמוך מבני גילו, ובמשך שנתיים לא גבה, החליטו ההורים להתייעץ עם רופאה מומחית בתחום, שהמליצה על הורמוני גדילה. "בהתחלה איתם לא הבין למה הוא צריך את זה, אף אחד לא הציק לו וזה לא הטריד אותו", אומר אייל. "במהלך שנה הוא גבה בעשרה סנטימטרים, כפול מילד בגילו, ובקיץ של אותה שנה היה גאה בגובה שאליו הגיע. לפני תחילת שנת הלימודים הוא אמר לי, 'החברים לא יכירו אותי'". אז מה בעצם השתבש? מה קרה? סיגלית: "עד היום אנחנו לא יודעים את כל הפרטים, לכן קשה להבין את מה שקרה. באיתם הייתה אימפול ־ סיביות, אבל גם אם התווכחנו ושברנו את הכלים, אחרי כמה שניות הוא היה חוזר לעצמו ונרגע. גם אם היה זורק לי שהוא 'לא אוהב אותי', מיד לאחר מכן היה מחבק". היו סימני אזהרה? סיגלית: "איתם יצא ליום הלימודים במצב רוח טוב. ליוויתי אותו לבית הספר, הגענו למעלית והוא היה חייכן". אייל: "הכל קרה תוך שלושה ימים בעקבות השיחה על הורמוני הגדילה. כשהוא פתח את דלת המרפסת הכבדה, הוא לא חשב על ההשלכות". סיגלית: "זה היה צעד אימפולסיבי שנבע מרגע של כעס. אנחנו לא יכולים לגמרי להיכנס לראש שלו. ברור שאם מישהו היה בבית זה לא היה קורה. באותה מידה הוא יכול היה לשחק במשחק ולהירגע". מבקר בחלומות כשהם הלומי צער וכאב, ברגע הקשה מכל, סיגלית התיישבה מול אייל, וכדי להרים אותו מהמקום הנמוך ביותר בעולם, אמרה לו: "יש לנו שני ילדים לגדל. לא אסלח לך אם תתפרק ותעזוב אותי לבד". "אני לא יודע מאין היא שאבה את הכוח האדיר להוציא משפט כזה מהפה", אומר אייל. ומאז הם מנסים, כל אחד בדרכו, להתמודד עם החלל והצער והכעס. "יש אנשים שמחפשים אשמים", אומר אייל. "אני חיפשתי איך אפשר, כחברה, ללמוד מזה ולהשתפר". "ואני כעסתי על הכל", אומרת סיגלית. "על הילד שפגע בו, על הסביבה, על המערכת שידעה שיש אלי ־ מות מילולית ופיזית ולא עשתה מספיק כדי למנוע אותה. הרגשתי שמטאטאים הכל מתחת לשטיח, שלא רוצים להתמודד עם זה, שמעדיפים להשתיק את הרע ־ שים ולעבור הלאה. עד היום אני כועסת על המערכת, וזו אחת הסיבות שאייל מעביר את ההרצאות. לדעתי

רגע של כעס ' וכשנישאו 91 ) הכירו בשנת 51 ) וסיגלית ( 52 אייל ( בנו את ביתם ביבנה, שם נולדו שלושת ילדיהם: עומר ) חייל, ואיתם 20 ) סטודנטית במכללת ספיר, ליאל ( 24( ושמונה חודשים"). 10 ("שלנצח יישאר לנו בן "איתם נולד בבית חולים קפלן", אומרת סיגלית, "ומהרגע הראשון היה יוצא דופן. בחרנו לו את השם איתם - שילוב של איתן ותם. הוא נולד יפה תואר, כמו דוגמן. הוא עשה לנו בית ספר כתינוק וכילד, היה בכיין ועקשן ועשה הכל בדרכו. הוא היה אינטליגנטי, חד בר ־ מות, ציני ובעל הומור. הוא היה רגיש ושובה לב, אבל גם לקח הכל ללב ונפגע בקלות. כל מי שהכיר אותו דיבר על הבגרות שלו, על היכולת לדבר עם אנשים מבוגרים על כל נושא שבעולם. אנחנו מניחים שמה שקרה לו בהמשך נגע באותה נקודה כואבת של רגישות, אחרת אין לכך הסבר". "איתם היה ילד חכם ודעתן עם המון תחומי עניין",

סיגלית: "כעסתי על המערכת שידעה שיש אלימות מילולית ופיזית ולא עשתה מספיק כדי למנוע אותה. הרגשתי שמטאטאים הכל מתחת לשטיח, שמעדיפים להשתיק את הרעשים ולעבור הלאה, וזו אחת הסיבות שאייל מעביר את ההרצאות"

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 16.9.2022 49