רחובות 25.04.25

מגיעים גם עם בני משפחה. מפגש של הקבוצה

ו � נולד לשמ לפני חצי שנהה ליק פלדמן נכד. אלא שלצד השמחה הגדולה וההתרגשות הוא החל לחו שוב כיצד לבשר את הבשורה לאחותו ששכלה במלחמה את בנה, אחיינו, סרן רותם לוי, ששירת בחיל ההנדסה ונפל ת � . "ה 18.12.23 - בקרב בסג'עיה ב - קשרתי לאחותי ברגשות אשמה, לא נעים לי להגיד דבר כזה. בשכל שלי אני יודע שהיא שמחה בשבילי, אבל זה לא מוריד מזה שלה אין את זה ולי יש. אז איך אני בכלל מודיע לה? זה שאני מדבר על הקושי הזה היום זה כי כבר שיתפתי בקבוצה ולכן קל לי יותר להציף את זה". הקבוצה עליה הוא מדבר היא מיזם של עיריית ירושלים בשם 'אנחנו הדודים', שנועד לספק תמיכה לבני המעגל השני והשלישי של הנופלים, אלה שהכאב שלהם, במלחמה שהחלה בטבח קשה והמשיכה בנפילה של רבים, הפך מטבע הדברים לשקוף. "אנחנו משפחה מלוכו

"אנשים לא הבינו" גם טליה דה לנגה גולן הירושלמית מקפידה להגיע למפגשים ביחד עם אחיותיה ואמה, חברת מועצת עיריית ירושלים יעלה ביטון דה לנגה (האיחוד הירושלמי), שמלווה את הפרויקט. "בבוקר השבעה באוקטובר נפל בן דוו דתי, אהוב נפשי, רס"ב יוראי כהן ז"ל", מספרת טליה. "יוראי היה לוחם ימ"מ, שעזב את ביתו, נפרד מרעייתו ובתו התינוקת ויצא להגן על האזרחים והמו דינה. הוא נפל בקרב הבלימה בצומת .29 שער הנגב כשהוא בן "מאז השבת ההיא, עם האבל האישי הכבד במקביל להלם ולאבל הלאומי, לא מצאתי הרבה דרכים להביע את השבר והסערה שהתחוללו בתוכי. מצד אחד היו קרובים אלי שידעו על היחסים הקרובים שהיו ליוראי ולי מהיום שנולד, אך היו לא מעט שלא הצליחו להכיל את האבל שלי ולא הבינו איך העולם שלי קורס עם נפילתו של בן דוד. אנשים עסקו בפני, ללא בושה, בהשוואה בין אבל לאבל וניסו להקטין את צערי העו מוק וגם לבטל אותו. לצערי, לא כולם זוכים למתנה חד פעמית שכזו עם קרוב משפחה שהוא לא ממעגל ראשון. עבורי, יוראי היה אחי הקטן. מצאתי את עצמי נאלצת להסביר את עצמי או להתנצל מדוע אני אבלה באופן קיצוני. כשהחו לטתי שסיימתי להתנצל, נותרתי באבל שלי לבד". כשטליה הצטרפה למפגשים המיוחדים האלה, היא גילתה עוד ועוד אנשים במצבה והרגישה בטוח לפרוק, לשתף, לקבל עצות מקצועיות והכרה. "צרת אחרים אינה מנחמת, חלילה, אך כן יש הקלה מסוימת בכך שיש עוד אנו שים שמרגישים כמוך, חושבים כמוך או מתמודדים עם אותם המשברים והדילו מות כמוך. ממפגש למפגש, למדתי עוד ועוד, גם ההקלה הורגשה ותמיד אני יוצאת משם עם הארות ותובנות שלא בהכרח הצלחתי להגיע אליהן לבד. בעיקר בזכות השיתוף בקבוצות השיח והתמיכה. עוד היה מנחם, להבין שקיו בלנו עוד במה להנכיח ולהנציח את יוראי. מגיע לכל משפחה את הזכות ואת

טליה דה לנגה גולן: "עבורי, יוראי היה אחי הקטן. מצאתי את עצמי נאלצת להסביר את עצמי או להתנצל מדוע אני אבלה באופן קיצוני. כשהחלטתי שסיימתי להתנצל, נותרתי באבל שלי לבד"

דת שמאוד קשורים אחד לשני והרגשתי ), תושב 59 צורך ללכת", מסביר פלדמן ( בית אל. "המפגשים האלה זה לנרמל את הלא נורמלי, זה להבין שכל המחשבות הלא נורמליות שעוברות לך בראש הן בעצם נורמליות, כמו הקושי לשתף בדבר משמח". גילית שעוד אנשים מרגישים ככה? "כן. כל אחד עם החשיבה שלו. כל אחד אחרת. אבל אנחנו, מי יותר ומי פחות, באותה הסירה. לא פספסתי אף פגישה מאז שנחשפתי למיזם וגם התנדבתי להיות בצוות היגוי שמתכנן מה יהיה בפגישות. אני משתדל לשתף כמה יותר אנשים שאני מכיר על קיומה של הקו בוצה, ולצערי הרב אני מכיר לא מעט. גם אחותי השנייה מגיעה עם בעלה כי גם הוא דוד שכול מהצד שלו, ואחות של גיסי מגיעה. זה גורם לנו לשתף ולדבר על דברים שאנחנו לא מדברים עליהם בינינו ביום יום, פתאום אנחנו נחשפים למחשבות של השני".

מי שאיבדו אחיינים ובני דודים במלחמה, מצאו את עצמם מתמודדים לא רק עם האבל הפרטי, אלא גם עם ביקורת מהסביבה שלא הבינה מה כואב בקבוצה מיוחדת ‰ להם כל כך לקרובים מהמעגל השני והשלישי של הנופלים, הם יכולים לדבר על הקושי וגם לשאול איך מספרים לאחות שאיבדה את בנה בקרב, שנולד לך נכד חדש

אבישג זוהר // צילום: עמית שאבי

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 25.4.2025 39