רחובות 27.06.25

משפחות שפונו מבתיהן מתמודדות עם הטראומה

// שי שגב עם איראן מצאו את עצמן משפחות רבות ללא מאז תחילת המלחמה קורת גג, לאחר שטיל פגע בבניין או בבית שבו התגוררו. הם נאלצו לעזוב באישון לילה הכול מאחור ולהפנות לבתי מלון או לקרובי משפחה, כשהם נושאים עמם תיקי יד ומעט חפצי חיוניים. כל עולמן והזיכרונות נותרו מאחור. כעת בבתי המלון השונים בארץ הם מנסים להבין מה עבר עליהם ולבנות שגרה חדשה בצל הטראומה איתה הם מתמודדים מאז. ארבע משפחות מראשון לציון ובת ים מספרות בראיון מיוחד על החיים החדשים שנכפו עליהם, על ההלם, הכאב ועל התקווה לעתיד טוב יותר. עזבו הכול ברגע: מתוך ההריסות באישון לילה מאות משפחות נאלצו לעזוב את בתיהן כשהן מותירות מאחור עכשיו הן ‰ זיכרונות ואת כל חפציהן מספרות על המציאות החדשה, חוסר הוודאות והתקווה לעתיד בטוח יותר איך ממשיכים מכאן?

ביתה של חמוטל לאחר הפגיעה

חמוטל כהן, אשת תקשורת ודוברת עיריית בת ים לשעבר, שביתה ספג פגיעה ישירה מצאה עצמה חסרת בית בן לילה. חמוטל התגוררה בשנים האחרונות בדירה ישנה משנות החמישים בבת ים, שעברה שיפוץ: "אני מתגוררת שם חמש שנים ויש חוזה לעוד שנתיים", היא מספרת. אלא שביום רביעי שעבר, הכול קרס. "הטיל הגיע בדיוק באותו לילה. הכל הלך, בית בן שלושה חד־ רים – עם כל הציוד, הריהוט, הדברים של הילדים, משחקים, ובעיקר זכרונות – הכל הלך". הבניין, שאין בו ממ"ד ואפילו לא מקלט קומתי, הסתמך על מקלט תת-קרקעי ישן, שעד למלחמה עם איראן לא שימש כמעט איש. "מתחילת המלחמה הבינו שזה רציני – ואנשים ירדו למקלט הזה, שגם כך מאוד ישן, מלא טחב, ריח לא נעים, חם ואי אפשר לשהות שם יותר מכמה דקות", היא מתארת את המצב העגום. חמוטל מציינת כי רבים מדיירי הבניין הם קשישים, וכי הירידה למקלט הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורם. "שכן שגר מול הדירה שלי, מאוד מבוגר – רק לרדת במד־ רגות לוקח לו חצי שעה, הוא כמובן לא ירד – והוא עכשיו פצוע בבית החולים". למרבה המזל, חמוטל ושני ילדיה הקטנים (בן שנה ועשרה חודשים ובן חמש) לא שהו בבית בזמן הפגיעה. "באותו בוקר, בדיוק לפני שזה קרה, הייתה לי תחושה לא טובה", היא משחזרת. "הסתובבתי הלוך וחזור בבית, הערתי את הילדים ואמרתי 06:30 ובשעה להם: קומו, נעליים - בורחים". ההחלטה המהירה הזו הצילה את חייהם. בת ים | חמוטל כהן "בשדרות יותר בטוח"

"התחלתי לארוז כל מה שצריך בחירום לפי תקנות פיקוד העורף: מוצץ, חיתול, בגדים להחלפה, טושים לציור ועוד. מבחינתי היה לעזוב הכל ומהר ואמרתי שאני נוסעת לבית של אמא שלי בשדרות". הבחירה בשדרות כמקלט זמני טומנת בחובה אירוניה טראגית. חמוטל חוותה את אירו־ באוקטובר בשדרות. "שמעתי את 7 עי ה היריות, הזוועות והטבח בכל מי שהיה סבי־ בנו. אחרי אותו אירוע – לא רציתי לחזור לישובי העוטף, הייתי בטראומה. ועכשיו למעשה הרבה יותר בטוח להיות שם מבת ים, סוג של היפוך הגורל". כעת, כשביתה הרוס, חמוטל מתמודדת עם אתגרי הבירוקרטיה והבנייה מחדש. "עוד לא הייתי שם – אי אפשר להיכנס לבניין, וגם לא לרחוב – אסור ברמה הנדסית", היא מספרת. "הבנתי שלא שרד כלום". "עכשיו אני אומרת לעצמי, רגע – איך בו־ נים שוב מחדש? מקרר, תנור, מכונת כבי־ סה – אפשר לקנות. דברים אחרים אי אפשר להחזיר", היא נאנחת. "אתמול פתחו חמ"ל בבת ים – הפנו הרבה אנשים לבתי מלון, אני לא צריכה כי אני אצל אמא בשדרות. אבל היה גם מס רכוש, והיה כאוס – שני אנשים עבור מאות אנשים בתור. אמרו שאעשה את זה באופן מקוון, עוד לא התפניתי לזה". תחזרי לבת ים? "בהחלט. אני אוהבת את העיר, גרה פה שנים. אני הולכת לשכור דירה 7-8 כבר חדשה, והילדים נמצאים במסגרות בעיר. היא גם מתארת גילויי עזרה ותמיכה מרג־ שים מהקהילה: "יש הרתמות מאוד יפה של אנשים וקיבלתי אינספור הצעות ממתווכים שהציעו את העזרה שלהם, שלחו לי הרבה אופציות אם אני צריכה – בייביסיטר, בגדים לילדים ועוד". "זו הייתה שנה ושמונה חודשים מטלט־ לים עבורי, חוויות שעוברים שכולנו, אבל חייבים להמשיך קדימה", מסכמת חמוטל. "באותו בוקר חמוטל כהן: הייתה לי תחושה לא טובה. הסתובבתי הלוך וחזור בבית, הערתי את 06:30 ובשעה הילדים ואמרתי להם: 'קומו, נעליים - בורחים'"

משפחת אמינוב מחוץ למלון ניקס בתל אביב

הםכהן. מקלט בשדרות

27.6.2025 ˆ ידיעות ראשון, רחובות 18