רחובות 27.06.25

ההרס בראשון לציון ׀ צילום: יואב קרן

יש גם כיתוב רגיל, על הצילום במקום מתאים וקריא. נרקיס צילום: שם הצלם | בלוק מדיום

| משפחת אמינוב ראשון לציון הילדים משלמים מחיר ו � , מתגוררת בשכ 29 ליאן אמינוב, בת נת נווה ים בראשון לציון יחד עם הוריה, ) וחמשת ילדיהם – בני 29 בעלה ישראל ( . "במקור אני מחולון", היא 1.5- ו 3 , 4 , 7 , 8 מספרת, "אבל אנחנו גרים כבר שבע שנים בבית פרטי גדול". ליאן נמצאת כרגע בחופשת לידה ועובדת בעסק של אמה, בעוד ישראל הוא עצמאי בתחום ההובו לות. חייהם השקטים של משפחת אמינוב, כמו רבים אחרים בישראל, השתנו מקצה לקצה באחד מן הבקרים המוקדמים של סבב הטילים האיראניים האחרון. לפנות בוקר", 05:00 "זה היה בשעה משחזרת ליאן בקול חנוק. "כולם ישנים, וכל אזעקה לוקחת זמן להעיר את הילו דים". הם, שמתגוררים בקומה העליונה, החלו לרדת במהירות למקלט שבמרתף. "התחלנו לרדת, נכנסנו כולנו ולוודא שלא שכחנו אף אחד – כולל ההורים שלי שגרים בקומת המרתף", היא מספרת. אבל בעלה - ישראל, עוד לא הספיק להיכנס. "התחלתי לצעוק לו: 'ישראל, תיכנס! ישראל, תיכנס!'", היא נזכרת. "פתאום,

ליאן אמינוב: "אני פוחדת שזה ייחרט כטראומה לילדים. הבן הגדול בקושי אוכל כבר שבוע. הבת הקטנה מתמודדת עם התפרצויות זעם"

כל מה שצריך". היא נזכרת במקרה קטן שריגש אותה במיוחד: "נגמרה לי המטרו נה, ואחרי כמה שעות אמרו לי לרדת לקו בלה – וקיבלתי שתי מטרנות וטיטולים". למרות המעטפת החמה במלון, ההשפו עות הנפשיות של האירוע קשות: "פתאום אני קולטת שאנחנו כבר שבוע כאן", אומו רת ליאן. בעוד בעלה מטפל בכל הקשור לבית, "אני פוחדת שזה ייחרט כטראומה לילדים", היא מודה בחשש. "הבן הגדול לא אוכל כבר שבוע. אין לו תיאבון. בתי הקטנה מתמודדת עם התפרצויות זעם שלא היו לה בעבר, והקטנים, שכבר היו גמולים, חזרו 'לפספס'. בטווח הארוך, משפחת אמינוב ממתינה למס רכוש, אך התהליך תקוע בשל העוו מס הארצי. במקביל, הם מחפשים דירה להשכרה באופן פרטי. "אנחנו תשעה אנשים (עם ההורים שלי), ולא כל אחד חדרים – מישהו רצה 5-6 רוצה להשכיר שקל במזומן, מאיפה יש לי כסף 40,000 כזה?", היא אומרת בתסכול. "אני עדיין לא יודעת מה נעשה. אין הרבה זמן עד אחד בספטמבר, צריך להכניס את הילדים למסגרות ולשגרה". למרות חוסר הוודאות, ליאן שואבת כוח מהתמיכה מסביב: "לפחות כולם נותנים תחושה של 'את לא באוויר – נמצא פתו רון'".

אני עושה עכשיו?", היא נזכרת בתחושת חוסר האונים. "בחיים שלי לא ביקשתי עזרה ובטח שלא מהמדינה. פחדתי שיו שאירו אותי לבד ברחוב עם חמישה ילו דים". לאחר זמן קצר, התקשר אליה נציג מאגף הרווחה בעירייה, שלח לה רשימת ציוד לארוז ונתן לה את מספרו האישי. "ניסיתי לארגן בגדים לימים הקרובים", היא מספרת, "אבל כל הבגדים היו עם זכוכיות אז פחדתי לקחת. מצאתי רק מה שנקי – ארזתי מזוודות וחיכיתי שיצרו איתי קשר". בתחילה דובר על פינוי לרחובות, אך לבסוף הוצע תל לה אביב. ליאן סירבה, מחשש שגם שם יופגז. בסופו של דבר, הוצע להם לעבור לבת ים. "שאלתי איך אפשר להגיע, כי גם הרכב של בעלי הושמד", היא מספרת. אמרו שינסו למצוא מוניות, ובסוף השכנים נחלצו לעזרה. הם שהו יום אחד בבת ים, אך גם שם החלו מטחי טילים שהביאו למספר רב של נפו געים. לבסוף, ליאן שוכנעה לעבור לתל אביב - למלון ניקס, לשם פונו גם שאר תושבי ראשון לציון. "מהרגע שקיבלנו חדרים – הייתה לי איזו רגיעה", מספרת ליאן על ההגעה למלון. "עוטפים אותך מכל הכיוונים, נציגים של העירייה, טיפולים נפשיים –

בום ראשוני, משכתי אותו בחולצה, ובום שני – תוך כדי שהוא נכנס, נטרקה עליו הדלת מההדף. כולנו עפנו על הרצפה – כולל הילדים. נכנסנו להיסטריה, הבנו שמשהו קרה". ליאן משוכנעת שמדובר בנס של ממש: "אלמלא מאית שנייה מאוחר יותר – הוא יכול היה למות ולמעשה כולנו, אם הדלת לא הייתה נטרקת". ההדף הורגש היטב אצל כולם: התינוקת נפלה על הרצפה, וליאן עצמה קיבלה מכה חזקה במרפק. "אבל עיקר הפגיעות הן נפשיות – בילו דים ובאמא שלי", היא מדגישה את המחיר האמיתי. דקות פתחו בני המשפחה 20 לאחר כ את דלת המקלט: "ראינו שכל הבית מפוו רק", מספרת ליאן. הבית בן ארבע קומות, נפגע כולו, מעו ליית הגג ועד המרתף. "דלתות, חלונות, תריסים, זכוכיות – אין דבר שלא נפגע", היא מתארת בכאב. בנם הגדול נחתך מעו שרות רסיסי זכוכיות. הכאוס ברחוב היה בלתי נתפס: "אף אחד לא הבין מה קורה – מי חי ומי מת", משו חזרת ליאן. בעוד היא ישבה עם התינוק, ישראל בעלה החל להתרוצץ ולדבר עם השכנים. מעבר לצוותי החילוץ, הגיעו במהרה גם עובדים סוציאליים שניסו להו בין כיצד לסייע. "שאלתי את עצמי מה

19

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 27.6.2025