רמת גן 13.01.23

י צ

ו ל

: ם

מ ע

ת י

י ט

ר פ

ן מ נ י צ

י צ

: ם

ו ל

ו ל

: ם

י צ

ו א

פ

א ר י

ב י י

שני שגב מנשרי הצפיפות , מבקשים ממני טור קומי על הצפיפות בתל 11:00 יום ה ו � מילה, עד יום א'. רגע, רגע, מה יום א'? אמ 150 , אביב רים לתת לי לפחות שבוע, ועוד יש לי סופ"ש עמוס. בתל אביב הכל מהיר, מעכשיו לעכשיו, לו"ז צפוף... אני מוציאה את הקטנה מהגן. נוסעת לבית ספר יער של הג - דול. דווקא היום, נודבתי לארגן ולסדר את ה"מרחב". (מרחב זאת הכיתה). כל השבוע הם לומדים ביער, הישר - דות, טבע, רק יום אחד בכיתה, אבל שלא ירגישו חלילה, צפיפות, קראו לזה "מרחב". נראה לי שכל ההורים פה, . stay - at - home mom חושבים שאני דקות. הטיילת 57- אני נוסעת דרך הטיילת לשעון ביפו פקק, צ’רלס קלור פקק, השעון, ברור שפקק. חניה? בכי - כר, בכורכר, בנמל, אין! במתחם התחנה? אין. בריצה קלה, על עקבים גבוהים, שלא יעצרו אותי על מהירות, נכנסת לתיאטרון, חדר שחקנים עמוס, חם, תפתחו חלון, ותעשו חימום קולי באולם, ממממ לה לה לה, בה בה, בה. חפרתם... עולה לאולם שלי, רק שלי, סידרו לי שורות, קרובות, צמודות. אה חמודים.. הוסיפו שורה של כסאות בר, צפוף, אבל בגובה. מחכה לקיו, להתחיל מופע. חצי קהל מתעכב בגלל הפקקים והחניה, אין כמו יפו בלילות וטוב שכך. הם כבר בשעון, נו, הם לא רואים מה השעה שם? אורות הבמה עליי, התחלתי את המופע. ‘ערב טוב יפו’. הקהל יושב קרוב, מאוד קרוב, כמעט עליי. מישהי בשורה הראשונה, לקחה טישו מהפרופס, נפתחנו, אה? צוחקים, משתפים, כאילו זה ערב לחברים אצלי בסלון, רק שא - פילו אצלי בסלון יש יותר מקום.

תומר שרון הריחות באוטובוס מבוסס על סיפור אמיתי: אני כותב מקו את מה שאולי יהיה המכתב האחרון. 18 לתיאור הצפיפות ביום חמסין גהינומי זה, אדם נדרש לדימויים מתקופות אפ - לות. הקסרקטין הממונע הזה, בו בני אדם מתגוררים זה בבית-שחיו של זה, כמו מדוזות גוססות. מערכת המיזוג של האוטובוס משולה לשמאלן בודד הלוחש "די לכיבוש" באצטדיון טדי...אוי הלחות. והנה, הרגע התישבה לידי האשה המס - ריחה ביותר בעולם. אני מוכן להמר שגם בהיסטוריה המתועדת. היא עם חולצה נטולת שרוולים, כנראה בגלל שהם נמסו. זה נראה דמיוני שאדם יכול להפיק ריח של אלף רפתות. זו יכולת שאם ירתמו אותה נכון למדע היא תוכל להזניק את משק האנרגיה שנים קדימה. אני משתדל לנשום דרך הפה. הבת שלה יושבת מולי. היא חשה בחוסר הנוחות שלי. אם אעבור כיסא זה יהיה גס רוח? אני לא יכול לתרץ את זה בכך שיותר נעים לשבת עם כיוון הנסיעה כי הכיסא מולי פנוי והוא בטווח הענן הסרחו-אקטיבי. לא מסוגל להביא את עצמי לעמוד. זה יהיה שקוף מידי וחוץ מזה, לוותר כך על חלקת האוטובוס הקטנה שלי? שמאלני תבוסתן. לא עוד! אשלם את נחיר התהילה. אשאף לפחות. אני מרגיש ערבוביה של מיצים חשודים תוססת בתוכי. אלוהים, תן לי להגיע לשדרות ירוש - לים עם ריאה אחת מתפקדת ומיתרי קול לא חרוכים ומבטיח שאניח תפילין כל בוקר. אני מת - פתה לפנות לאישה מולי - להגיד לה שתיקח אחריות! זה מקום ציבורי, לא גיא הריגה. אנשים מסביב מחווירים ונצמדים לחלונות. זה סוג נדיר של פיגוע. אבל רק עוד קצת, עוד תחנה אחת ודי, אני מזכיר לעצמי. כל ארוחות הצהרים מטפסות במ - עלה גרוני. שערות אפי נופלות ודמעות מציפות את עיניי. אוויר. חמצן!!! ישועה, אלי הטוב. היכן החסד המופלא שלך? נהג! עצור בתחנה! 'למה אתה לא עוצר'? אני צועק לעברו - לא! לאאאאאא! הנה אני נשאר עד התחנה הבאה... היו שלום, אני חייתי ביניכם, כמו פרח, עד שהגיעה הבואשת, ועכשיו דממה, שלכם – תומש. הופעה קרובה: סטנדאפ פקטורי, שביל 21:00 ,20.2 . , ת"א 5 המרץ

גיל רוזנברג הבולענים "פתאום האדמה קרסה. נפלתי שלושה מטרים וצרחתי", "זה קורה בעיר כל שבועיים-שלושה", אלה הן רק חלק קטן מהתגובות של תושבי תל אביב בעקבות הבולע - ניים שהחלו לקשט את רחובות תל אביב. ואני אומר שיש מספר סיבות לבולענים האלה: סיבה ראשונה, הבולענים הגיעו בעקבות בניית הרכבת הקלה, ואיך באמת תושבי תל אביב חשבו שאפשרי לבנות משהו חדש בעיר הזאת, מבלי לפרק כל דבר אחר? איפה בדיוק יש מקום למבנים חדשים? אין! בגלל זה חייבים לפרק ולפרק. שהתושבים יגידו תודה שבינתיים הבניינים שלהם נשארים שלמים, ורק את הרחוב מפרקים. סיבה שנייה, לדעתי אלו שאחראים על הבולענים אלה צבי הנינג’ה. הם בסך הכל רצו לעשות סיור בעיר, ואיך הם יכולים להגיע ממקום למקום, הרי יש פקקים בכל מקום! אנשים כל הזמן באים בתלונות לעיריית תל אביב, אבל למה בדיוק ציפיתם מראש עיר שנקרא חולדאי? רוצים עיר עשירה? תבחרו בראש עיר בשם גולדמן. סיבה שלי - שית: עיריית תל אביב בסך הכל חוסכת זמן ובונה יחד עם הרכבת הקלה את הרכבת התחתית. אז מה אני אומר? קחו הכל באיזי ובינתיים תעברו לגור בירושלים.

ליאור רום רווק תל אביבי ), רווק תל אביבי וכן, אמא עדיין לוחצת. 45 גאווה, רווקות, ודעה קדומה: אני ליאור ( "תזדרז להתחתן שלא תאחר ת׳רכבת". 'אמא', אני מסביר לה - אני גבר מטרוס - קואל שכבר שנים מנסה לפענח את הקוד התל אביבי: אני מטפח את עצמי (התחלתי ), הארכתי זקן כדי להיראות היפסטר (אבל יצא לי 13 דיאטת דפי אורז… אני בעמוד סטאז׳ר של סנטה קלאוס, עם התלתל בפוני אני שילוב של דרדסאבא והמלך ג׳וליאן שקל 100 ממדגסקר), ואפילו התעניינתי לגבי יוגה בנמל תל אביב אבל אז הם דרשו לשיעור. אמרתי להם שזה יקר – הם אמרו שאבוא ונתגמש. בקיצור – עשיתי הכל, אפילו הורדתי שיער מהחזה עם קרם קסם... מורחים על דקות, שוטפים במים ואתה חלק כמו כדור בדולח, אפשר לראות את 3 החזה, מחכים דקות ואיבדתי פטמה. 6 העתיד בפופיק, רק בגלל שאני חצי עירקי חיכיתי בקיצור, לא פשוט להיות רווק סטרייט מבוגר בתל אביב, אתה מתויג אוטומטית או כ'גיי' או בעל אישיות בעייתית. אבל אני לא גיי, אני גיי פרנדלי. אני מופיע קבוע במועדון גייז וכל שנה מקפיד ללכת למצעד הגאווה. האמת שהשנה דווקא פספסתי, אבל שבועיים אחרי זה היה את מרוץ הלילה שזה בערך אותו קונספט: טייצים צב -

עוניים, אורות מהבהבים ומוזיקה טובה, רק הרבה יותר מהיר. לסיכום - רווקות בתל אביב: קשה עכשיו, הכלה אחר כך.

צילום: ערן תורג'מן

23

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 13.1.2023