רמת גן 13.01.23

י ט

ר פ

צ

י צ

י

ו ל

: ם

ם

ד :

י נ

ו ל

ל א

ו ל

: ם

ק

י צ

מ

נ י

ו י

ס

י ס

י ק

צ

ב

ק

ר

תכלת גינס ההתנשאות התל־אביבית

ר נ ו ע דר מ יג ה ז

אילאיל ישראלי המרוץ לדירה בעיר שלא ישנה בין בת ים לרמת השרון, שורות, ומי בתור 5 עומד לו בניין ותור עם אתם שואלים? יותר מידי אנשים בחיפוש אחר דירה. ומי בדירה? בעל בית או שותפה? כולם חורצים דינים, כי בעולם האמיתי הם די אפסים. ולפעמים אם המזל אותך ממש שונא, יהיה זה מתווך שמקפיץ את מחיר הדירה ממלונה לטירה בעוד הוא באוזנייך בצורה די בהמתית, יגיד: "אז אל תגורי כאן, אם אין לך יכולת כלכלית". אל דאגה ואין מה להיעלב, הוא בעצמו מתכלב, ביחידת דיור אצל אמא בחולון, אבל הוא בא "לדפוק את התל־אביבים, כי כך אומרים יש להם ממון". כנגד שני בנים דיברה התורה, חיפוש עבו ־ דה וחיפוש דירה. וזה עוד מבלי להיכנס ל"חיפוש זוגיות", שזה בכלל יותר כמו עונה של "אבודים" עם צופית גרנט. הרי כולנו פה רווקים ב"מדינת תל אביב", שזה אגב הביטוי השנוא עליי ביותר, בתור מי שגדלה בעיר, בעיקר כי הוא מפצל אותנו משאר המדינה, וגם כי בואו נודה על האמת, מי שמשתמש בו מקנא בנו (התל אביבים) וגם אותו בטח תפגשו בתור ל"דירה הנחש ־ קת": בלי מזגן, קירות מתקלפים, ארון קיר דלוח ובעלת דירה שהיא "נוכל הטינדר" בנקבה. בזכות הבהלה לדירה אני מפתחת כישורי חיים של הישרדות עם כישורי חנופה של משאבי אנוש, כל אותם כישורים שלא חש ־ בתי שאצטרך כשנהייתי סטנדאפיסטית. וזה עוד מבלי המעבר עצמו שהוא סיוט מסוייט. אבל יותר סיוט הם האנשים שפוגשים בתור לדירה. פעם כשחיפשתי להיכנס בתור שותפה עמדה לידי מישהי, שאמרה לבע ־ לת הדירה שהיא "מבשלת, וכיפית ויש לה אח דוגמן ורופא להכיר לשותפה הנשארת, וגם אין לה בעיה שתיקח לה בגדים מהארון והיא בכלל בהתמחות משפטים אז לא תהיה בבית". וגם הנשארים בדירה יש לומר, הם לא מציאה גדולה, אבל את מתנפלת עליהם כמו כף אורז בהשרדות, וזה בוסט ענק לכל לוזר/ית לאגו, רק מה - ששוכחים זה שצ ־ ריך לגור איתם אח"כ. וזה אם בכלל יש לך מזל. בחיפושי הדירות המייגעים קיבלתי לא מעט טלפונים של "תראי, כשותפה לא נראה לי שזה יעבוד, אבל מה דעתך שניפגש מתי שהו לבירה". כאילו העלבון שלא בחרת בי לדירה לא מספיק גדול, אני צריכה גם לעשות איתך דייט ולתת לך את ההזדמנות לזרוק אותי במציאות?

שבילי אופניים שהם חידון

אנחנו קלישאות על קלישאה - תל אביבים שמתנשאים על 'לא מפו ־ תחים' (היוש פריפריה), על א.נשים שלא שמים נקודות בין א. ל – נשים, אנחנו יותר טובות הא... וגם אבל תכף פוסט PC טובים, אנחנו כי רק אנחנו חכמים להבין PC שאין באמת שוות בין שווים (בי ־ ננו, ברור שהגייז הכי שוות). אנחנו לא שמאלנים כי אין לנו דעות - רק אל תבחרו ביבי ותעזבו בשקט את הפרות. אדיר מילר לא מצחיק אותנו, רק ספוקן וורד מחתרתי במרתף בסתר. מי אמר אלי חביב ופיצה בתדר? אנחנו אקולוגיות וממחזרים, זה בכלל חולדאי אשם במגבונים שסתמו את הביובים. לא יוצאים בחמישי בערב, איכס, אנשי הפריפריה והקריות, ממלאים את העיר בניחוח בשמים וצעקות של ‘כפרות’. אבל חוצמזה, אנח ־ נו אוהבים את כולם: את הערבים, המהגרים, את אלו שמכלילים וגם את חסרי הטעם (גאד, מי אוכל בו ־ רקס מרשתות להמונים?). אנחנו עיר מתקדמת שמקבלת את כולן, אפילו את החולדות שבאות עם השפד”ן. אבל אל תפריעו לנו באמצע השנ”צ, אחריו אנחנו זקו ־ קים לקפה ב’נחת’ (כי כל הלילה פרגנו בפוסטים לשכנה הגונחת).

"שביל לאופניים" אומר השלט. "כיף גדול", אני חושבת לעצמי בעודי דוהרת בפידולים לתוכו. רק שלאחר מאה מטרים נגמר השביל. כן, ככה, באמצע המדרכה. יותר נכון, הוא הולך ודוהה, עד שתבין שהוא נגמר, ופה כבר אסור לרכב. מה עושים? יורדים אל הכביש. באיזו דרך? כאן החלק הטריקי מתחיל. לרדת אל הכביש מיידית זה לא תמיד אפשרי, שכן מכוניות צפו ־ פות חוסמות את הגישה אליו. להמשיך על המדרכה זה בלתי אפשרי, כי פק ־ חים מחכים בדיוק איפה שהשביל נגמר, נכון, באמצע המדרכה. מה מצפה העי ־ רייה שתעשה בסיטואציה הזו? ברור, שתעשה את הדבר הכי לא נוח שיגרום לך להאריך את זמן הרכיבה: להמשיך ברגל עם האופניים לצדך, ותלך עד לנקודה הקרובה בה אפשר לחזור אל הכביש. ומה אז? אחרי מאה מטר חוזר להתקיים השביל של האופניים על המדרכה. כאילו אומר: "חשבת שנעל ־ מתי? הנה, לקחתי הפסקה לג'וינט קטן, אבל חזרתי!" "אז מה", יגיד האדם הסביר, וימשיך לפדל על הכביש, במקום לחזור למדר ־ כה. כי למה לחפש דרכי גישה למדרכה (אין כאלו) במקום להמשיך כמו בנאדם על כביש מלא סדקים ואופנועים שמנ ־ סים לחתוך דרכו? ואז מה מסתבר? שי ־ שנו חוק שאומר שאסור להמשיך לרכב עם אופניים על הכביש, בזמן שיש מס ־ לול לאופניים על המדרכה. נו אז מה עושים? חוזרים למדרכה. הצלחת לח ־ זור למדרכה? מהמם, כי בעוד חמישים מטר השביל לאופניים שוב נגמר. רוצה לחזור לכביש? חח. בהצלחה. וכך חוזר חלילה, לאורך כל אבן גבירול, לאורך חלק גדול מדיזינגוף, ואפילו בחלקים קצרים ברוטשילד. כשיש שביל לאופניים - נוסעים בש ־ ביל, הוא נגמר פתאום באמצע? תשברו את הראש איך ממשיכים (מטאפורית, כמובן. אל תשברו כלום, חלילה).

אה לו ש ן לי נ שי הרי

המחירים בחניונים אני תל־אביבי מלידה, בורן אנד רייזד, כמו שאומרים הגויים, כך שדי קשה להפתיע אותי. לפחות בכל מה שנוגע למחירים בתל אביב... אם תתחבאו ותעשו לי 'בו'! אולי אני כן אופתע, בעיקר כי את רובכם אני לא מכיר ואיזה אינטרס יש לכם להפתיע בנאדם זר? לא משנה. לעסק סרג'יו, לעסק. אז קשה להפתיע אותי עם מחירים בתל אביב. אתה יכול להראות לי כלוב מיחזור בקבוקים ולהגיד לי שאתה משכיר אותו שקל לחודש 6,500 לשלושה דיירים עבור (לא כולל הבקבוקים) וזה ישמע לי הגיוני. תראו, זה שבנאדם "חייב" לגור במיקום נחשב בתל אביב ומסכים לשלם מחיר מו ־ פקע על דירת שני חדרים שנראית כאילו חיל האוויר התאמן עליה – זו בעיה שלו. הוא יכול היה גם לבחור אחרת. אבל מה שאותי מעצבן אלו החניונים הפרטיים שקל וגם יותר, 60-80 האלה שלוקחים כשהם החניון היחיד באיזור! על מה כל כך הרבה כסף? למה, אתה מעביר לי אותו טסט? אני חוזר והאוטו שטוף? וחלק עוד מבקשים ממך את המפתחות של האוטו כדי שבמידת הצורך הם יזיזו אותו על מנת שיוכלו לעשוק עוד לקוח לא מרוצה בחיים לא נתתי את HELL NO ! המפתחות של האוטו שלי ואני גם לא אתן. אני מושקע באספ ־ לט הזה חביבי. אם אתה מכניס לי שותף הוא מתחלק איתי בהוצאות אתה שומע אותי? יא חתיכת פא ־ רקינג שלא עושה את העבודה שלו. אז קשה להפתיע אותי, אבל גם קשה להתרגל... קצרה היריעה, אם היה לי עוד מקום הייתי מספר לכם על הפעם ההיא שהייתי בקניון רמת אביב וראיתי חולצה יפה, הסתכלתי בטיקט ולא ידעתי אם זה המחיר או הברקוד...

צילום: אביב אברג'ל

24

13.1.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן