רמת גן 6.1.23

תרבות

/ ליעד ורבר /

רובינסון. "חשבתי שלהיות לסבית זה דבר רגיל" 2023־ ב צילום: ינאי יחיאל |

זורם בדם כנראהשחיידק הבמה ) מגבעתיים. סבה, 47 של איילת רובינסון ( יצחק אייגר, שיחק בכמה מסרטיו הקצרים של הבמאי השוודי הנודע רוי אנדרסון ואמה בוגרת מגמת תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. "אמא שלי למדה באותו המח ־ זור של סנדרה שדה, אבל פעם היה קשה להיות גם דתייה וגם שחקנית אז היא ויתרה על הרעיון", היא מספרת. "רוח התיאטרון שרתה בביתנו, תמיד היו לנו מלא ספ ־ רים של מחזות. היה לי ברור עוד מילדות שאהיה שחקנית". רובינסון, בת למשפחה דתית לאומית, ששני הוריה עסקו בעריכה ספרותית, למדה בבית הספר הפתוח לקולנוע וטל ־ וויזיה באוניברסיטת תל אביב, לפני שה ־ חליטה להתמקד במשחק. לאחר מכן עשתה מכינה ב'יורם לוינשטיין' ואז התקבלה לבית צבי. מספר שנים אחרי סיום לימו ־ דיה הוזמנה לשחק בהפקה "קברט" בבימויו של ארתור קוגן. מאז הספיקה לשחק בשורה ארוכה מאוד של הצגות בקאמרי, הבימה ובית ליסין (בוסתן ספרדי, בילי שוורץ, אמה ויגואר, הלהקה ועוד), בתוכניות טל ־ וויזיה (המשרד, חצויה, החממה, המדרשה) ובקולנוע (עץ לימון, ואז היא הגיעה, אילוף הגוררת). עכשיו היא מככבת בקומדיה 'הכתובה' של תיאטרון חיפה אותה כתב אפרים קישון בסוף שנות החמישים. רובינסון משחקת בתפקיד שפרה, חברת קיבוץ לשעבר שהיא ובעלה אלימלך (אותו מגלם שלמה בראבא) נאלצים למצוא את הכתובה שלהם לרגל נישואי בתם, אך לא זוכרים היכן היא והאם בכלל התחתנו כדת וכדין. כאשר אלימלך מבין שללא הכתובה לא תוכל הבת להינשא לבחיר ליבה הוא נאלץ לבקש משפרה שתינשא לו, אך היא מחליטה לנצל את המצב כדי לשקול את יחסיהם מחדש. איך התחושה לשחק לצד בראבא? "בהתחלה הייתי בטוחה שלא אתקבל לתפקיד, לא ידעתי איך אשתווה לבראבא האדיר, אני זוכרת אותו בתור איידול עוד מתקופת 'זהו זה', ואני רואה את ההשתתפות בהצגה איתו ממש כ"מאסטר קלאס" הוא פצצת אנרגיה וכיף לראות את זה". את מזדהה עם הדמות של שפרה? "אני מאוד מחבבת את שפרה למרות שהיא שונה ממני. היא עקרת בית מבוגרת שחיה את חייה סביב הגבר שלה, עד שהיא

צילום: טל שחר

"העבודה עם שלמה היא הגשמת חלום ילדות עבורי, אבל שברנו כבר דיסטנס"

זה משהו רגיל ומקובל, כי 2023 לסבית ב־ התקדמנו מאוד בכל המאבק הגאה. לצערי בהמון מובנים העולם הולך אחורה. אבל זה רק נותן לי יותר מוטיבציה להיות גאה במי שאני". אנחנו מדברות על הממשלה? "כן, אבל לא בא לי להכנס לפוליטיקה". לא מזמן עברו היא ובת זוגה להתגורר בג ־ בעתיים אחרי שנים שחיו בתל אביב, "אנ ־ חנו גרות פה כבר כמה חודשים עם החתולה שלנו, ממש התאהבנו בעיר. כשגרנו בתל אביב, יום אחד בעלי הדירה רצו להעלות לנו את שכר הדירה באלפי שקלים. הבנו שאי אפשר יותר להתגורר שם. הייתי מאוד תל־אביבית וגרנו ליד הבימה. אם היית שואלת אותי לפני שנה הייתי אומרת לך שבחיים לא אעזוב את תל אביב, אבל גב ־ עתיים מפתיעה לטובה ואני מבסוטה מאוד מהבית, מהמעבר ובעיקר – מהמחירים הש ־ פויים". "נזכרתי איך לדבר בטלפון" מלבד החיים המקצועיים העמוסים, רו ־ בינסון מקפידה להתנדב עם ניצולי שואה, "זה התחיל בקורונה, התחברתי לעמותה ששלחה לי מספרים של ניצולים והתחלתי לשוחח איתם בטלפון, לבקר אותם, לקנות להם אוכל וללוות אותם לטיפולים. אבל לא רק אני עוזרת להם – שלא יהיה ספק, גם הם מסייעים לי לא פחות, בזכותם נזכר ־ תי מחדש בשריר של איך לדבר עם אנשים בטלפון או פנים מול פנים. היום בעולם ההתכתבויות, לפעמים כבר שוכחים איך זה לדבר באמת. "אגב בראבא, אחד הדברים שעושים ממש טוב לניצולי השואה איתם אני משוחחת זה הרגע שבו אני אומרת להם שאני מש ־ חקת לצדו, הם מתים עליו וזה ממש משמח אותם".

חותמת על הכתובה

השחקנית איילת רובינסון מגבעתיים שמשתתפת בימים אלה במחזה הנודע של אפרים קישון, מספרת איך זה לשחק לצד שלמה בראבא שאותו העריצה, למה היא לא מוותרת על שיחה יומית עם ניצולי שואה וגם על היציאה מהארון במשפחה דתית

אני חושבת שאם כאשר אנשים ילכו הביתה ויחשבו כמה זה מגוחך ההפרדות וכל והס ־ טראוטיפים המגדריים, עשיתי את שלי". "גבעתיים מפתיעה לטובה" היא עצמה הבינה כבר בגיל צעיר שהיא נמשכת לנשים, "לא בדיוק הבנתי מה אני חשה, הרגשתי שמשהו שונה אצלי. אז לא היו מודלים ומודעות כמו שיש היום. חש ־ בתי שאני היחידה בעולם שנמשכת לבנות. בגלל שאני בעצמי הייתי מבולבלת, גם לקח לי זמן לצאת בפני המשפחה, זה היה בשלבים. לקח להם זמן לעקל אבל היום זה בכלל לא אישיו והמשפחה אוהבת אותי ואת זוגתי ללא תנאי. האמת? חשבתי שלהיות

פתאום מקבלת הזדמנות לבחון מחדש את החיים, ובעצם מעמידה את בעלה במקום - זה כיף לשחק מישהי קטנה ומופנמת שפתאום מתפתחת ותופסת אומץ. זה מחזה שנכתב בתקופה שוביניסטית, אבל בכל זאת האישה מעמידה את הבעל במקום. זה אקטואלי גם היום ובוחן את התפקיד שלנו בתוך זוגיות, שלא יקחו אותנו כמובן מא ־ ליו". ההפקה מלווה בנגינה חיה על הבמה וע ־ מוסת שירים מתקופת העשור הראשון למ ־ דינה. "זו הצגה נורא סטראוטיפית ובחזרות הרגשתי לפעמים שהנושא מיושן. אך טעי ־ תי – עובדה שהקהל אוהב", היא מודה. "אם ההבדלים בין גברים לנשים לא היו כל כך רלוונטיים לנו היום, הקהל לא היה מתחבר וצוחק ככה. ההצגה הומוריסטית כמובן אבל

"אם היית שואלת אותי לפני שנה הייתי אומרת לך שבחיים לא אעזוב את תל אביב, אבל גבעתיים מפתיעה לטובה ואני מבסוטה"

24

6.1.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן