ראשון 19.08.22

הטיפוס על העצים בשטח שבו נמצא היום ‰ המשחקים בדיונות וגם האיש שתיקן לכולם את הפרימוסים ושמלת הכלה ‰ החי־כיף לרגל המהפך שעוברת בימים אלה שכונת ‰ שעברה מאישה לאישה רמת אליהו, עם תנופת הבנייה שמתרחשת בה, נזכרים האנשים שגדלו בה בימים של ראשית השכונה ומתרפקים על חוויות הילדות "היינו שמחים בחלקנו וזאת הייתה תקופה נהדרת" ‰ חוויות מראשית הדרך לצד ההתחדשות העירונית רמת אליהו: הילדים עזבו, הזכרונות נשארו

"לא היו אפילו אוטובוסים". מימין: עדינה ששון, אלי | קדם ודינה בר שלום צילום: קובי קואנקס

שאנחנו טרזן. "אני זוכרת לטובה את הגינה שלנו, שאבא שלי טיפח. הייתה לנו הגינה היפה ביותר בכל ראשון לציון. היו לנו המון עצי פרי, וחתנים וכלות היו מגיעים אלינו כדי להצטלם", היא נזכרת. "היינו שכונה שכל־כולה הייתה משפחה אחת. לא היו מים או חשמל, אבל שמחת חיים הייתה לנו בשפע. כל יום שישי היו מפג ־ שים במקום מסוים, והיינו שרים ורוקדים, וככה היינו מעבירים את ליל שישי. לא היינו צריכים לנעול דלתות כי לא חששנו שיפרצו וייקחו לנו את הרכוש. החיים לא היו קלים, אבל לא התלוננו. אני אוהבת להיזכר בימים האלה. הייתה הרבה אהבה אחד כלפי השני, ולא כמו שיש כיום, שאחד רוצה לאכול את השני. כיום אף אחד מהילדים שלי לא גר ברמת אליהו. הייתי רוצה שהם יגורו איתי בשכונה, אבל זאת הייתה החלטה שלהם לעבור למקומות אחרים. אני יודעת שטוב להם במקום שלהם, היכן שהם נמצאים".

"המקום הזה זכור לי בתור ילדה, כשה ־ כל היה רק חול וחול, בדיוק כמו שאומרים בשיר. היינו מתגלגלים בדיונות, וזה היה משחק. גם לא היו מים בברזים ולכן בתור ילדים היינו הולכים למפעל "סליקת" שהיה מייצר לבנים. שם היה המקום היחיד שהיו בו מים זורמים, ולכן היינו הולכים אליו כל הילדים עם סירים וקומקומים כדי להביא משם מים. לנו, הילדים, זה היה יום חג, כי היינו עושים מזה חוויה של ממש ‑ הולכים יחדיו לאורך הכביש כרבע שעה ואת הדרך חזרה עשינו בטר ־ מפים עם משאיות שיצאו מהמפעל. "משחקי הילדות שלנו היו מאוד מסו ־ כנים, ואני זוכרת שכמעט נהרגתי באחד מהם. היינו מכינים 'קבר' ונכנסים לבור, שמים שק על הראש כדי שלא ייכנס חול ומתחילים לכסות. רק כשהיינו צועקים שאין אוויר, אז היו עוצרים. יום אחד לא שמעו אותי, וברגע האחרון הצילו אותי. "היינו מטפסים גם על עצי האקליפטוס שהיו פזורים לאורך השכונה וחושבים

לשלושה, סבתא לשבעה נכדים ונין אחד, שעדיין מתגוררת בבית שבו גדלה כילדה. "אני נולדתי כאן, סבא וסבתא שלי גרו כאן, וגם ההורים שלי. הם עברו להתגורר ברמת אליהו כשעוד קראו לשכונה עזרה וביצרון. בפסח אני הגחתי לאוויר העולם וזה קרה בבית שלנו ברמת אליהו, כי אמא שלי לא הספיקה להגיע לבית היולדות. "אבא שלי היה סנדלר במקצועו, והוא עבד גם במשק בית. אמא שלי הייתה האחות של השכונה. הם היו מבני הש ־ כונה הראשונים ובזכותה כל הכלות בשכונה התחתנו, כי הייתה לה שמלת כלה שהייתה עוברת מאישה לאישה. כל פעם שמישהי התחתנה, היא הייתה לו ־ קחת מאמא שלי את השמלה. אמא שלי גם הייתה מאפרת ומכינה את הכלות כדי שהן תהיינה יפות לקראת החתונה. בגלל שהיא עזרה לכולם וכל השכונה הכירה אותה, היא זכתה שיקראו רחוב על שמה ‑ רחוב אסתר צרפתי (אסתרינה), שנמצא בשכונה שלנו.

אבי איצקוביץ '

אלה בשכונת מי שנוסע בימים רמת אליהו, לא יכול שלא לשים לב למה ־ פכה שהיא עוברת במסגרת פרויקטים שונים של התחדשות עירונית שמבוצעים .38 בה, בהם פינוי־בינוי ותמ"א רמת אליהו היא השכונה הוותיקה ביותר על ידי 1936 במערב העיר, שנוסדה בסוף חברת "עזרה וביצרון", כדי לשכן במקום משפחות של פליטים יהודים משכונות גבול תל אביב־יפו, שנמלטו מבתיהן בת ־ .1936 חילת מאורעות השכונה נקראה על שם החברה המייסדת, והתושבים בה בראשית דרכה חיו חיים קשים של דלות, בתוך חולות בדצמבר 8 וללא חשמל ומים זורמים. ב־ שונה שם השכונה לרמת אליהו, על 1966 שם אלי כהן, והיא הלכה והתרחבה, אך הדלות והעוני המשיכו לשלוט בה ושמה היה עולה פעמים רבות בהקשרים של אלימות ופשע. "הכל היה חול" כעת מקווים התושבים של רמת אליהו לשינוי משמעותי בה לאור מתיחת הפנים שהיא עוברת. רגע לפני שהבניינים רבי הקומות יש ־ תלטו על הנוף, נזכרים ותיקי השכונה בימים עברו, כשלא היה להם כלום, אבל בעצם היה להם הכל. "אני נולדתי ואמות בשכונה הזאת", , נשואה, אם 83 מספרת דינה בר שלום,

עדינה ששון, "מבחינה :90 חברתית אז היה הרבה יותר נעים. לא היה לנו כלום, אבל היה לנו הכל. השכנים היו כל כך נחמדים, ואף אחד לא קיטר או חשב שאפשר לחיות אחרת"

תמונות מימי ראשית השכונה

10

19.8.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות