ראשון 29.10.21

סטלה ז"ל ודניאל שניידר. "חשבתי, היא הרי בריאה, יש לנו מלא צילום מהאלבום | " זמן

בהשראת אמא שלה, שהחלימה מסרטן השד, דניאל שניידר מראשון לציון יצרה פרויקט גמר מרגש בלימודי הצילום: סדרת תמונותשל חולות ומחלימות עוצמתיות ‰ אבל אז הסרטן היכה באמה שנית, ומאז תחושות ההחמצה והגעגוע לא מרפות ‰ "חשבתי שהכל טוב, אין לחץ, יש לנו את כל הזמן שבעולם, אבל טעיתי" רק את אמא לא הספקתי לצלם

), זמרת־יוצרת 36( ניר דגני מתל אביב: ומאז המחלה חזרה כל כמה 27 "אובחנתי בגיל זמן. כשהשתתפתי בפרויקט של דניאל הייתי אחרי תשעה חודשי כימותרפיה והקרנות בגלל חזרה שלישית של הסרטן בצורה גרורתית. היום עדיין יש גרורות, אבל אני מקבלת טיפול ביולוגי והורמונלי שמשאיר את המחלה בשליטה. ביום הצילומים הייתי קירחת, אחרי כריתה ושח ־ זור שהסתבך והותיר תוצאה לא סימטרית. למרות זאת אהבתי את הגוף שלי, עם השינויים המוזרים שעברו עליו. סיקרן אותי איך יהיה להצטלם ולש ־ דר דרכו את מערכת היחסים המורכבת והמשונה עם הסרטן. הרגשתי שדניאל ממש איתי, בשא ־ לות, בהתנסות, במחקר ובמשחק, מאפשרת לי להרגיש הכי בנוח בעולם. דיברנו, החלפנו תלבו ־ שות וגם הצטלמתי בחזה חשוף. הרגשתי שותפות אמנותית ורגשית מעצימה מאוד".

צילומים: דנ יאל שנ י ידר

סי גל בר קובץ

)53( רינת רוזנבלום מתל אביב: "אני זוכרת את היום שבו גיליתי כדור פינג־ פונג ענקי בבית השחי וישר ידעתי בלבי שזה זה. לצילומים הגעתי בעיצומה של הכימותר ־ פיה שפירקה לי את הגוף לאט־לאט, ובדניאל התאהבתי מיד. היא טרחה ודאגה לכל דבר, סיפרה על אמא שלה שהחלימה והיתה כל כך צעירה וכל כך מקצועית ובוגרת. מאוד נהניתי להצטלם, הרגשתי חופשייה".

שרצו לקחת חלק בפרויקט. "שעות יש ־ בתי, עניתי ומיינתי", מספרת דניאל. "בסוף בחרתי תשע נשים, ארגנתי בד שחור, הפכתי את הבית לסטודיו מאולתר וגייסתי שלוש מאפרות, שנ ־ רתמו למשימה בהתנדבות. "האינטראקציה עם כל אחת היתה מהממת, הן נשים יפהפיות, חזקות ועו ־ צמתיות שנכנסו לי ללב. התאהבתי בכל אחת מהן. בתהליך הצילום לקח טיפה זמן להיפתח, אבל כשהתחלנו לרוץ על זה היו שיחות נוגעות ללב. הייתה אנרגיה מטורפת, סיפרתי להן שגם אמא שלי היתה חולה והחלימה. הרגשתי מועצמת, זה היה מרפא בש ־ בילי ובשבילן". לא חשבת על זה שאמא צריכה להיות המצולמת הראשונה?

"היא היתה בימים מאוד עמוסים בע ־ בודה, והיה לי ברור שמתישהו אצלם גם אותה לפרויקט, כי היא היתה הפרויקט, זה היה הרעיון שלה. יום אחד היא חזרה מהעבודה ואמרתי לה, בואי נצלם עכ ־ שיו, אבל היא היתה עייפה, ואמרנו, לא נורא, ביום אחר. היא הרי בריאה, יש לנו מלא זמן". זרמה וטרפה את העולם סטלה שניידר ז"ל הקרינה תמיד שמחת חיים ואופטימיות. גם בחוד ־ שים האחרונים לחייה המשיכה לעבוד, ללמוד, לארח ולהתנהל כאילו אין אופ ־ ציה אחרת מלבד החלמה. היא נפטרה נ � . את ה 53 , בגיל 2020 בינואר 11 ב־

לפני ארבע שנים, כשד ־ ) מראשון 27 ניאל שניידר ( לציון עמדה לסיים את לי ־ מודי הצילום, היא התלבטה איזו סדרת תמונות תגיש

לפרויקט הגמר. "אני אחת כזאת שהר ־ עיונות באים לה ברגע ואני עפה עליהם, אבל לא הצלחתי להחליט". כמו תמיד, היתה זו אמא סטלה שנ ־ חלצה לעזרתה. "היא היתה אז בטוב, ארבע שנים אחרי שהחלימה מסרטן השד", מספרת דניאל. "למרות זאת היא המשיכה להיות פעילה בקבוצת 'גמאני' והציעה לי שתפרסם פוסט בקבוצה כדי שאעשה משהו מעניין עם הבנות. אמר ־ תי, מגניב, נזרום". הפוסט של סטלה זכה להיענות של נשים חולות ומחלימות 150 יותר מ־

28

29.10.2021 ˆ ידיעות ראשון, רחובות