ראשון לציון 10.5.24

ימים להשבת אשתו וילדיו 51 אביחי ברודץ', מי שנלחם במשך משבי חמאס, מספר על החיים החדשים של המשפחה וההחלטה לעזוב את העיסוק כאגרונום ולעבוד כאח במחלקה הגריאטרית וגם: הטראומה ‰ "חיפשתי משהו ערכי" ‰ במדיקל סנטר בבת ים של ילדיו והתשובה לשאלה - האם ישובו לעוטף עזה "אני יודע שלא אתעשר מזה, אבל הייתי חייב משהו לנפש" מהטבח בכפר עזה למחלקת הסיעוד בבת ים

שי שגב

מאחורי האיש הצנוע שעובד בסיעוד במחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי מדיקל קר בבת ים עומד אחד מסיפורי האומץ, הגבורה, הטרגדיה והאושר הגדולים ביותר מאז השבעה באוקטובר. ע � ) מגיע מדי יום ל 42 אביחי ברודץ' ) בוד בבית החולים השיקומי, מדיקל קר בבת ים. בעבר עבד בעוטף עזה כאגרונום מאוד מצליח, אבל החליט לעשות הסבה למקצוע עם ערכים. הוא החל את הסבת המקצוע על ידי לימוד המקצוע במכללת אשקלון, וכחלק מההכשרה המקצועית, מגיע מדי יום למחלקת הסיעוד, ומטע פל באנשים גריאטריים או עם מחלות מורכבות: "המטרה שלי היא לשקם. יש אנשים שסובלים מסוכרת או פצעי לחץ, יש חולים שניתן להקל להם ולשחררם הביתה, אבל יש גם כאלה שכבר אי אפשר לרפא. חלק מהטיפול סביב השעון עשוי להיות בחבישת פצעים או ברחצות, חולים אחרים ציוד הנשמה, אבל מרבית החולים צריכים בעיקר תמיכה רגשית ונפשית, ובשביל זה אני פה", מספר אביע חי ל"ידיעות חולון בת ים". השבת השחורה "חשבתי שנשארתי לבד בעולם" אביחי, במקור מראשון לציון, סיים תיע כון ועשה שירות צבאי קרבי ועם השנים הכיר את מי שתהיה אשתו, הגר ברוע דץ', במקור מהיישוב גבולות. "עברנו להתגורר יחד בתלמי יוסף, וממש לפני כעשור במהלך מבצע 'צוק איתן' – בחע רנו לעבור לכפר עזה. היינו הראשונים שהגיעו לשכונה המורחבת של הקיבוץ, והרגשתי את הציונות והחלוציות שלנו. התקבלנו כחברי קיבוץ, והצלחנו לבנות שם בית מכובד ומסביבנו אוכלוסייה מאוד תומכת". הזוג עבר להתגורר עם בתם עופע רי כשהייתה בת שנה (היום בת עשר), ועם השנים נולדו יובל (בן שמונה היום) ואוריה (בן חמש). הם הקימו בית לתפאע רת, נהנו מיתרונות הנוף והאוויר הנקי, וכמובן מהזכויות הנהדרות מהיותם חברי הקיבוץ. אבל הכל השתנה בבוקר השבעה באוקטובר. "היינו בבית, יום לפני כן חגגנו לעוע פרי יום הולדת, והתכוננו לחגוג ולארח את החברים שלה באותה שבת. פתאום אזעקות, יצאתי החוצה וראיתי את המע חבלים על מצנחי הרחיפה. המשפחה נכנסה לממ"ד ואני עליתי על אפוד כי אני חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ. דיווחתי בקבוצת הווטסאפ שיפתחו את הנשקייה ואיך שאני בא לצאת, עומדת מולי אביגיל (הייתה יחד עם אוריה בגן) - הבת של רועי וסמדר איתן - השע כנים שלנו, וכולה מכוסה דם. כשהיא ראתה אותי על מדים היא ברחה כי

"הבת שלי הייתה בטוחה שהולכים לרצוח אותה באוטו. הם סיפרו לי שכל ערב לא ידעו אם יתעוררו בבוקר, הרבה סיפורי זוועה, וזה

המפגש הראשון עם המשפחה שחזרה צילום: | מהשבי דוברות שניידר

רק קצה הקרחון"

22

10.5.2024 ˆ ידיעות ראשון, רחובות