ראשון לציון 10.5.24

ברודץ' השבוע במדיקל סנטר צילום: | בבת ים אביגיל עוזי

ק � יום ישב אביחי מחוץ ל 5 במהלך ריה. הפעמים היחידות שיצא משם היה כדי לבקר בביתו בכפר עזה: "לא היה לי אף פעם מידע רשמי שהמשפחה נחטפה, חוץ ממה שהחייל דיווח שראה אותם. חייל אחר שביקר במקום אמר לי שהבית נקי מאלימות, כלומר לא נמצא שם דם". החזרה מהשבי: "חוויתי שלושה נסים" לאחר כמעט חודשיים, נרקמה עסקה עם החמאס. "חמאס עשה לנו ריאליטי רציני, ולא ידעתי שתהיינה פעימות. ביום הראשון, הגר והילדים לא היו ברל שימה. ביום השני לא היו ברשימה. ביום השלישי כבר לא אמרו לי כלום, כי לא יום - 55 היה ברור מי יחזור. בסוף, אחרי אמרו לי שהם חוזרים". איך התכוננת לחזרה שלהם? "בבוקר יצאתי עם כמה חברים לקיבוץ כדי לאסוף מספר פריטים. חשבתי שירל צו בובות, כריות או בגדים שהם אוהבים. משם נסענו לשניידר. הגעתי לשם וחיל כיתי וחיכיתי וחיכיתי. בסוף הם הגיעו, וכמובן זו ההרגשה הטובה ביותר בחיים, כשאתה רואה מחדש את אשתך והילדים. למעשה זה לחוות נס, ואני חוויתי אותו שלוש פעמים: אחד שנשארתי בחיים בקיבוץ, השני שלא רצחו אותם – כי כל השכנים מסביב נרצחו, ואני הייתי בטוח שאני נשאר לבד. הנס הכי גדול – שהם חזרו, האישה ושלושת הילדים, ולצידם כמובן אביגיל. אי אפשר לתאר את הרגע הזה, כל בית החולים עמד על הרגליים עם דמעות. הרגשה מדהימה". החיים החדשים: "רציתי להתרחק מהאבל" היום משפחת ברודץ' גרה בהרצליה. "רוב המשפחות מהקיבוץ מתגוררות בשפיים, ואני בחרתי להתנתק קצת, כי באותה תקופה הקיבוץ עוד לא הספיק להתאבל. אין אדם שלא איבד קרוב אליו - השכנים, ההורים והילדים - איבדו חברים לגן ולכיתה. לא רציתי שיחזרו לתוך זה, ובחרתי בית שקרוב לשם, אם כי הילדים עם החברים שלהם במסגרות בקיבוץ געש ובשפיים. את חג הפסח עשינו עם המשפחה שלנו, אבל אירועים כמו חנוכה או פורים עשינו עם חברי הקיבוץ, וכמובן נהיה בטקס המרכזי ביום הזיכרון. כל החברים שלי נרצחו, ויהיה לי יום משוגע שם. כל הקיבוץ באבל עצום שאין לתאר, אבל אנחנו איתם גם בשמחות וגם באבל". הילדים מצליחים להתאושש? "אני לא פסיכולוג, אבל אני מניח שהם בטראומה. סך הכל, הילדים שמחים ומאושרים, חזרו באופן מושלם למסגרות הלימוד, יש מלווים מטעם המדינה וכל מה שצריך. אני אסיר תודה על התמיכה הזו, ואני מעיד שמבחינת המשפחה שלנו

"בביקור האחרון בבית בכפר עזה עם המשפחה, עמדנו והתרגשנו. אבל ברגע שעברה משאית שעשתה רעש - כל המשפחה קפצה

ורעדה מפחד"

בודדים בלבד, ובהיותו עדיין פצוע, לקח כיסא פלסטיק והתיישב ברחוב קפלן בתל אביב - מול שער הקריה. הוא היה הראשון, הוא ישב לבד עם שלט שכתב בכתב ידו, אבל המעשה שלו שינה את כל התמונה בארץ, ובכל העולם. "לקחתי כיסא והתיישבתי עם שלט שהמשפחה שלי בעזה, וקיוויתי שמישהו בקריה יראה את זה", מסביר אביחי. אלא שכבר באותו ערב, אנשים צפו בחדשות וראו שהוא יושב לבדו, ולקראת שעה לפנות בוקר, החלו אנשים להגיע 03:00 ולתמוך בו. לאחר מכן הגיעו משפחות נוספות של חטופים, התקשורת הישראל לית ועד למחרת בבוקר - כבר עשרות כלי תקשורת מכל העולם. "עם הזריל חה היו שם כבר עשרות אלפי אנשים. חברים שרצו לעזור, משפחות נוספות של חטופים, חברי כנסת, רבנים, שרים. הרבה מאוד באו אליי, או ענו לפניות שלי. אבל לאורך התקופה היו גם הרבה שרים או אנשי צבא שלא ענו לי, אפילו עד היום. מבחינתי, עשיתי כל מה שאל פשר לעשות כדי להחזיר את המשפחה שלי הביתה".

יכולתי לזוז. במקביל, סרגיי שהיה פצוע איתי איבד את ההכרה, והורדל תי את החגורה שלי ועשיתי לו חוסם עורקים. פינו אותנו בסביבות השעה , והפינוי היה מאוד מורכב, כי 14:00 מחבל הגיע וניסה לדרוס אותנו. לאחר הרבה הזזות ממקום למקום, בסוף פוניל תי עם עוד עשרות פצועים לבית החול לים שיבא (תל השומר). זה הזמן הראשון שהייתה לי שנייה לחשוב, ואז עיכלתי שהמשפחה נרצחה, ואני נשארתי לבד בעולם. "רק למחרת, ביום ראשון בבוקר, הגיע שביב מידע שחייל ראה אותם מובלים על ידי מחבלים. בדיעבד הסתבר שחטל פו אותם יחד עם אביגיל, ולקחו אותם לעזה". המאבק להשבת המשפחה יום מחוץ לקריה 51 אביחי הבין שצריך לעשות מעשה כדי להחזיר את משפחתו מהשבי. לאחר ימים

חשבה שאני מחבל. אמרתי לה לחזור והיא המשיכה, אז רדפתי אחריה והכנל סתי אותה הביתה. מסתבר שהיא הייתה מלאה בדם של רועי. רצחו אותו והוא כנראה נפל עליה. אז גם הבנו שהמחבל לים מתחזים ולובשים מדי צה"ל. הכנל סתי אותה לממ"ד עם המשפחה, ורצתי להביא נשק". אביחי נלחם בעשרות מחבלים שהגיל עו לכל פינה בקיבוץ: "כל חברי הכול ננות יצאו מהבית ונלחמו במחבלים. תוך שעות בודדות, נהרגו שבעה מתוך ל � , חצי נמחקו. אני נלחמתי וגם הצ 144 חנו לחסל כמה, אבל בסוף ירו לכיווני . נפצעתי ברגל ולא יכולתי לזוז. RPG חבר שבא לחלץ אותי גם נפצע". מה קורה עם המשפחה שלך באותו הזמן? "הייתי בקשר איתם בווטסאפ. לא הייתה קליטה, ובהתחלה כתבתי לאשל 11:00 תי שהכל בסדר. בסביבות השעה היא כתבה לי שנכנסים מחבלים הביתה. עניתי לה - מה קורה? מה קורה?, קרוב הודעות. הבנתי שרצחו אותה עם 20- ל שאר בני המשפחה. שכבתי שם ולא

23

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 10.5.2024