אשדוד 05.08.22

טמיס במשמרת במד"א. "הדרכתי אנשים לבצע החייאה"

ומסייע לה להדחיק את האבל ולהמשיך קדימה. "אני עדיין לא מעכלת ומר ־ גישה שרק אתמול היא נפטרה", היא מספרת. "אני בתוך עבודה אינטנסי ־ בית תוך כדי לימודים ומבחנים קשים בתל אביב. ויחד עם העיסוק בספורט לא היה לי זמן לעצור לרגע ולחשוב. רק בלילות כשאני לבד עם עצמי המחש ־ בות על אמא צצות, וזה לא פשוט. אני בטוחה שאמא הייתה רוצה שאני אמשיך בשאיפות ובמטרות שלי. אני גם בטוחה שההצלחה שלי מגיעה מההשראה שהיא נתנה לי". מה את יכולה לספר על רגעי הפ ־ רידה ממנה? "אלו היו הרגעים הכי קשים בחיי. כל הזמן יש לי פלאשבקים. בשלושת הימים האחרונים לחייה היא כבר לא הייתה בהכ ־ רה. אבל לפני שהיא איבדה את ההכרה היא ביקשה ממני לשמור על אחותי הקטנה ואמרה שהיא סומכת עליי. היא השאירה לי סוג של צוואה".

מספרת טמיס. "הייתי צריכה לדאוג ולוחם 20 ולהשגיח על אחי טל, כיום בן באומנויות לחימה כמוני, ואחותי הקט ־ . אבא לא יכול היה לעשות 13 נה בת ה־ הכל לבד". טמיס הייתה מאוד קשורה לאמה שה ־ . "אמא 45 לכה לעולמה כשהיא רק בת שלי היא הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי", מספרת טמיס. "זה לא היה פשוט לראות אותה סובלת כל כך הרבה שנים. המחלה עצרה לה את הקריירה כרואת חשבון והקשתה עליה לטפל בנו כמו שהיא הייתה רוצה. בשנתיים האחרו ־ נות המצב שלה הידרדר וניסיתי להיות לצידה כמה שרק אפשר. הייתי מסיימת משמרת כבת שירות במד"א וישר הול ־ כת לבית החולים לשבת איתה. היינו כמו שתי אחיות או שתי חברות טובות. למרות מצבה הקשה היא תמיד הייתה אופטימית ואף פעם לא מרירה או כו ־ עסת. כנראה ממנה למדתי לקבל הכל ברוח טובה ולחיות הכי טוב שאפשר עם האתגרים של החיים". אורח החיים העמוס של טמיס דווקא פועל לטובתה בתקופה הקשה הזאת

למצבי קיצון". אורח החיים האינטנסיבי שאת מנה ־ לת כסטודנטית לרפואה, קצינת מש ־ מרת במד"א וספורטאית פעילה עלול להוביל אותך בקלות למצבים דומים. איך את מוצאת את האיזון? "היות ואורח החיים שלי הוא באמת עמוס ואינטנסיבי, אני דואגת לנטר את הסוכר שלי לעיתים תכופות במהלך היום ולשמור על תזונה מסודרת. עם השנים למדתי גם להרגיש מתי יש לי תנודות של הסוכר, גבוה או נמוך. אם צריך אני עוצרת למספר דקות את היום העמוס שלי, אוכלת או מזריקה אינסולין בהתאם לרמות הסוכר וממשיכה בשג ־ רה". שבע שנים רעות לפני כארבעה חודשים נפטרה אמה של טמיס אחרי שבע שנים של התמו ־ דדות עם סרטן השחלות. כבת בכורה היא מצאה את עצמה משמשת עוגן לשני אחיה, לצד הטיפול והתמיכה באמה. "עברו עלינו שבע שנים לא פשוטות",

"החיים כיוונו אותי לרפואה" האם מאיה הייתה אחת התומכות הנ ־ להבות של טמיס במהלך הקריירה הס ־ פורטיבית שעשתה בתחום הטאיקוון דו. "עוד לפני שחליתי בסוכרת נעורים, כשהייתי בת שש, נרשמתי לחוג הש ־ כונתי ברובע ה'", מספרת טמיס. "אחרי האבחון של המחלה המשכתי בכל הכוח כשאמא ואבא עמדו תמיד מאחוריי. יש המון דוגמאות של ספורטאים בארץ ובעולם שמגיעים לשיאים וכובשים פסגות לצד ההתמודדות עם הסוכ ־ רת. זה לא מנע ממני להמשיך ולהצטיין ולזכות בעשור האחרון באליפות ישראל ובאליפות אירופה". את הדבקות במטרה וההתמקדות בטוב מנסה כעת טמיס להעביר לח ־ ניכים שלה בחוגים באשדוד וברחובות, וגם לבני הנוער שהיא פוגשת במסגרת הפעילות ההתנד ־ בותית באגודה לסוכרת נעורים. "אני

"אני עדיין לא מעכלת ומרגישה שרק אתמול היא נפטרה. רק בלילות כשאני לבד עם עצמי המחשבות על אמא צצות, וזה לא פשוט"

29

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 5.8.2022