אשדוד 1.11.24

חגית רחמים שבנה הבכור דביר ז"ל נרצח בנובה אחרי שטיפל בעשרות פצועים לא עכשיו, כשהטקסים ‰ מופתעת מהסיפורים על גבורתו אבל גם לא מוצאת בהם נחמה הרשמיים במלאת שנה לאסון מאחוריה היא נשארה עם הגעגועים שמתעצמים, הצער על החלומות שלא יזכה להגשים, ופעילות ההנצחה שתשאיר משהו ממנו לדורות "הוא רצה להיות פסיכיאטר כדי לעזור לילדים ולאנשים" ‰ הבאים חינכתי את דביר לעזור לזולת וקיבלתי אותו מת"

שים שיורים לכל עבר. תוך כדי שיחה שמעתי ברקע צרור יריות, ודביר צעק 'אמא אמא', וניתק. זו היתה השיחה האחרונה שלי איתו". מאותו רגע התנהל הקשר בקבוצת 8:42 הוואטסאפ המשפחתית. בשעה הוא כתב להוריו ואחיו: "אם אני לא אצא מזה חי תדעו שאהבתי אתכם. אני אוהב אתכם עד בלי סוף, אתם הלב שלי". אחיו ), שהיה בסרי לנקה בטיול של 22 נועם ( אחרי הצבא, השיב לו בתמימות: 'דביר, מה הלכת למילואים? גם אני חוזר בעוד כמה ימים ומצטרף אליך". גם חבריו מתיכון מקיף ד' בו למד קימ בלו ממנו הודעה ברוח דומה. "אני אוהב אתכם אחים שלי", כתב דביר בסמוך לשעה תשע בבוקר. "אם לא אצא מזה חי תדעו שאני אוהב אתכם". אחד החמ ברים ניסה להשיג אותו בטלפון ונענה על ידי מחבל שאמר לו כי יש בידיו שלושה אנשים, ייתכן שהיו אלה דביר ושני חבריו סהר וליאב. במשך ארבעה ימים נעה המשפחה בין ייאוש לתקווה, בין חיפושים בבתי חומ לים וניסיונות למצוא קצה חוט על מקום הימצאו, בין בכי לתפילות - עד שהגיעה הבשורה הקשה מכל ביום רביעי בבוקר. "בשעה תשע וחצי בבוקר קיבלתי שיחה משניר אלמליח, מתנדב בחברה קדישא, ששאל אותי אם אני חגית רחמים", היא נזכרת ברגע המצמרר. "הוא אמר לי שיש זיהוי ודאי לדביר ושנגיע בשעה שלוש וחצי להלוויה". "לא השלמתי עם המציאות"

"אמא, המצב חמור" ערב שמחת תורה לפני שנה בדיוק היה שמח מאוד בבית משפחת רחמים. חגית, ) חזרו מצימר 20 דוד והבן הצעיר אביתר ( בצפון הישר לארוחת החג. "ישבנו ביחד לפנות בוקר", נזכרת חגית. "לא 1:30 עד הלכתי לישון למרות שהייתי מותשת. דביר התארגן למסיבה והתרגש לפגוש את החברים מהצבא. הוא התייעץ איתי מה ללבוש למסיבה, צחקנו ורקדנו יחד במטבח". מ � ) בישר לה כי מתחם ה 23 כשדביר ( סיבה נמצא בעוטף עזה, לבה החסיר פעימה: "הוא אמר לי באדישות 'אמא, את יודעת שהמסיבה ליד רפיח'. נבהלמ תי לרגע והוא השיב שיכול לקרות לו משהו נורא גם במעלית. פתאום התכמ ווץ לי הלב, שאלתי אותו: 'דביר, למה להגיד לי דברים כאלו, מה אתה רוצה להרוג אותי?'. הוא עשה את זה בקטע של הטרלות אבל התגובה שלי קצת הלחיצה אותו. הוא שאל אותי 'אמא, למה ככה?', אבל אחרי כמה שניות התחבקנו והתנשמ קנו כמו תמיד". מאוחר יותר הוא יצא למסיבה עם שני חבריו הטובים מהשירות הצבאי בהנמ דסה קרבית סהר אשואן וליאב אסייג שנרצחו. ברכב נוסף הגיעו אפרת עמוס ועומר עובדיה שניצלו מהטבח. "דיברנו כמה פעמים בשבת בבוקר ודביר סיפר לי שיש הרבה פצועים ושהוא עוזר 8:07 לטפל בהם", אומרת חגית. "בשעה הוא התקשר אליי בפעם השלישית ונמ שמע הרבה יותר מודאג. הוא אמר לי 'אמא, המצב חמור'. הוא סיפר על שני טנדרים לבנים מלאים במחבלים חמומ

דביר וחבריו אפרת, סהר וליאב. רק אפרת שרדה את הטבח

נוכחותו של הבן והאח הבכור. "הדרימ וזה 6:29 נק האחרון במסיבה היה בשעה גם היה הרגע שבו החלו הטקסים הרשמ מיים", אומרת חגית. "הוצפתי במחשבות על הדקות האחרונות בחייו של הבן שלי והאומץ שלו להעניק סיוע לפצועים בממ קום להימלט מהמפלצות". ביום שלישי השבוע השתתפה המשפמ חה בחנוכת אתר ההנצחה העירוני בפאמ רק אשדוד-ים (ראה ידיעה נפרדת). שם התיישבה חגית על הספסל שמקיף את עץ האלה שניטע לזכרו של דביר ומיאנה להתנחם - משנה לשנה יגדל העץ ויצמ מיח ענפים ועלים אך דביר כבר לא יספיק לפרוח ולהצמיח אילן יוחסין משלו. "הזמן לא מנחם ולא מרפא, הגעגועים והכאב רק מתעצמים", היא אומרת.

אלי לוי // צילום: פרטי

בשבוע שעבר במלאת שנה לטבח במסיבת הנובה נסעו בני משפחמ תו של דביר רחמים ז"ל מאשדוד לחניון רעים שהפך לחורשת זיכרון עם מאות תמונות של נרצחים וחטופים במקום 6:29 צמרות עצים. "להיות שם בשעה ליד העץ של דביר זהו רגע מצמרר ומפמ לח לב", מספרת אמו חגית. בשעה ארבע לפנות בוקר נסעו חגית, בעלה דוד ושני אחיו הצעירים של דביר נועם ואביתר יחד עם בני משפחה נוספים. הם נסעו מנסים לספוג 232 דרך כביש הדמים את אווירת המוות ואולי להרגיש את

6

1.11.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום