אשדוד 13.02.22

נפטרה מסרטן היא שאלה את 17־ שבועיים לפני שטליה שואן בת ה אמה מירב דוידוביץ', לשעבר דוגמנית אשדודית, מתי היא תתחיל לרוץ למען עצמה ‰ האם אימצה אתשאלת בתה המנוחה כצוואה והפכה למאמנת ריצה ‰ בשבוע הבא יתקיים המרוץ השני לזכרה והרצים ילבשו חולצות עם התמונותשל טליה ‰ גם האב שרון מאשקלון, לשעבר בכיר בשב"ס, הנציח את בתו בדרך מיוחדת וקרא לקבוצת אופנוענים על שמה ‰ במותה ציוותה להם טליה את החיים הצוואה של טליה: להמשיך לחיות

טליה שואן ז"ל. השתתפה בקמפיין של האגודה למלחמה בסרטן

ליאב אחאבן

אומרים שאין דבר קשה יותר מאשר הורים שנאלצים לקבור את ילדיהם. סיפורם קורע הלב ומעורר ההשראה של מירב ושרון שואן - שרתמו את האבל על מותה של בתם כדי להפיץ בשורה של עשייה ובריאות - מראה שניתן לע ־ מוד בפרץ גם כשמתמודדים עם טרגדיה הגדולה ביותר, להמשיך בחיים ואפילו ללמוד כיצד להתפתח ולצמוח מתוך שברון הלב. הדוגמנית והמ.צ כולם (כמעט) 90 באשדוד של שנות ה־ הכירו את מירב דוידוביץ', דוגמנית שגדלה ברובע ד' והתחנכה במקיף ג'. היא השתתפה בתצוגות אופנה, הובי ־ לה קמפיינים לחברות מובילות ואפילו הגיעה לשלב עשר הגדולות בתחרות מלכת היופי של ישראל שבה זכתה באותה שנה יאנה קלמן (שהקדימה את היפהפייה השדרותית מירי בוהדנה). במהלך שירותה הצבאי הכירה מירב את שרון שואן, שנולד וגדל באשקלון. השניים נישאו ובחרו להקים את היתם בהתנחלות אלי סיני שבצפון רצועת עזה, כששרון פיתח בשנים הללו את הקריירה הצבאית שלו והגיע עד לדר ־ גת סגן אלוף במשטרה הצבאית. השניים הביאו לעולם שלושה ילדים: שובל, , טליה, שנולדה כעבור 24 היום בת שנתיים, ותמיר, שנולד כמעט במקביל לאירוע מטלטל שעבר על המשפחה: ההתנתקות. פינוי הרצועה הביא אותם לחפש בית חדש והם החליטו להשאיר בדרום את ההורים, שממשיכים לחיות באשדוד ובאשקלון, ולנסוע בעקבות הקריירה של שרון צפונה (שואן, שעבר לשרת בשב"ס, השתחרר אשתקד בדרגת גונ ־ דר אחר שהיה מפקד המחוז הצפוני). הם התיישבו ביישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל ושם נולד בנם הקטן .)11 יהונתן ( "החולה הכי בריאה" ), עבדה כמנהלת חשבונות 46 מירב ( וחייה התנהלו על מי מנוחות עד שה ־ כול השתנה לפני כתשע שנים כשבתם , החלה להתלונן על 13 טליה, אז בת כאבים חדים ולצלוע קלות. ביופסיה שנעשתה לה גילתה את הממצא שאף הורה לא בנוי לקבל: הילדה אובחנה

סונית חלשה. חלומה הגדול היה לטוס לשם כשתבריא. היא אומנם לא זכתה להגיע לשם פיזית, אולם הייתה איתנו שם בכל רגע ורגע". לרוץ איתה "כששבנו לארץ התחלתי לחשוב מה אני עושה עם החיים שלי", נזכרת מירב. "הרגשתי שאני חיה על אוטומט ודואגת לכולם, אבל חיפשתי משמעות, חיפש ־ תי משהו מעבר. ואז נזכרתי ששבועיים לפני שטליה נפטרה היה לנו דיון סביב זה ששרון והבת הבכורה שלנו שובל ביטלו את ההשתתפות שלהם במרתון תל אביב. טליה שאלה אותי 'אמא, מתי את תתחילי לרוץ?'". האם, שבתקופת המחלה של בתה הע ־ ק"ג בשל אכילה רגשית, 30 לתה כ־ מספרת כי בדיעבד, ראתה באמירה הזו של בתה מסר שהשאירה אחריה והחליטה לקיים אותו כצוואה. "טליה תמיד הייתה ועדת הביקורת של הבית", היא אומרת. "כששאלה אותי מתי אתחיל לרוץ, היא התכוונה לא רק בפן הפיזי אלא מעבר. היא ידעה שהסוף שלה קרב ורצתה שנ ־ משיך ונתקדם בחיים ולא נתעסק רק במחלה שלה ונהיה עצובים. לקח זמן עד שנפל לי האסימון, אבל בסוף הבנתי שה ־ משפט הזה היה משפט שהמסר שלו הוא 'אמא, מתי תקומי, תעזי ותעשי משהו אמיתי עבורך?' אני פוגשת נשים שלא עושות עם עצמן כלום במשך כל חייהן, לא מעזות ולא מממשות את הפוטנציאל החבוי בהן, ולזה טליה התכוונה". מירב, שמעולם לא עסקה בספורט

חודשים חזרה המחלה, בעוצמה גבוהה, ולאחר שנסוגה שוב חזרה בפעם הש ־ לישית והרביעית, עד שטליה כבר לא יכלה לה. לפני כחמש שנים, שבועיים , טליה עצמה את 17 לפני יום הולדתה ה־ עיניה לעד. "למרות שטליה כבר הייתה מות ־ שת וחשה שהסוף קרב, היא לא הרימה ידיים עד הרגע האחרון", מספרת מירב בכאב. "לאחר מותה הייתה תקופה קשה בבית. לא עבדנו והילדים לא הלכו לבית הספר, אבל החלטנו להיות חזקים ול ־ בחור להמשיך בחיים לטובת ילדינו ועבור טליה שלא רצתה שנהיה עצובים ותמיד שידרה לנו את המסר לא לדאוג לה יותר מדי ופשוט לחיות. אספנו את השברים ואפילו טסנו לטיול משפחתי בתאילנד מספר חודשים לאחר פטירתה של טליה. הטיול הזה היה מרגש וסמלי במיוחד שכן הוא היה חלומה הגדול של טליה. תאילנד הוא יעד שחולי סרטן לא יכולים לנסוע אליו בשל מערכת חי ־

כחולה בסרטן עצמות נדיר מסוג "יואינג סרקומה". טליה החלה בסדרת טיפולים כימותרפיים אגרסיביים ואף עברה ני ־ תוח מורכב מאוד להסרת הגידול. למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים והתגובה הקשה לאובדן השיער הכרוך בטיפולים, החליטה לא לשקוע במרה שחורה ולהמ ־ שיך לחיות חיים מלאים. היא הפכה למו ־ בילת אופנה, תחזקה עמודים פופולריים ברשתות החברתיות ואף דגמנה בקמפיין של האגודה למלחמה בסרטן. "הרופאים כינו אותה החולה הכי בריאה שיש", אומרת האם מירב. "היא היממה אותנו בכוחות וביכולות שלה לחזק אותנו וגם לתמוך בחולי סרטן אחרים. כולם התאהבו בה, היו עוצרים אותה ברחוב ומחמיאים לה על יופייה למרות הקרחת". לאחר שנה וחצי של טיפולים אינטנ ־ סיביים התבשרה המשפחה על החלמתה של טליה, והיא שבה לספסל הלימודים ולחיים רגילים. אלא שלאחר שמונה

צילומים מאלבום פרטי

פרחים על הקבר בסוף המרוץ. משתתפים השנה 1,500־ צפי ל

13.5.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 38