אשדוד 19.7.24

הספורטאית שהתגברה על המחלה, החרמות וחוסר האמון חותרת לניצחון

כשחברי המשלחת הישראלית בשחייה ישתתפו ביום שישי הבא בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז, תצפה א � ) מסלון ביתה ב 20 בהם טל אחמדייב ) שקלון בתחושת החמצה קלה. עד לפני שש שנים היא האמינה כי יבוא היום שבו תצעד לצלילי ה"תקווה" כשהיא עטופה בדגל הכחול-לבן ותנסה להביא מדליה לישראל. החלום שלה התנפץ לרסיסים במחנה אימונים לקראת אליא פות ישראל בשחייה כשחוותה התקף אקוטי של מחלת סוכרת הנעורים עמה היא מתמודדת. "החיים שלי ניצלו בנס", היא אומרת. "חזרתי אמנם לשחות אבל השלמתי עם העובדה שלא אגיע לרמות הגבוהות". שש שנים של בדידות כשהיתה בת ארבע אובחנה אחמדייב עם סוכרת נעורים ומאז נאלצה לעקוב אחרי רמות הסוכר בדם ולהקפיד על תזונה נכונה וטיפול תרופתי. כשעלא תה לכיתה א' החלה להתאמן בשחייה והציגה תוצאות גבוהות למרות המחלה הכרונית. "פעילות גופנית הכרחית כדי לעודד הפרשה של אינסולין ושחייה היא ספורט אידאלי כי כל הגוף עובד ויש פחות פציעות", מסבירה אחמדייב. בגיל רשמו אותה הוריה לאחת האגודות 12 המוערכות בדרום כדי לבסס את עתידה המקצועי. "היו לי הישגים טובים ורציא תי להגיע לאולימפיאדה", היא מספרת. "קיבלנו המלצות טובות על המקום אז הבחירה היתה טבעית". זמן קצר אחרי שהצטרפה לאגודה הרא גישה אחמדייב איך החלום שלה הולך ומתרחק. "המאמן לא האמין בי", היא מספרת. "בכל אימון הוא הקפיד לומר לי שלא אגיע לשום מקום עם הסוכרת שלי. הוא רצה שחיינים-חיילים ואני לא הייתי הספורטאית הקלאסית. לפעמים הייתי צריכה להיעדר מאימון או להפא סיק באמצע בגלל שהסוכר יצא מאיזון". ההתמודדות עם המחלה גרמה לתא נודות במשקל גופה ואחמדייב לא התאימה ל"פס הייצור" של נבחרת השחייה גם מבחינת המראה החיצוני. "כשיש סוכר נמוך אוכלים הרבה ואז יש עלייה במשקל", היא מסבירה. "הילדים נהגו לצחוק עליי ואמרו שאני בולמית. הם אמנם לא החרימו אותי אבל ההשא פלות הרגישו הרבה יותר גרוע". בבית הספר לאומנויות בו למדה מכיתה א' עד י"ב היא חוותה את הקצה השני של הבריונות ועברה לדבריה חרם. "במשך כל השנים הרגשתי שאני מבודדת", היא אומרת בגילוי לב. "המבוגרים האחא ראים בבית הספר ובנבחרת השחייה עמדו מנגד ובאיזשהו מקום עודדו את ההדרה החברתית שלי". למה לא עזבת את הקבוצה? "כי ממש רציתי להתחרות ברמות הגא בוהות וגם היה לי צורך להשתייך דווקא במקום שלא קיבלו אותי". צלילה למעמקים נסעה הנבחרת למחנה 2018 בקיץ אימונים בסלובקיה לקראת אליפות ישראל בשחייה. "הגעתי לשם מוכא נה מבחינה מנטלית ועם כוונה להביא

תוצאות טובות", מספרת אחמדייב. והגיע הזמן שלי 14 "הייתי כבר בת לזרוח כדי להפוך למועמדת ריאלית לאולימפיאדה". המרחק מהבית והיעא דר ההשגחה הצמודה של ההורים גרמו לנערה המתבגרת להדחיק את הסוכרת ולהזניח את בריאותה. היא לא הקפידה על הטיפול התרופתי והתעלמה מסימני המצוקה ששידר גופה. ביום החמישי למחנה, אחרי אימון הבוקר, המחלה הרימה ראש. "התחלתי להרגיש דברים שלא חוויתי מעולם", היא נזכרת. "בהתחלה היו לי בחילות וכאבי בטן ובהמשך כבר איבדתי שליטה על כל החושים שלי. הייתי כמו זומבי ולא הבנתי אפילו מה קורה לי בגוף. כל מה שאכלתי או שתיתי יצא, ירדתי יותר מעשרה ק"ג בצורה דרסטית". מישהו מהקבוצה לקח אותך לרופא? "לא, הייתי לגמרי לבד, אף אחד לא עזר לי. בכל פעם שההורים שלי התא קשרו לשאול לשלומי נאמר להם שאני בסדר ושאין מה לדאוג. היחיד שניסה לעודד אותי היה שחיין בקבוצה שאהב כדורגל כמוני והציע לי שנצפה יחד במונדיאל שהיה ברוסיה באותו קיץ". בשלב מסוים הבינו הוריה שמצבה מחייב התערבות רפואית והם דאגו להחזיר אותה הביתה. "עוזרת המאמן ליוותה אותי לשדה התעופה כשאני על כיסא גלגלים", היא מספרת. "טסתי לבד לישראל ואיך שנחתתי בשדה התא עופה ההורים שלי לקחו אותי לבית חוא לים. מעולם לא ראיתי אותם מבוהלים כמו באותו יום". הרופאים אבחנו כי היא סובלת מתוא פעה הנקראת חמצת קטוטית סוכרתית שנגרמת מהיעדר קיצוני של אינסולין בדם. היא שכבה שלושה ימים בטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי: "איבדא תי את ההכרה לסירוגין והלשון שלי יצאה החוצה. הרופאים אמרו שאם הייתי נשארת עוד יום אחד במחנה האימונים כנראה שלא הייתי חוזרת משם בחיים". לאחר שמצבה התייצב הפתיעו אותה הוריה עם מתנה שעוררה אצלה רגא שות מעורבים. "הם הביאו לי שרשרת עם תליון של הטבעות האולימפיות", מספרת אחמדייב. "זו היתה אמורה אבל 15 להיות מתנת יום הולדת לגיל היא קיבלה משמעות אחרת. בשלב הזה ידענו שאני כבר לא אוכל להתחרות באולימפיאדה וההורים רצו שאענוד את השרשרת כדי שלא אפסיק לרדוף אחרי החלומות שלי". וזה עזר לך? "בהתחלה זו היתה תזכורת כואבת ליא עדים שלא הגשמתי אבל בהמשך שאא בתי ממנה כוחות. עובדה שאני עדיין עוסקת בספורט מקצועני". ווינרית בנשמה אולי זה החינוך הסובייטי שקיבלה מהוריה או האישיות הווינרית שעזרה לה לשרוד את המחנה המסויט - כך או כך אחמדייב לא נרתעה מהחוויה שכא מעט הפגישה אותה עם מלאך המוות וקפצה חזרה למים. "חשבתי לפרוש אבל לא יכולתי לוותר על השחייה", היא

דווקא כשטל אחמדייב מאשקלון התאמנה לאליפות הארץ בשחייה היא חוותה התקף החלומות על ‰ סוכרת חמור שסיכן את חייה האולימפיאדה התנפצו אבל הרוח לא נשברה: היא מתחרה באופן מקצועני, מאמנת ילדים עכשיו ‰ לשחות ושופטת כדורגל במחוז דרום היא מספרת על ההשפלות שספגה בבריכה, החוויה המתקנת במגרש והתוכנית הסודית שתביא אותה למשחקים האולימפיים

לימור תורג'מן // צילום: גדי קבלו

על הפעילות ברשתות החברתיות: "בנעוריי ניסו ליישר אותי כדי שאלך באותו מסלול כמו כולם. עכשיו אני רוצה להראות לצעירים וצעירות שהשונות יכולה להיות ברכה" על החוויה המתקנת במגרש: "הכדורגל גרם לי להרגיש חלק מהפסיפס שמרכיב את החברה הישראלית"

במדי השופטת. "התאהבתי בכדורגל צילום: פרטי | " במקרה

19.7.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 28