אשדוד 27.05.22

הסיפור מאחורי התערוכה על מייק ברנט

הקריירה המפוארת של אחי מייק נגמרה בסוף במזוודה אחת מיד אחרי מותו הטראגי, נסעו אמו של מייק ברנט ברוניה ואחיו צביקה לפאריס כדי לאסוף את כל מה שנשאר ממנו את ● מכתבים, תקליטים, קטעי עיתונים ואפילו בגדים ● ● האוצר הזה שמר צביקה במזוודה בביתו עם חומר משמר לאחרונה מסר הכל למוזיאון חיפה, והשבוע נפתחה תערוכה "אני הייתי החבר והכומר שלו", ● לזכרו עם כל המוצגים סיפר השבוע צביקה ל"ידיעות חיפה" בראיון מקיף מייק ברנט ז"ל

"למייק יש מועדוני מעריצים בשווייץ, בלגיה, ספרד, ובמיוחד

זוכרים אותו בצרפת, שם זה ממש חם אש ומאוד אוהבים אותו עד היום"

/ מירית קושנ יר סטרומצה /

כמעט חמישה עשורים שמר צבי ברנד מכתבים, שערי מגזי ־ נים, תקליטים ותמונות של אחיו הב ־ כור, מייק ברנט, עד שהחליט לתרום אותם למוזיאון העיר חיפה, לתערוכה "עד כלות הגוף" שנפתחה בשבוע שעבר. "הקריירה המפוארת של אחי מייק נגמרה בסוף במזוודה אחת", הוא אומר. "מזוודה גדולה, אמנם, אבל בסך הכול מזוודה. שמרתי אותה נעולה בתוך ארון שמר. אני חולה ְ בחדר שלי, עם חומר מ , ואמרתי לעצמי שהמוזיאון בטח יטפל בדברים של מייק הרבה יותר טוב ממני. שמרתי גלויות שהוא כתב הביתה מפ ־ ריז ועוד דברים שהם יקרים לליבי, ואני מקווה שישמרו עליהם". ידעת בדיוק מה יש במזוודה? "בוודאי. פעם בשנה פתחתי, אווררתי הכול בשמש וסגרתי בחזרה. במכתבים שמייק שלח לנו מעיר האורות לא היה אף פעם עצב. הוא סיפר על ההתקדמות שלו בקריירה, שיתף בשמחה לקראת הקלטת שיר חדש. והוא נהג להתייעץ איתי הרבה בענייני מוזיקה. מייק לא נהג להתייעץ עם הרבה אנשים, אבל

אני הייתי כאילו הכומר שלו". גם בענייני סודות?

וכבש אותם כבר בתור ילד. מוישל'ה, שאני קורא לו 'מייק' גם במחשבות שלי, היה בו משהו כובש, וזה הלך והתגבר עם השנים. כשקיבל הזדמ ־ נות לשיר במלון ציון בחיפה, השמועה על הילד המוכשר של משפחת ברנד עברה מפה לאוזן. משם הוא קיבל הצעה לשיר במלון דן בחיפה, והוא היה עוד ממש נער. "אבא שלנו היה מוזיקלי, ובאותה תקופה החינוך בבית כלל נגינה, וגם בבית שלנו האמינו שצריך שהילדים ינגנו. אני הייתי הקורבן, ולמדתי לנגן על אקורדיון. מייק לא ניגן, הוא שר. בשלב מסוים הקמתי להקה עם ילדים מחיפה, שניגנה מוזיקה סלונית. היו שם יואל קוקל, יעקב ארליך, יהודה קורנבליט, כולם היו מוכשרים. הם ני ־ גנו על פסנתר, על סקסופון וקלרינט, ואני ניגנתי על אקורדיון, שהיה בעיני כלי עממי כפרי, שלא התאים לתזמו ־ רת סלונית. ידעתי לנגן יפה, אבל זה לא היה בראש שלי, והחלטתי להמשיך בלימודים ובחיים שלי. "גרנו ברחוב קיבוץ גלויות, והתא ־ מנו בכל פעם בביתו של ילד אחר.

אחרי אחת החזרות, כשהחלטתי לע ־ זוב, ירדתי במדרגות הבית, ומוישל'ה עלה, הוא שאל לאן אני הולך, ואמרתי שאני מחזיר את האקורדיון ועוזב את הלהקה, והוספתי 'אבל אני חושב שזה רעיון טוב שאתה תצטרף אליהם. אתה תשיר, הם ינגנו, אולי תצרף עוד מי ־ שהו שינגן וזו יכולה להיות יופי של תזמורת'. והוא הצטרף אליהם. "מייק, עם כל הקונצים שלו, היה בחור מרגש ורגיש ברמות על. הוא היה מצחיקן, טוב לב, עזר לחברים שהתק ־ שו בדרכם. חבר אמיתי עם אינטליג ־ נציה רגשית גבוהה, כזה שראה את מי שעומד מולו וידע להקשיב. אמא שלי, שהיתה ניצולת שואה, לקחה קשה את מה שקרה איתו". עוגות באזכרה את היום בו נודע דבר ההתאבדות צביקה זוכר בבירור: "זה היה ביום שישי אחר הצהריים, ובחיפה בשישי אחר הצהרים אנשים נחים. הלכנו לנוח וניתקתי את הטלפון, ופתאום דפקו בדלת. בפתח עמד פיטר, חבר טוב של

"הוא נתן בי הרבה אמון וסמך עליי. היינו אחים טובים, ילדים חברים, אבל אני לא יודע אם הייתי האדם הכי קרוב אליו בעולם. אולי היו קרובים אליו ממני. היינו קרובים יותר מבחינה מק ־ צועית, אבל להיות ממש אחים חמים, פשוט לא הספקנו. אני צעיר ממנו בש ־ לוש שנים, וכשהלך מאיתנו עוד היינו בגיל שבנים רבים ביניהם. היינו אחים אמיתיים, כמו שאחים בנים יודעים להיות, והיינו צעירים כשהכול קרה. בכל אופן, מייק תמיד שאל אותי מה דעתי על הסגנון שבו שר". מוישל'ה ישיר ומה ענית? "השירים השקטים שלו הכי נגעו לליבי, כמו "ריאקי דה לאם", "לס מואה טמה". אהבתי אותם. מבחינ ־ תנו בבית מייק היה כוכב מההתחלה, הוא התחיל לשיר בגיל מוקדם, ובכל חתונה או בר מצווה כולם ביקשו שמוישל'ה ישיר, והוא עלה לבמה

"הכנסתי את אמא לחדר שינה ואמרתי 'אמא, מייק מת. הוא התאבד' והיא התפרצה ואמרה 'אני לא מאמינה, הרגו אותו, הבן שלי לא רצה למות'"

27.5.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 36