אשדוד 30.08.24

מאשקלון לפתח תקוה: "אני קצת דואג כי הפסדתי שנה"

שניידר. "החשש שלא אצליח | " להשתלב התבדה צילום: יאיר שגיא

"כשהייתי קטן הוריי עלו מאוקראינה, עכשיו זה מרגיש כמו עלייה שנייה", אומר באוקטובר מביתו באשקלון לפתח תקוה. "רקטה 10 ), שפונה ב־ 14( רון ברינר פגעה פגיעה ישירה בבניין שלנו ונשארנו בלי בית ובלי כלום, הכל נהרס", הוא מספר. "אמא שלי פרסמה פוסט בפייסבוק וביקשה מקום זמני לגור בו. לא ידענו ששבועיים בפתח תקוה יהפכו לכמעט שנה. שכרנו דירה, נרשמנו לשנת הלי־ מודים הקרובה והחלטנו להישאר כאן. מרגע שעברנו קיבלנו כל עזרה אפשרית מהחמ"ל של פתח תקוה ומעמותה שמסייעת למפונים – מציוד לבית ועד למחב־ רות וקלמרים". לפני המלחמה ברינר למד במקיף ד' ובעוד יומיים יתחיל ללמוד בכיתה ח' בבית ספר רבין בפתח תקוה בכיתת תלמידים מתבגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. "אני בעל מוגבלות והייתי צריך לחכות לוועדה כדי להירשם לבית הספר", הוא אומר. "עכשיו אני כבר ממש מוכן ויש לי הכל, כולל ילקוט וספרים. זה מרגש, כי זה שינוי של ממש". ברינר הכיר כאן את ולד וכריסטינה, אף הם מפונים מאשקלון, ומשוכנע שבקרוב יכיר חברים חדשים מהעיר. "אני שומר על קשר עם חברים מאשקלון, הם באו לבקר פה בחופש. נכנסתי למערכת החינוך בעיר רק לקראת סוף שנת הלימודים, כי לא ידענו שהמלחמה תהיה כל כך ארוכה, כך שלא ממש הספקתי להכיר חברים חדשים, אבל אני לא דואג, בשנת הלימודים הבאה זה יקרה. אני ממש מתרגש - דירה חדשה, בית ספר חדש, התחלה חדשה, הכל חדש. לפעמים אני רוצה לחזור לכיתה הקודמת, אבל אני בפתח תקוה כבר הרבה זמן, והתרגלתי. אני קצת דואג בגלל שהפסדתי שנה בלימודים, אבל אני יודע שאשלים את החומר". למה אתה מתגעגע? "לחברים, לשכונה, לזה שכולם מכירים את כולם, אבל גם בפתח תקוה יש יתרו־ נות. בילינו כאן בחופש הגדול, טיילנו וראינו סרטים. עכשיו מתחילה שנה חדשה ואני בטוח שיהיה בסדר". נטאלי סילבר

רון ברינר: "רקטה פגעה פגיעה ישירה בבניין שלנו ונשארנו בלי כלום, הכל נהרס. אמא שלי פרסמה פוסט בפייסבוק וביקשה מקום זמני לגור בו"

מנתיב העשרה למעברות: "לא יודעים אלו הקלות נקבל בבגרות" ) עם משפחתה ממושב נתיב 17.5 ( אלמוג שניידר באוקטובר פונתה 7 ב העשרה לקיבוץ מעברות. בית הספר האזורי שקמה בקיבוץ יד מרדכי בו בספטמבר, אבל אלמוג תעשה את שנת הלימודים 1 למדה אמנם ייפתח ב האחרונה שלה בתיכון רמות ים במכמורת. היא הגיעה אליו בשנת הלימודים הקודמת והתאהבה באווירה, בתלמידים ובצוות החינוכי. "השיטה הניהולית בתיכון שקמה הייתה פחות מוצלחת, פה יודעים לסייע לתלמידים ולגרום להם להתלכד ויש פה חברה טובה". בעקבות המעבר החליפה אלמוג מגמה ראשית וקיבלה תמיכה וסיוע מהצוות בתיכון החדש. "הם עזרו לי להתאקלם וגם במהלך החופש המורים התקשרו מדי פעם ושאלו לשלומי", היא מספרת. עכשיו היא מוטרדת בעיקר מבחי־ נות הבגרות והמגן וממתינה להחלטת משרד החינוך לגבי ההקלות שיינתנו למפונים. "אנחנו עדיין לא יודעים איזה הקלות נקבל אבל אני מקווה שא־ סיים את התיכון בהצלחה", היא אומרת. המחשבה על שיבה הביתה, למושב צמוד הגדר, מעירה מחדש את הפחדים. "אני לא רוצה לחזור למושב", היא אומרת. "אני אוהבת את הבית שלנו אבל לא יכולה לדמיין שם חיים נורמלים עכשיו. גם כשאנחנו נוסעים לסדר כמה דברים, יש חשש מחדירת מחבלים. חוץ מכמה חקלאים וכיתת הכוננות, רוב התושבים לא חזרו". למה את בכל זאת מתגעגעת? "לקירבה המשפחתית. סבתא שלי התגוררה בצמוד אלינו ונפגשנו כל הזמן עם דודה ובת דודה שלי. עכשיו אנחנו רחוקים". יש יתרונות במצב הנוכחי? "השקט הביטחוני מאוד מרגיע והקיבוץ קיבל אותנו יפה ונותן לנו תחושה של שייכות ובית. בהתחלה פחדתי שלא אצליח להשתלב ולהסתדר בבית הספר החדש בלי החברים הקודמים שלי, אבל החששות התבדו". שמוליק חדד

אלמוג שניידר: "אני אוהבת את הבית שלנו אבל לא יכולה לדמיין שם חיים נורמלים עכשיו. גם כשאנחנו נוסעים לסדר כמה דברים, יש חשש מחדירת מחבלים"

ברינר. "השנה אכיר עוד חברים חדשים" צילום: פרטי |

37

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 30.8.2024