אשדוד 31.05.24

סיפורו של לוחם האש שנקרע בין שתי זירות

7- חודשיים לפני מתקפת ה באוקטובר נכנסו דילן ואולה לנדאו לדירתם החדשה בשדרות כשהמחבלים החמושים ‰ הסתובבו ברחובות היה דילן במשמרת בתחנת הכיבוי בראשון לציון ואולה הסתגרה עכשיו הוא מספר ‰ לבד בממ"ד על השעות מורטות העצבים בהן עסק בהצלת חיים בזמן שאשתו בסכנה ומגלה למה החליטו לחזור לעיר הדרומית הראש בראשון לציון, הלב בשדרות

דילן לנדאו כל חייו התגורר בראשון לציון שם הוא גם עובד כלוחם אש בתחנת הכיבוי. אחרי שהתחתן עם אולה המשיכו השניים לגור בעיר, אבל דבר אחד הקשה עליהם להישאר - מחירי הדיור הגח בוהים. אחרי מחשבה על העתיד הם החליח טו לנסות את מזלם בשדרות, וכך חודשיים לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל ארזו השח ניים את חפציהם ונעו דרומה אל עבר העיר המופגזת עם מחירי הנדל"ן הנוחים. לנדאו המשיך לנסוע כל יום לתחנת הכיח 7 בוי בראשון לציון, בדיוק כמו שעשה ב באוקטובר בשש בבוקר כשנפרד מאשתו. האזעקות תפסו אותו קילומטרים ספורים לפני שהגיע לעבודה, ומאותו הרגע התחוח לל מחול שדים מבחינתו: עבודה במתכונת חירום בין רצף אזעקות ונפילות ותושבים מבוהלים ומנגד אישה שנותרה בשדרות ומדווחת לו מרחוק שהיא רואה טנדר לבן עם מחבלים מהחלון. החוויה שעברו היתה מספיקה לכל אחד כדי לארוז שוב את המזח וודות ולעשות "אחורה פנה" אבל העיר הדח רומית כבר נכנסה להם ללב. לאחרונה הם חזרו הביתה ומצהירים בביטחון: "לא נעזוב את שדרות". ) לא ישכח את המשמרת הזו 30 לנדאו ( כל חייו. הוא נאלץ להתמודד עם אינספור קריאות של תושבי ראשון לציון המבוהלים על נפילות ברחבי העיר, להרגיע את אולה שמדווחת שיש מחבלים מחוץ לביתם ולח נסות להשיג את אחיו שיצא לחלצה אך הקשר איתו נותק. "באותו רגע אתה מתנתק מהכל", הוא מסביר את מנגנון ההישרדות הטבעי של אנשי ההצלה. "אנחנו עוסקים בהצלת חיים ורק בזה מתמקדים. גם היום עדיין יש המון קריאות, אנשים פוחדים". לנדאו שעלה לבדו מאוקראינה בשנת ח � גר בראשון לציון עד אוגוסט הא 2008 רון. "אשתי אולה מנהלת חנות וכבר הרבה זמן הציעה לי לעבור לשדרות בגלל מחיח רי הדיור", הוא מספר. "אני התנגדתי, זה נראה היה לי צעד לא נורמלי, אבל אחרי שביקרתי שם הופתעתי לטובה וחתמנו על חוזה. זו אחלה עיר ואנחנו מאוד מרוצים שם". האזעקות בבוקר שמחת תורה תפסו אותו בדרך לעבודה כשהוא כבר על גשר ראשון. "בהתחלה לא הבנתי מאיפה זה מגיע", הוא נזכר. "מצאתי מחסה וכשיכולתי מיהרתי לתחנה שם כולם כבר היו בממ"ד. בכבאות יש לנו נהלים מוכנים לשעת חירום, לא מחכים לזמן אמת כדי להיערך. בעת אזעקה כולם נכנסים למרחב מוגן עם מכשירי קשר ויש לנו קשר ישיר לפיקוד העורף. במקח השבת השחורה "מראות שלא ראיתי מעולם"

ביל כבר ראיתי במסכים את כל האזעקות בדרום ויצרתי קשר עם אולה. היא סיפרה לי שהאזעקות לא פוסקות אבל עדיין לא ידעה שיש מחבלים בשדרות. היא לא רגילה לרצף כזה של אזעקות אבל ידעה שאני לא יכול לחזור כי אני חייב להישאר בתחנה. אחי הגדול שגר באשקלון יצא לכיוון שדח רות כדי להביא אותה אליהם הביתה". בשלב הזה גברה תדירות האזעקות באח זור השפלה ולנדאו וצוותו הוזנקו לזירות פעם אחר פעם. "כיוון שזו היתה שעה של החלפת משמרות היינו בצוות כפול וכח מובן שכולם נשארו לעבוד", הוא אומר. "היו המון קריאות על נפילות, רסיסים ואזרחים שנתקפו חרדות. אלה היו מראות שלא ראיתי מעולם, מראות לא פשוטים לעיניים. אנשים ניסו לשאול אותנו שאח לות אבל לא היה לנו זמן להתעכב, מיהרנו למקרה הבא. למעשה כיבוי אש היה אחד מהגופים הראשונים שנכנסו לדריכות ביום הזה. חולקנו לצוותים וכל אחד קיבל משימה, בשלב מאוד מוקדם הבנו את גודל השעה. יש לנו תוכנית אב לחירום ולפיה פעלנו. היא רלוונטית למלחמה, רעידת אדמה או כל אירוע יוצא דופן אחר". בזמן שלנדאו וצוותו התרוצצו מזירה לזיח רה בראשון לציון, הלכה והתבהרה הסכנה בה נמצאת המדינה בכלל ומשפחתו בפרט. "אולה התקשרה ואמרה שהיא רואה סרטונים של מחבלים בעיר", מספר לנדאו. "אמרתי לה שאלו סתם אנשים, לא רציתי להפחיד כ � עד ה 7:30 אותה. אחי הגדול הגיע בשעה ניסה לשדרות שם עצר אותו מחסום משטרתי ושלחו אותו למיגונית. בשלב הזה גם נותק איתו הקשר. בראשון לציון היתה לנו המון עבודה אבל הראש חשב על אולה ועל אחי". בשלב מסוים אולה התקשרה אליו וסיפרה כי היא רואה מהחלון את הרכב הלבן של המחבלים: "אמרתי לה להסתגר בחדר. היא לקחה מים, מטען וסכין ונעלה את עצמה בממ"ד. אני לא הייתי יכול להגיע אליה. למזלי או לרעתי, במהלך העבודה הראש לא עובד על רגש, אני עושה מה שאני חייב לעשות". לצוות פינוי 8 בצהריים הוא כבר קיבל צו וחילוץ של פיקוד העורף והתבקש להתייצב בנקודת כינוס. לאחר קבלת האישורים הנח דרשים הוא יצא לדרך וניסה במקביל לברר מה עם משפחתו. "אם זה היה תלוי בי, רציתי להישאר במשמרת עם החברים שלי ולעשות את מה שאני כל הזמן מתאמן עליו", אומר לנדאו. "בשירות הסדיר שירתתי כחובש במח רפאה ובגלל היכולות שלי כלוחם אש גייסו אותי במילואים לכוח פינוי וחילוץ. לקחתי הדאגה לאולה בחדר עם סכין ומטען

"הסברתי לאולה ולאחי כיצד לצאת מסביב לשדרות. רק אחרי שבועיים נפגשנו ואחי חזר לאסוף את הרכב שנטש בכניסה לעיר"

"היתה לנו המון עבודה, לא רק נפילות טילים אלא גם אנשים מבוהלים. בראש אני חושב על אולה ועל אחי אבל מבין שאני חייב לתפקד"

/ חופית כהן אזולאי // צילום: קובי קואנקס /

22

31.5.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום