אשדוד 31.05.24

דילן לנדאו. "כל פיצוץ או רעש מוביל להמון קריאות בהלה"

ליח לתפקד כמו שאני תפקדתי מתחיב לת המלחמה. למרות שהיום יש פחות אזעקות בראשון לציון אנחנו עדיין מקבלים הרבה קריאות. הנה, השבוע קיבלנו תזכורת שהמלחמה לגמרי עדיין כאן". אתה מרגיש יותר דריכות או שא־ ננות אצל התושבים? "אנשים עדיין מבוהלים. היו אנשים שסירבו לפתוח לנו את הדלת כי פחדו שאנחנו מחבלים, דרשו לראות תעודות ובדקו אותנו דרך העינית. גם אם העיב רייה מודיעה שיש תרגיל או ניסוי עדיין כל פיצוץ או רעש מוביל להמון קריאות, לרוב ממבוגרים שלא מעודכנים. יש גם מקרים של נעילה בממ"ד או מעידה תוך כדי ריצה למרחב מוגן. "אנשים יודעים שאפשר לפנות אליב נו, לכן אם אישה לא שומעת מהשכב נה שלה במשך הרבה זמן היא תתקשר למוקד ותדווח. ההתמודדות עם האזרח היא לא רק בשריפה, החרדה מאזעקה תמיד קיימת, גם מצפירות ביום השואה וביום הזיכרון. כשאנחנו מגיעים עצם הנוכחות שלנו מרגיעה אותם, הם רואים את הכבאית ויודעים שיש על מי לסמוך". ¿

לאחרונה הביתה. "איך ששוחררתי ממילואים החלטנו לחזור הביתה", אומר לנדאו. "לאזעקות כבר התרגלנו, אנחנו לא מתרגשים, מה שמדאיג זו חדירת מחבלים. אנחנו לא יודעים אם נשארו מחבלים בעיר או לא". צעד אמיץ, יחסית לתושבים חדשים. "כן, אבל אין לנו כוונה לעזוב את שדרות, טוב לנו שם. במקביל כמובן חזרתי לעבודה בכבאות שם אני מרב גיש הכי שייך, זה העולם שאני מכיר הכי טוב". כיצד נראות המשמרות שלכם בימי המלחמה? "זו תקופה עמוסה, אנחנו עובדים במב ב � שעות. אנחנו לא עו 24 שמרות של דים בתנאי מעבדה ויודעים לעבוד גם בכאוס כמו מכונה משומנת שמתפקדת, רק שהמטרה העליונה שלנו היא הצלת חיי אדם ולתת את המענה הכי טוב שאפשר. בתחילת המלחמה התחלקנו למשמרת וחצי ופתחנו שלושה מוקדים בעיר כדי לצמצם זמני הגעה. אנחנו מאוד מתורגלים". עכשיו אפשר להירגע קצת? "ברור לי שאדם רגיל שלא עשה את כל האימונים שאני עשיתי לא היה מצב

כל בגד שהיה לי בארונית ויצאתי, היה ברור לי שייקח זמן עד שאשוב". רק בדיעבד גילה לנדאו כי אחיו הגב דול נאלץ לנטוש את רכבו ופונה לחפ"ק משטרתי בשדרות. "הוא שכח את הנייד ברכב ושלח לאולה הודעות מאדם שרק 15:30 פגש", מספר לנדאו. "בשעה הוא הצליח לתפוס טרמפ והגיע אליב נו הביתה, אבל אולה לא פתחה לו את הדלת. רק אחרי שהוא צעק היא זיהתה את הקול שלו והרגישה מספיק בטוחה כדי לפתוח לו. שניהם היו צריכים להב תאושש, אבל אז הם הבינו שהם חייבים לשוב לאשקלון כי גיסתי והאחיינים שם. מאוד דאגתי להם, לא ידעתי מה עדיף, להישאר שם או לצאת. הם לקחו את הרכב של אולה ואני הסברתי להם כיצד לצאת מסביב לשדרות. הם יצאו בשעת ערב ורק אחרי שבועיים נפגשנו ואחי שב לאסוף את הרכב שנטש". נשארים בשדרות "התרגלנו לאזעקות" למרות החוויה הטראומתית שעבב רו כתושבים חדשים בשדרות הם חזרו

דילן ואולה. "טוב לנו בשדרות"

23

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 31.5.2024