שכונות 02.02.24

שמשון קורן, הספר | והברכה מנשיא המדינה צילומים: האלבום הפרטי

באמצע אוגוסט עד שעשינו הפגנה והלכנו לעירייה כדי לדרוש שיחזי־ רו לנו את המים. היינו במערב פרוע אנשים לא היה להם כסף. נכנסתי לסגן ראש העיר שאמר לי 'אתם לא משלמים' אז עניתי לו שאין לנו מונה מים עד שהחזירו את המים לשכונה". חשוב לו לקורן להראות בפרספ־ קטיבה שהדברים השתנו. "העולם התקדם אז כל המודרינזציה הקלו על חייהם של האנשים. אלה לא הימים שכדי שיהיו לך מים קרים היית צריך בלוק קרח. ברגע שה־ תחילו להבין ולהפנים שללא הש־ כלה אי אפשר להגיע לשום דבר אז המון הורים דחפו את ילדיהם ללמוד וגם צמצמו קצת את היילודה כי אי אפשר לפרנס משפחה מרובת יל־ דים ללא עבודה. פעם לאף אחד לא היה מנעול ולא גננבו לאף אחד שום דבר, היית מוציא כיסא לחצר עם גרעינים וכולם היו משפחה. הזמן הפנוי שלך היה בחברה. בעת ההיא היתה יותר אינטראקציה בין האנשים לא כמו היום כשכולם עם טלפון סלולרי כשכולם מנותקים מהסביבה. יש היום יותר שפע ואפ־ שרויות אבל פחות שמחת חיים. חכו לספר הבא, יהיה מעניין".

משטרה ועצרו ילדים שנכנסו לבית סוהר עד ששופט אחד צעק על מי שעצר את הילדים ואמר להם: 'במ־ קום להביא אותם לבית המשפט תדאגו להם למגרש. זה רק מראה לך כמה אטימות היתה בממסד. יום אחד סגרו לנו את המים בשכונה היום יותר שפע ואפשרויות אבל פחות שמחת חיים. חכו לספר הבא, יהיה מעניין" "בעת ההיא היתה יותר אינטראקציה בין האנשים לא כמו היום כשכולם עם טלפון סלולרי כשכולם מנותקים מהסביבה. יש

היתה ללא סוף. ילדים שמשחקים ביחד ומקווים לעתיד טוב יותר". את הספר הבא, כותב קורן בימים אלה ומתמקד בשכונת התקווה וב־ שכונת הארגזים. "יש עוד לפחות חצי שנה עד שהספר יהיה מוכן. יש שם את כל ההווי מבני יהודה ואהוד בן טובים ועד הסיפור של שכונת הארגזים שצמודה היתה לבית הספר אורן כשחומה מפרידה ביניהם. אחרי שעות הלימודים היינו קופ־ צים מעל החומה למגרש הכדורסל כדי לשחק אז הביאו שומר שהזמין

חדשות השכונה ˆ יום שישי, כ"ג בשבט תשפ"ד 02.02.24 19