שכונות 05.01.24

מבשלים לשבת

כל גלגל

‰ לילי פס משכונת עזרא התחילה להיכנס למטבח רק כשנולדו לה הילדים על הדרך היא גם ‰ מאז, היא מכינה תבשילים ונהנית מכל רגע בין הסירים והיא צופה ‰ הספיקה לבקר בתורכיה ולהסביר לשף שהיא אוכלת רק כשר אדוקה בערוץ האוכל כדי למנוע מאמא שלה, איתה היא גרה, להיחשף "המצב והמלחמה שוברים לי את הלב", היא מסכמת ‰ לחדשות מי אני? סבתא לארבעה נכדים, 3 + , גרושה 59 לילי פס בת עובדת בשופרסל. מתגוררת בשכונת עזרא. החיבור שלי למטבח "את הטורטיה פרגיות עם ירקות שגם הגשתי לכם. זה משהו שונה וכולם אוהבים את המנה הזו, היא מנצחת". אני והמלחמה

"זה מצב מאד קשה. הלב כואב לראות את כל ההרג של החיילים שלנו. הלב נשבר מהחטו־ פים שנמצאים שם ואין לנו שום מידע עליהם. קרה לנו כמדינה אסון. דור שלם של אנשים שאו נהרג או נחטף או נפצע או ספג טראומה קשה. אני רואה תמונה של חטופים שפרסמו ואני לא יכולה להכיל את זה שהם הופכים את החזות של החטופים לשל חמאס עם הזקנים והלבוש שכו־ פים עליהם. מתפללת ובוכה יום־יום לא נגיע למצב שיהיו לנו שם כמה עשרות עם גורל דומה לזה של רון ארד. אני אמא, והרחם שלי מתכווץ מרוב עצבות. אני זוכרת את הפנים של כל אחד שפרסמו את התמונה שלו לאורך החודשיים וחצי האחרונים". החיבור שלי לשכונת עזרא "נולדתי בשכונה, וזו שכונה שקטה ופחות סואנת משכונת התקווה, רוב האוכלוסייה כאן מבוגרת. יש כאן אוכלוסייה שאכפת לה אחד מהשני, הרבה בתי כנסת ואנשים דתיים. זה כמו מושב. בילדות שלי היה כיף אדיר. הייתה לנו מול הבית מאפייה והייתי רצה להביא לחם חם, היינו הולכים המון ברגל עד הפנימיה של חברות במקווה ישראל. הרבה השתנה כי כל הדור שלי עזב את המקום. כשהתחתנתי גרתי בגבעתיים ואחרי הגירושין עברתי בכפר שלם, יד אליהו ובחזרה לשכונת עזרא. סגירת מעגל. מבחינתי חזרתי לשקט שלי".

"החיבור שלי למטבח התחיל יחסית מאוחר. לא ידעתי לבשל שום דבר ואף פעם לא הסכמ־ תי להיכנס למטבח, אפילו לא לעזור ולקצוץ. כשהפכתי לאמא קיבלתי את האחריות והת־ חלתי ללמוד מהשכנות שלי. התחלתי ללמוד מתכונים וכל פעם להכניס עוד דברים. הבישול עבורי זה כיף הוא מחבר ומגבש. לראות אנשים אוכלים ונהנים ממלא אותי ועושה לי טוב". אני וריאלטי אוכל? "הטלוויזיה שלי פתוחה כל היום על ערוץ האוכל אני מונעת מאמא שלי, איתה אני גרה, את המצב הבטחוני ולכן לא צופה בחדשות. אכ־ לתי בימי חיי במסעדות עם אוכל שהוא בדוג־ מיות וזה מאכזב כי לא צריך פוזה באוכל אלא ליהנות באמת. לעומת זאת אכלתי במסעדות עם אוכל עממי וטעים. אני פתוחה להכל ורו־ צה לטעום. אם הייתי משתתפת בתוכנית אוכל הייתי מתה מפחד כי נותנים לך שלושה מוצרים ואתה צריך להנדס מנה עם סטופר. הדרישות שם מאוד גבוהות זה קצת גדול עליי. בטח הייתי חוטפת רגליים קרות כי השופטים פוסלים מהר מדי ומורידים לך. השבוע למשל, העליתי קו־ בות לפייסבוק ואמרו לי שהייתי צריכה לקשט קצת את המנה, אבל זה לא נעשה לצורך פרסום, סתם בשביל הכיף. אני פחות מצלמת את האוכל שלי לפייסבוק. הייתי לאחרונה בטיול בתור־ כיה והאוכל שם היה מדהים. אני שומרת כשרות וביקשתי ששום דבר חלבי לא יתקרב לצלחת שלי עד ששף באיזו מסעדה שאל אותי אם אני רגישה ללקטוז. יש שם שנאה בלתי רגילה לי־ שראלים". הכי אני נהנית לאכול

מוטו בחיים? "חיה ותן לחיות"

יום שישי, כ"ד בטבת תשפ"ד 05.01.24 ˆ חדשות השכונה 22