שכונות 6.1.23

פרשת השבוע

10 לספורעד פרשת ויחי // הרב נסים בכור אנחנו למדים מהפרשה, שבה בירך והוכיח יעקב את ילדיו, מוסר ענק: שאפילו צדיק כמו ראובן, שעזר להציל את יוסף ממוות בילדותם, אין הוא ראוי לקבלת השפע האלוקי כי הוא נשלט על ידי ליבו ורגשותיו אדם חייב לנהוג באיפוק כי הכעסן פוגע קודם כל | בעצמו

מסיימים את בפרשתנו אנחנו חומש בראשית. והנה יעקב מרגיש שהגיע זמנו לפגוש את אבותיו והוא קורא ליוסף בנו המושל על מצרים ומבקש ממנו להיקבר בארץ ישראל במערת המכפלה. לאחר מכן יעקב אוסף את בניו לב ־ רכם לפני מותו. אבל בתוך הבר ־ כות יש גם תוכחות, והוא מתחיל בראובן בנו הבכור. בפרק מ"ט, בפ ־ סוקים ג' ו־ד', נאמר: "ראובן בכו ־ רי אתה, כוחי וראשית אוני - יתר שאת ויתר עז. פחז כמים אל תותר" וכו'. מסביר רש"י הקדוש שראובן היה ראוי להיות כהן ולהיות מלך (יתר שאת - כהונה שהם נושאים את ידיהם לברך את העם; ויתר עז - זה מלכות, כפי שכתוב - "וייתן עוז למלכו..."). אבל ראובן הפסיד את שתי המעלות הללו כי הוא כועס בקלות ומגיב מהר, בטרם שקל בשכלו אם ראוי לנהוג כך או לא. במילים "פחז כמים" - הפחז והבהלה אשר מיהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למ ־ רוצתם, לפיכך "אל תותר" - את היתרות הללו הפסדת. מכאן אנ ־ חנו לומדים מוסר ענק: שאפילו צדיק כמו ראובן, שעזר להציל את יוסף ממוות בילדותם, אין הוא

ראוי לקבל את השפע האלוקי כי הוא נשלט על ידי ליבו ושכלו לא קודם לרגשותיו. אדם חייב לנהוג באיפוק, כי הכעסן פוגע קודם כל בעצמו... ואח"כ בסובבים אותו. לפני שנים היה אדם אחד שפרנ ־ סתו היתה מלנהוג במערבל בטון. לאחר יום עבודתו כשהיה חוזר לביתו, לפעמים היו אנשים זרים מחנים לו בחניה הפרטית שלו, וזה היה מקומם אותו... יום אחד לאחר יום קצת קשה בעבודה הוא חוזר לביתו, והנה בחניה עומד רכב חדש מנצנץ ובוהק. הוד מעלתו כל כך כעס, ולכן הוא החליט לעשות מעשה נועז, למען יראו השכנים וייראו, להפחיד את כולם שלעולם שום חצוף לא יחנה אצלו. ואז הוא שופך את שאריות הבטון מהמער ־ בל על הרכב, ומה שנשאר שם זה כתם בטון ענק ומכוער. סוף מעשה הגיבור שלנו עולה לביתו עם חיוך זדוני והרגשה טובה שהוא אכן נהג כשורה, ואז ברגע שהוא פותח את הדלת הוא רואה את בני משפחתו וחבריו צועקים לו מזל טוב, יום הולדת שמח, ואשתו ניגשת אליו

יום שישי, י"ג בטבת תשפ"ג 06.01.23 ˆ חדשות השכונה 24