אשקלון 03.05.24

ארביב ליד ביתו | שהופגז צילומים: תומר שונם הלוי

ארביב: "פתאום שמענו פיצוץ

נאסר עליו לצאת בשל הסכנה, והנומ צרי המסור הגיש לו אוכל והשמיע לו מוסיקה קלאסית. באחד הימים, בחלוף כשלושה חודשים, הוא שמע רעש ברמ חוב. "זאת היתה קבוצה של מחתרת נוצרית אנטי פשיסטית שנפגשה שם בחשאי", הוא מספר. "הם אמרו לי שזה לא מקום טוב בשביל ילד וייתכן שהמ מחבוא שלי יתגלה". קסטל עבר למנזר ושם הוא היה היהודי היחידי בין נוצרים. "זמן לא רב אחרי שהגעתי למנזר הושיבו אותי ליד בן של מנהיג פשיסטי", הוא מספר. "הילד הזה הריח, אני לא יודע איך, שאני יהודי. המנהל הודיע לאמי והיא מצאה עבורי עוד מקום מסתור ושוב אסור היה לי לצאת החוצה". עם סיום המלחמה עלתה המשפחה לקיבוץ גבעת ברנר והתאחדה עם היתה 1943 באוקטובר 16 האב. "ב־ האקציה המפורסמת נגד היהודים ואני באותם ימים הסתתרתי", מספר שנה אחר כך - באוקטובר 80 קסטל. " חשבתי לעשות טיול שורשים 2023 עם הנכדים שלי. כשהגענו לרומא שמענו על הטרגדיה העצומה ורצינו לחזור מהר מאוד לארץ אבל לא היו טיסות". בהמשך נמצאה טיסה וקסטל הגיע משדה התעופה הישר למקום הפינוי בקיבוץ גינוסר. "אני מקווה שנצא בטוב מהאסון הזה ונמשיך את הנס האדיר שיצרנו כאן", הוא אומר בתקווה. ¿

קצר לאחר השואה. איך שחזר ארצה הוא נדרש להתפנות מביתו בקיבוץ יפתח בצל ההסלמה בצפון. "באיטליה היינו משפחה יהודית מתמ בוללת", מספר קסטל על ילדותו. "כשהייתי בן שמונה חוקקו חוקי הגזע שתפסו אותנו לא מוכנים. הוריי נמלמ טו לאריתריאה שבאפריקה, שהיתה אז מושבה איטלקית, עד יעבור זעם אך זו היתה טעותם הראשונה. באפריקה למדתי עם ילדים שחורים מקומיים ולא הבנתי את השפה. זו היתה הסתגמ לות קשה עבורי ועבור אחי ואחיותיי". כשפרצה מלחמת העולם השנייה חזרה משפחת קסטל לאיטליה, מה שהוא מכנה כטעות השנייה שעשו הוריו. "חזרנו לגיהינום", הוא פוסק. "אבא נשאר באפריקה מתוך הנחה שתוך שבוע-שבועיים הוא יצטרף אלינו אבל נתקע שם כל המלחמה. בסופו של דבר הוא הגיע משם ישר לפלסטינה. אמא היתה לבד ברומא עם חמישה ילדים אבל הפעם בלי בית, כי חוקי הגזע שללו מאיתנו את כל הזמ כויות. היינו פליטים בתוך העיר שכל כך אהבנו". 8 מיד אחרי הכיבוש הגרמני, ב- , פיזרה אותם האם 1943 בספטמבר ש � כ 13 במנזרים השונים. "הייתי בן פגשתי ברחוב מרצה קתולי מפורמ סם שאמא שמעה את ההרצאות שלו באוניברסיטה והוא לקח אותי לביתו", הוא מספר. קסטל הסתגר בחדר ממנו

תזונה ואני קטפתי חובזה בשדה כדי להמ כניס משהו לגוף. ביום האחרון הגרמנים העמידו את כל הילדים והגברים בשורה אחת מול מכונת יריה והתכוונו להרוג אותנו. פתאום קרה נס - הם התחילו לברוח והפציצו אותם בדרך. כך ניצלנו עלינו לישראל". 1949 וב הפיצוצים שהרעידו את חוף ימה של אשקלון בשבת בבוקר גרמו לו לחזור הביתה במהרה. "ראיתי כל מיני אורות בשמים ולא הבנתי מה קרה", מספר ארביב. "כשהגעתי הביתה והדלקתי טלוויזיה התחלתי להבין את גודל הזמ וועות. ביום השני של המלחמה אשתי ואני ישבנו בסלון כשפתאום שמענו פיצוץ נוראי על גג הבניין. השכנים ירדו בריצה במדרגות כי רקטה נחתה בקומה הרביעית. הדירה נפגעה, כל הדוודים שהיו על הגג הלכו והיה הרס כללי". גם דירתם של בני הזוג ארביב, שמתמ גוררים בקומה השנייה, ניזוקה מהרקטה. הם פונו למלון בנתניה ולאחר כחודש חזרו לאשקלון והתחילו לפעול מול הרמ שויות כדי לשפץ את הדירה. הילד שחי במסתור שוב פונה כשפרצה מתקפת הטרור היה גרשון ו � בטיול ש 94 קסטלנובו (קסטל) בן ה - רשים עם נכדיו ברומא, אותה עזב זמן

הגדול על המלחמה". חודש לפני הטבח ביקרה גורדון בתמ חנת המשטרה שנכבשה על ידי המחבמ 24 לים ונהרסה אחרי קרב של יותר מ שעות. "בפורים הבאתי משלוח מנות לתחנת המשטרה", היא משחזרת. "פגמ שתי את כל השוטרים שנפלו בקרב, אני מכירה את כולם אחד אחד. את התמונות של מי שנפל שמתי בבוידעם, אני עדיין לא יכולה לראות את הבחורים הטובים שכבר לא נמצאים". "פתאום היה בום אדיר בבניין" בבוקר השבעה באוקטובר צעד חיים ) מאשקלון לאורך החוף ליד 92 ארביב ( ביתו. הוא לא דמיין שבעודו הולך יחף על החול הזהוב ונושם את האוויר המלוח של הים חודרים מחבלים לשטח ישראל ומבצעים טבח המוני שהזכיר לו מראות מגיל עשר כשהיה ילד בשואה. ארביב, סבא לתשעה נכדים ושלושה מ � נינים, גדל בלוב. בימים ההם היתה ה דינה הערבית בשליטת איטליה ששיתפה פעולה עם הנאצים. "יום אחד לקחו אותמ נו למחנה עבודה בהרים", משחזר ארביב. המשפחה בת ששת הילדים הובלה למחנה משפחות. "היינו שם 500 ריכוז בו שהו כ- חודשים", הוא מספר. "התמותה היתה 15 גדולה מאוד כי לא היו שירותים רפואיים ובקושי מזון. אבי הלך על ארבע מתת

נוראי על גג הבניין שלנו ושמענו הרבה אנשים רצים במדרגות. רקטה נחתה בקומה הרביעית וגם הדירה שלנו נפגעה ונאלצנו להתפנות"

5

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 3.5.2024