אשקלון 13.10.23

מדינה במלחמה הניצולים

ביציאה ממתחם המסיבה כי בכל הזמן הזה שוגרו גם רקטות בשמים. אחרי כמה דקות חזרנו לאוטו והתחלנו לנסוע בתוך הפקק. המחבלים חסמו את הכביש מימין ומשמאל, אז נסענו באמצע הפקק קדימה בכביש לא מסומן. אחרי שהתרחקנו מה־ מתחם המחבלים הגיעו למסיבה והתחילו לטבוח בכל מי שנשאר. זה נס שיצאנו משם בזמן". "רק לא ללכת איתם" בשלב מסוים הם הבינו כי גם הנסיעה בנתיב שבחרו לא תוביל אותם למקום מבטחים. "עצרנו את האוטו כי נהיה פקק גם באמצע השיירה שלנו", היא מספרת. "יצאנו החוצה והתחלנו לרוץ. חברה שלי קפצה לתוך רכב נוסע ואני אחריה. נדחפנו תשעה אנשים בתוך רכב קיה פיקנטו קטן. גם מתן ניסה להיכנס אבל כבר לא נשאר מקום. הוא נשאר מאחור ואמר לי להמשיך לברוח כדי לחזור הביתה לרומי הילדה שלנו. אני וחברה שלי המשכנו לנסוע תחת ירי כבד כשלפנינו היה מחבל ברכב סוואנה לבן. עד שהגענו אליו הוא שכב מת, כנ־ ראה שנרצח מיריות של מחבלים אחרים כי באותו הזמן לא היו חיילים או שו־ טרים שלנו. כשהגענו לאיזו צומת היה שם שוטר והתחלנו לצעוק לו ולשאול לאן לנסוע. הוא אמר לנו להגיע לבסיס צאלים שנמצא כמה דקות מאזור המ־ סיבה". השעה הייתה שמונה בבוקר כשנוסעי המכונית הגיעו לבסיס הצבאי. לדבריה החיילים לא ידעו על הדרמה שהתר־ חשה כמה מאות מטרים משם. "הגענו בהיסטריה ואמרנו להם שמאות מחבלים טבחו בנו אבל אף אחד לא התייחס אלינו ברצינות", היא מספרת. "הם לא האמי־ נו לנו והסתכלו עלינו כמו על חבר'ה מסוממים שהגיעו מהמסיבה. הבסיס היה כמעט ריק ומי שכן היה שם ישב רגל על רגל בנוהל שבת. בשער של הבסיס עמדו עם נשק, שעם כל 18 שתי חיילות בנות הכבוד, לא היו יכולות לעמוד מול חו־ ליית המחבלים המפלצתית במקרה והיא הייתה מגיעה". לאט לאט התחילו לזרום לבסיס עש־ רות ניצולים מהמסיבה וכולם המתי־ הם קיבלו 21:00 נו לחילוץ. רק בשעה אישור להתפנות ולחזור הביתה. חברתה של פטפוב הזעיקה את בן זוגה והוא הגיע לאסוף אותן מהבסיס. וענונו הגיע עם רכב אחר לבסיס אורים, שהיה אחד הב־ סיסים אליהם פלשו המחבלים. "הם היו חוליה קטנה יחסית והצליחו לפרוץ רק לחלק מהבסיס", היא מספרת. "מתן ניצל ואנחנו נסענו לבסיס כדי לאסוף אותו. לא יכולתי להפקיר אותו פעם נוספת. הדרך לבסיס אורים בסמוך למתחם המ־ סיבה ולאורך כל הנסיעה שמענו יריות. למרבה המזל הצלחנו לאסוף את מתן ולהגיע הביתה בשלום". האמנת שתצאו מזה בחיים? "כל מי שיצא בחיים מהמסיבה הזו ניצל בנס. יש כאלה שהתחבאו בשדות, כאלה שרצו במשך שעות וכאלה שקפ־ צו על מכוניות נוסעות וגגות של מכו־

בני הזוג במסיבה. "בהתחלה לא התרגשנו"

ניות. הפחד שהיה שם, המראות הקשים והזוועות אלה דברים שרואים בסרטים. לאורך כל הזמן שהתחבאתי וברחתי חי־ פשתי חפצים חדים כמו זכוכיות וכדו־ מה כך שבמידה והמחבלים יתפסו אותי אשים קץ לחיי". נשמע קיצוני. "העדפתי למות ולא ללכת איתם כש־ בויה לעזה. אבא שלי אמר לי בטלפון לנסות לקחת נשק ולעשות מה שאני יכולה, רק לא לתת להם לקחת אותי ולא משנה באיזה מחיר". "אף אחד לא בא" פטפוב בטוחה שניתן היה להציל את חייהם של צעירים רבים אם כוחות הבי־ טחון וההצלה היו מגיעים הרבה קודם. "היו למחבלים שעות על גבי שעות כדי לקחת שבויים לתוך הרצועה, להיכנס ולצאת", היא אומרת. "אנשים התקשרו למשטרה, לצבא, לכתבי חדשות ואפילו שלחו להם מיקומים ואף אחד לא הגיע. כוחות הביטחון ידעו איפה הם נמצאים ולא באו להציל אותם. האבסורד הוא שגם בערב ובלילה אף אחד לא הגיע, חברים שלי הלכו עצמאית בשתיים בלילה לחפש חברות שלי שנעדרות. כל אזור המסיבה היה מלא בגופות ולא היה שם אף אחד. היו המון אנשים פצו־ עים שנהרגו אחרי ששכבו מופקרים בשטח". רומי הקטנה קיבלה את הוריה בחזרה אך הטראומה מאותה מסיבת מוות תלווה אותם עוד הרבה זמן. "זה לא עוזב אותי לרגע", אומרת פטפוב. "יש לי חברים שהתחבאו בשיחים ובפחים מדממים ופ־ צועים. יש לי חברים שאני יודעת שהם חטופים בעזה, וחברה שפיצצו אותה עם רימון בתוך המיגונית. כל רכב לבן שעו־ בר מזכיר לי את ההאמרים של המחב־ לים ואני מקבלת התקף חרדה. כל הזמן אני מסתכלת אם יש יריות בחוץ ואפילו רעמים הקפיצו לי ולחבר שלי את הלב. ראיתי גופות, אנשים נרצחו לי מול העי־ ניים, זו טראומה לכל החיים ומשהו שאף אחד לא צריך לעבור". ¿

פטפוב במנוסה. "טראומה לכל החיים"

"בחור יצא מהאוטו שלפנינו, התחיל לרוץ ונפל על הרצפה אחרי

שחטף ירייה"

"חברים שלי הלכו עצמאית בשתיים נעדרים. כל אזור המסיבה היה מלא בגופות ולא היה שם אף אחד" בלילה לחפש

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 13.10.2023 11