אשקלון 25.02.22

שלומי שטרית גדל עם אחיו סער בחווה הטיפוליתשהעירייה העניקה לאביהם המנוח בפאתי העיר שדרות שנה ‰ ברשות מקרקעי 21 לפני ישראל מעוניינים לקחת את הקרקע ולהפוך אותה לנדל"ן מניב ‰ בבית המשפט החליטו לפנות את האחים החירשים־אילמים מביתם ‰ בזמן שמתגבשת קבוצה שמנסה לסייע להציל את המקום שלומי כבר מיואש ומסביר בשפת הסימנים: "אין לי לאן ללכת" האחרונים של החווה הטיפולית בשדרות אילמים – האחים החירשים חוששים להיזרק לרחוב הימים

שלומי שטרית משדרות מסתובב בחווה שבכניסה לעיר, החווה שבה העביר את רוב חייו, ומתקשה להאמין שבקרוב כל זה צפוי להיעלם. הוא מבריש את שיער הסוסים שלו, מאכיל את התר ל נגולות, מלטף את הכבשים ומעניק לכל אחת מהחיות במשק טיפול אוהב. עבור שטרית, הסובל מחירשות ומאילמות, הרבה יותר קל לפעמים לתקשר בלי צורך להידרש למילים - ובמקרה של החיות בחווה הטיפולית, בדיוק לשם כך הן שם. ,) 33 ), לאחיו סער ( 36 להעניק לשטרית ( אף הוא חירש ואילם המתגורר בחווה, ולמבקרים רבים אחרים שהגיעו למ ל קום לטובת שיעורי רכיבה טיפולית וטיפולי ליטוף חיות, הזדמנות לצ ל בור ביטחון עצמי ושלוות נפש. אבל השלווה הזו עומדת להיגמר. בית משפט השלום בבאר שבע הח ל ליט לאחרונה להפקיע את שטח הח ל ווה ולהחזיר אותו לשימוש של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). משפחת שטרית ערערה על ההחלטה באמ ל צעות עו"ד גדעון היכל, שביקש את רחמי בית המשפט המחוזי והבהיר כי "השימוש שנעשה בקרקע הוא למטרה חשובה ונעלה ביותר, חווה טיפולית". זה סייע חלקית: הדרישה לתשלום דמי שי ל מוש בסכום של מיליון שקלים בוטלה אולם דרישת הפינוי נותרה על כנה. שטרית מתקשה להשלים עם רוע הגזרה. "אין לי לאן ללכת", הוא אומר בשפת הסי ל מנים וניכר שהכאב מאיים להריע אותו. "זה המקום שלי, כאן גדלתי וזה העולם שלי. אבא ואמא נפטרו ונשארתי רק עם החווה הזאת - שזה גם מקום הזיכרון שלי עבורם וגם זה כל החיים שלי". "אנחנו עדיין מקווים שאפשר לעשות משהו, שמישהו יתעורר ויבין מה המשמ ל עות של הפינוי הזה", אומר שרון שטרית, דודם של שלומי וסער, המסייע להם לת ל קשר עם העולם הרחב. "צריך להבין שנ ל עשה פה עוול. אין לשני האחים האלה לאן ללכת. הם חיים בעולם משלהם וזה העולם שלהם. מעבר לזה, מדובר במקום מופלא של טיפול והחלמה שכל תושב בעיר הזו ל � שנה י 20 מכיר, מקום שבמשך יותר מ ל דים הגיעו וקיבלו בו טיפולים חינם אין כסף, אז למה להרוס?". לא רק סכסוך נדל"ני ראשיתה של החווה בתקופתו של ראש העירייה לשעבר של שדרות, אלי מויאל שנה הוא העניק שטח של 21 ז"ל. לפני כשבעה דונם ליד בית העלמין שבפאתי העיר לדוד שטרית ז"ל, אסיר משוחרר שבמסגרת עבודות השיקום שלו קיבל את ההזדמנות להקים חווה שיקומית לטובת הכלל. מויאל הסביר בזמנו כי מדובר במעשה חסד עבור שיקומו של דוד עצמו ועבור בני משפחתו. מועצת העיר אישרה את ההקצאה בהליך של חכירה שנים מרמ"י. עם השנים הלך השטח 49 ל־ וצומצם כשבידי משפחת שטרית נותרו כשני דונם עליהם גידלו את שלל בעלי החיים של החווה: סוסים, עזים, כבשים, תרנגולות וכלבים. בשנים הרבות שחלפו מאז הקמתה הפכה החווה לשם דבר ומשכה אליה מב ל קרים רבים מילדי העיר והאזור - וכמובן, לבית עבור שלומי וסער, שגילו בחיות שותפות נאמנות לחיים. למרות הקשיים

הרבים שכללו בין היתר נזקים כתוצאה מפגיעות של ירי מעזה (בין היתר נרש ל מו גם נפילות בשטח החווה, אם כי ללא נפגעים בנפש), נאחזה משפחת שטרית בקרקע והקימה את החווה. לפני ארבע שנים נפטר האב דוד, מקים החווה. אמם של האחים, אסתר, נפטרה לפני חוד ל שים אחדים מסיבוך של נגיף הקורונה. שני ילדיהם מצאו את עצמם מתמודדים כמעט לבד עם גזרת הגורל - ועם המאבק בביורוקרטיה. "מנסים לצייר את זה כאילו מדובר פה בסכסוך נדל"ן, קרב על מגרשים, החזקת מקרקעין ומה לא, אבל יש פה סי ל פור אנושי אחר", אומר הדוד שרון, "אחי דוד קיבל את השטח מהעי ל רייה בהליך מסודר, לצורכי שיקום. הוא קיבל שטח שהיה בו רק זבל וערמות אשפה, מוזנח מאוד. כולם היו מאוד ספקניים, אבל הוא הת ל עקש, עבד יום ולילה כדי להכשיר את השטח ובנה שם לאט לאט את החווה. בהתחלה הוא גר שם באוהל, אחר כך במבנה ארעי בתנאים מאוד קשים, חשופים לירי". פעילות החווה הלכה עם הזמן והתפתחה, מסביר הדוד: "אנשים הגיעו והוא קיבל את פניהם כל כך יפה, היל ל דים התחברו לבעלי החיים. כל ההתנה ל לות שלו הייתה מעוררת כבוד. אנשים ממש התפעלו, וככה הוא ראה את החיים שלו, הוא הצליח להשתקם, והילדים שלו, שלומי וסער, התגברו על זה שהם חירשים־אילמים ומצאו להם את העולם שלהם שם. פתאום יום אחד במנהל מתה ל פכים ורוצים את השטח לבנות בו". רמ"י נגד העירייה המהלך להריסת החווה החל כבר בשנת אז קיבלו בני משפחת שטרית מכתב 2016 התראה מרמ"י שבו נטען נגדם שהם "תופ ל סים ומחזיקים שלא כדין במקרקעי ישראל בעיר שדרות". תוך שימוש בלשון משפ ל טית קשה נטען כנגד המשפחה שהיא פו ל עלת תוך כדי "הסגת גבול, הקמת מבנים שונים וסככות במקרקעין, הקמת אורוות ומתחמים לסוסים, הקמת מכלאות וגידור מקרקעין". על רקע זה נדרשה המשפחה "לסלק ידכם מהשטח ולהרוס את הבנייה בשטח". מהנדס העירייה דאז, יואב לפידות, כתב במענה כי העירייה התקשרה עם דוד שטרית להקמה חווה במקום. הוא הבהיר שמדובר בהליך שיקומי חשוב והוסיף כי המשפחה תפעל באמצעות עמותה לטובת הסדרת החכירה. ברמ"י לא התרשמו וטענו כי בני המשפחה הנם "פולשים ומחזיקים שלא כדין בשטח" ואף טענו שבדקו את הנושא ולא מדובר בחווה טיפולית. בין העירייה לרמ"י נרשמו שורה של תכתובות קשות, כשלאורך כל הזמן דאג מהנדס העיר לעמוד לצד משפחת שט ל רית בעוד שרמ"י, על רקע הביקוש הג ל בוה למגרשים בשכונת הכלניות הסמוכה, מתעקשת כי מדובר בשטח שניתן שלא כדין ושעל המשפחה לפנותו. גם ניסיון של העירייה להציע שטח חלופי למשפחה נתקל בהתנגדות. בסופו של תהליך הגי ל שה רמ"י תביעה נגד המשפחה בדרישה לפנות את השטח ולשלם דמי שימוש בסך מיליון שקלים. ארבעה חודשים לאחר מכן הלך דוד שטרית לעולמו.

"כואב לי מאוד. הגעתי לפה בגיל צעיר. עם כל מה שעברנו רוצים גם לקחת לי את החווה. אין לי שום דבר אחר בחיים חוץ מהחווה הזו"

שמוליק חדד / / צילום גדי קבלו

6

25.2.2022 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום