אשקלון דרום 09.02.24

ההיסטוריון גד סובול מאשקלון, שנכדיו נחטפו לעזה, על הימים הקשים בחייו: אני לא דתי אבל אולי תבוא ישועה מאז שנכדיו התאומים ‰ יום שגד סובול לא נרדם 126 כבר נחטפו מכפר עזה, הוא עושה 26– גלי וזיו ברמן בני ה הכל כדי להשאיר את נושא החטופים בראש סדר היום הוא נוסע לכל מקום שאפשר כדי 84 בגיל ‰ הציבורי השבוע, ‰ לדבר, להשפיע ולהחזיר את נכדיו האהובים על רקע הדיווחים על עיסקה מתגבשת, הוא נע בין תקווה לייאוש: "התחושה היא שהחטופים לא תמיד בראש סדר העדיפויות, אנחנו משתדלים לא לשמוע את המתלהמים, וממשיכים לקוות"

כנסו לממ"ד יחד עם דורון והמטפלת. "היא ידעה לספר על קריאות בערבית וצעקות רבות מחוץ לבית והיתה מאוד מודאגת לגבי שני בניה גלי וזיו. הפעם האחרונה שהתאומים יצרו קשר הייתה . מאז הקשר 9:00 באותה שבת בשעה נותק", מספר סובול. בהמשך התבררו הפרטים: טליה סיח פרה להוריה ששני התאומים התפצלו, גלי הלך להיות עם חברת ילדות מהקיח בוץ, שחששה להישאר לבדה, וביקשה ממנו להישאר איתה בממ"ד. "הם ביקשו מטליה שתקשור את הידית של החדר עם סדין ותחבר את זה למיטה של בעלה ששוכב שם. היא לא ידעה איך לעשות את זה כי הידית הייתה קצת מפורקת והיא נכנסה ללחץ, שהתגבר עם הדאגה לילדים, עד שבשעה שתיים לפנות בוקר הגיעו חיילים לפנות אותם". החילוץ והכאוס הפינוי היה מורכב. בעוד הירי והלחיח מה נמשכים, הם נאלצו להוציא את דוח רון כשהוא על כיסא גלגלים. החיילים שהגיעו לחלץ את טליה, דורון והמטח פלת מדירתם, סייעו לטליה לסחוב את כיסא הגלגלים במהרה למועדון הקיח

טופים, יחד עם תושבי העוטף, לערב הזדהות, לפגוש מנהיגים, אבל לא מקח בלים תשובות". ממתינים בחרדה ) היסטוריון, איש שימור 84 סובול, ( הסביבה ויקיר העיר אשקלון, מתמודד בשבוע האחרון עם התקווה והייאוש על רקע הדיבורים על עיסקת החטופים המסתמנת. "אני לא אדם דתי אבל אולי תבוא ישועה ואולי הם באמת ישוחררו, הלוואי וזה יקרה בהקדם". גלי וזיו הם ילדיהם של טליה ודורון ברמן. דורון, אביהם, חולה פרקינסון נכה ומטופל על ידי מטפלת. כשגדלו י � הם עברו לגור בסמ 18 והגיעו לגיל כות לשכונת הדור הצעיר בקיבוץ כפר עזה. בבוקר אותה שבת התעוררו גד ויעל רעייתו בביתם בשכונת אפרידר לקול האזעקות הרבות שפילחו את האוויר שוב ושוב. הם מוותיקי העיר ורגילים למרבה הצער למציאות הביטחונית באשקלון, כמו למציאות הביטחונית של ילדיהם בכפר עזה. כמה דקות לאחר מכן התקשרה אליהם בתם טליה לשאול בשלומם. היא עדכנה אותם על האזעקות הרבות ועל כך שנח

בוץ, שם התקבצו כל הדיירים שניצלו. אחד מהם היה נכד נוסף של גד, לירי, . "הוא היה לבד במשך כל אותה 20 בן שבת. אביו ואחיו היו מחוץ לעיר, והוא התחבא במשך יום שלם מתחת למזח וודות בחדר, עד שהצבא הגיע לחלץ גם אותו", מספר סובול. לאחר שהגיעו תושבים רבים מהקיח בוץ למועדון הדיירים, עם תחושת אי ודאות ולחץ כבד מאוד, גורמי הצבא התריעו על הסכנה הנמשכת מהירי והמחבלים, ועל כן ביקשו מכולם לרוץ במהירות לתחנת הדלק אלונית הסמוח כה, שם לעלות על אוטובוס שיאסוף אותם לנקודה אחרת. "את דורון אי אפשר היה להעלות לאוטובוס, לכן הם ארגנו מכונית עם הנגשה, ונסעו למושב הודיה ליד אשח קלון, שם חיכו לפינוי לשפיים. אבל הבת שלנו, מכבית, המתגוררת בבית גוברין, התגייסה למען אחותה ויחד עם חברי הקיבוץ היא הגיעה להודיה לפח נות בוקר. הם סייעו לדורון לעלות על רכב, ולקחו אותם אליהם לקיבוץ, שם הם נמצאים עד היום, מנסים להשתקם, בתמיכה יוצאת דופן של חברי הקיבוץ". אלא שמאז, במשך עשרה ימים לא ידעו מה עלה בגורל התאומים, עד שהח תקבלה אינדיקציה שהם חטופים. איש

שמוליק חדד // צילומים: תומר שונם הלוי

ימים ארוכים עברו עד שגד סובול העיז לבקר בכפר עזה. בשח בוע שעבר הוא אזר כוח והגיע לשם. פעם, לפני השבעה באוקטובר, זה היה ביתו השני. אל שבביקור האחרון הוא הילך בין הבתים ההרוסים כשליבו רועד. הוא נכנס לבתיהם של שני נכדיו האהובים, התאומים גלי וזיו ברמן בני ח � , שנחטפו באכזריות על ידי ה 26 הח ימים, אין לו יום 126 מאס ומאז, כבר ואין לו לילה, וליבו שבור. "היה לי קשה מאוד לנסוע לשם והחלטתי להצטרף לבן שלי. ראינו ואת השכונה שלהם ואת ההרס, זה היה נורא, היה קשה לי מאוד להיות שם ולראות את זה, זלגו לי דמעות". מאז פרוץ המלחמה הוא ואשתו יעל עוברים מסע כואב וארוך, מטלטל מאוד. "יש לנו חמ"ל משפחתי בראשות הבת שלי מכבית. יש בנו הרבה כעס וזעם, ויחד עם זאת אנחנו ומנסים עם החברים והנכדים, כולם חדורי מטרה, לפעול ולהשיבם, נאספים בכיכר החח

"חששנו שהם יישארו כמו רון ארד, שומע ואתה שהקבינט חצוי עכשיו, והתחושה היא שהחטופים לא תמיד בראש סדר העדיפויות, זו תחושה

נוראית וקשה"

9.2.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 10