אשקלון דרום 09.02.24

סובול עם תמונת נכדיו גלי וזיו ברמן. "חוץ מלדאוג, אני לא יכול לעשות כלום"

החמאס, על אחת כמה וכמה, ממתין לכך סובול: "מדברים על השחרור שלהם בגל השני, ועל פי מה שהבנתי, הראשון יהיה המוניטרי, כלומר קשישים וחולים. בפ־ עימה השניה יש סיכוי שהנכדים שלי יוחזרו. יש להם אזרחות גרמנית, אבל לגרמניה אין שום השפעה לדאבוננו. הבנות שלי היו בגרמניה, ניסו לדבר על לבם של המנהיגים שם, והרגישו תמיכה ואהדה. גם אני נפגשתי עם נשיא גרמניה כשביקר פה, פנים אל פנים, ואחת הב־ קשות שלנו זה להפעיל לחץ על הצלב האדום שיבקר אותם. ככל שהמשא ומתן יימשך, אנו עלולים חלילה לקבל גופות". ולא רק גרמניה. בני המשפחה פוע־ לים רבות ומגיעים לארה"ב, למדינות אירופה ולכל גורם שניתן. "פגשנו המון אנשים וזכינו לאהדה גדולה מאוד. אבל התסכול שלנו גדול. במיוחד מאוזלת היד של הצלב האדום שאמור לדאוג לחטופים. ידענו מה מעמדה של ישראל באו"ם, אבל העובדה שהצלב האדום לא נכנס עד היום לעזה כדי לראות כמה חטופים יש ומה מצבם, מאכזבת מאוד". "לא כולם מקשיבים" סובול ער לקולות הרבים המתנג־ דים לעיסקה. "אנו נמצאים כל הזמן

בתנועה, אנחנו חרדים יותר ממקווים, כי הפעם הראשונה שבה קיבלנו סימן ואות שהם בחיים, היתה רק לפני כחו־ דש וחצי כשחזרו חטופים משם. יותר מזה אין לנו שום מושג, הקשר היחיד שלנו עם הוא עם נציגי צה"ל שמע־ דכנים במידת האפשר, אבל אין הרבה מה להודיע. למדנו גם בימים הללו לא להקשיב לכל הקולות האחרים. אנ־ חברי 64 חנו פועלים עם כל אחד מ הכנסת בקואליציה. אנחנו מדברים עם כולם, עם כל מי שמוכן לשמוע ולהקשיב, ולא כולם מוכנים להקשיב. כשהחטופים חזרו משם היתה שמחה גדולה אבל יחד אם זאת, חששנו שאולי האחרים יישארו כמו רון ארד, ואתה שומע שהקבינט חצוי עכשיו, והתחושה היא שהחטופים לא תמיד בראש סדר העדיפויות, זו תחושה נו־ ראית וקשה". בישיבת הממשלה השבוע שוב נש־ מעו אלו המתנגדים לעיסקה. "אנחנו משתדלים לא לשמוע את המתלהמים, להקשיב רק לדובר צה"ל, ולכן אנו מסתגרים בתוכנו. אנחנו מש־ פחה מאוד מגובשת, מחזקים מאוד את טלי ודורון, מחזיקים את דורון בחיים כי מצבו קשה וסיעודי, בכדי שיספיק לפגוש את ילדיו". ¿

לא ידע אם נלקחו ביחד, ואיך זה קרה, אבל מאז, המילה חטופים תפסה את המקום המרכזי בהווייתם. רוח גבית סובול הוא דמות מוכרת ומוערכת מאוד באשקלון ותושבים רבים מנסים לסייע ובעיקר להזדהות. "פנו אליי מבית כנסת זמני שבנו בבניין שלנו, ושאלו אותי אם אני רוצה להגיע לתפי־ לה בשבת. כמובן שנעניתי בשמחה. יש ברשותי טלית בת למעלה ממאה שנה, וירדתי לבית הכנסת בשישי וכיבדו אותי בחום. העלו אותי רביעי לתורה. זה מראה כמה אחווה יש במדינה". הוא כל הזמן טרוד במחשבות באשר לגורלם ולמצבם של גלי וזיו. כשקר בחוץ הוא חושב על הקור והרעב שלהם, כשיורד גשם, הוא חושב אם הם רטובים, ואין לו תשובות. "אני מנסה להעסיק את עצמי במחקר היסטורי בלילה, אבל לישון טוב אני לא ישן. אני מנסה להיות פעיל עד כמה שאני יכול. חוץ מלדאוג מה איתם, אני לא יכול לעשות כלום, וזה פשוט מתסכל". בשבוע האחרון נראה כי אנחנו קרו־ בים לעסקה ומדינה שלמה, נכון לכתי־ בת שורות אלו, עדיין ממתינה לתשובת

"אנו נמצאים כל הזמן בתנועה, אנחנו חרדים יותר ממקווים, כי הפעם הראשונה שבה קיבלנו סימן ואות שהם בחיים, היתה רק לפני כחודש וחצי כשחזרו חטופים משם" צילום: אלי דסה | שכונת הצעירים בכפר עזה ממנה נחטפו התאומים

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 9.2.2024 11