אשקלון דרום 15.12.23

אברה מנגיסטו. "לא יום, לא שבוע, לא חודש או שנה"

הבודדים. גם חנוכה הזה עבר כשאברה אי שם בעזה וההורים רחוקים מהדירה באשקלון ממנה התפנו בעקבות הלחימה. את נרות חנוכה הם הדליקו השבוע בביתה של קרובת משפחה במעלה אדות מים, אך משנה לשנה נחלש האור בעיניה של אגרנש. האמונה התמימה שמדינת ישראל תחזיר אליה את אברה, שחגג ת � , ה 37 באוגוסט האחרון יום הולדת חלפה באכזבה ובכעס שהפכו עם השת נים לייאוש משתק. "ההורים שלי כבר עייפים ושבורים", אומר ילאו. "מה שנות תר להם זה להתפלל לבורא עולם". אתם לא מאוכזבים? "בטח שמאוכזבים. אחרי המקרה הוציאו צו איסור פרסום וצייתנו לו בצורה מוחת לטת. לא דיברנו ולא צעקנו כי האמנו כשאמרו לנו שזה עלול לפגוע במאת מצים לשחרורו. אבל היינו נאיבים כי שום דבר לא גרם למדינה ולצבא לעשות מאמץ אמיתי למענו. גם כשיצאנו להת פגנות, הקמנו אוהל מחאה מל בית ראש הממשלה ונפגשנו עם דיפלומטים מהת עולם - דבר לא השתנה. עם זאת, אנחנו רוצים להאמין שהמלחמה הזאת תיגמר כשאברה איתנו בבית". מרוב אכזבות הם חוששים לקוות, הייאוש נראה כמו האופציה הבטוחה ביותר. "הלב שלנו חצוי", מסביר ילאו. "מצד אחד אנחנו מתחזקים מהמחשבה שהפעם הוא יחזור, ומצד שני משתלט חודשיים מפרוץ המלחמה, ובני המשת פחה רק התחילו לעשות צעדים קטנים לקראת חידוש המאבק לשחרורו של אברה. "הכאב גדול מדי, בעיקר עבור ההורים", אומר ילאו. "החטיפה של אברה היא אסון גדול, אין כאב גדול מזה. הסיפורים של החטופים מציפים כל פעם מחדש את הזכרונות ופותחים את הפצת עים". בשנה האחרונה מיעטו בני המשפחה להתבטא בתקשורת, ומי שדואגים להת שאיר את אברה בתודעה הציבורית הם בעיקר חברים ופעילים חברתיים שמת לווים אותם מתחילת הדרך. "אני אסיר תודה לפעילים, מגיעות להם מיליון תודות", אומר ילאו. "אני שמח שהם לא מתייאשים ומוודאים שלא ישכחו את אברה". הדוכן שהקים אליאס בכיכר הפך לנקודת מפגש של הפעילים. "הקמתי עמדה שמספרת את הסיפור של אברה", הוא אומר. "הרצון הוא להנכיח בלי הפת גנות ומחאות קשות, אלא פשוט להזכיר שיש גם אותו". לדבריו הדוכן מעורר סקרנות רבה: "המון אנשים רוצים לדעת יותר על הנסיבות שהובילו את אברה לעזה. כל אזרח מבין מה זה להיות חטוף ולהיות בשבי חמאס, ולכן יש יותר אמפת תיה והזדהות ורצון לסייע". החשש ששוב ישכחו אותו שם". כבר לא סיפור של הפריפריה

ילאו: "הכאב גדול מדי, בעיקר עבור ההורים. הסיפורים של החטופים מציפים כל פעם מחדש את הזכרונות ופותחים את הפצעים"

מדי ערב הם שומעים את דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מזכיר את שמו של אברה יחד עם האזרח הישאם א-סייד והחללים אורון שאול והדר גולדין שנפלו במלחמת צוק איתן, ומבטיח להחזירם הבית תה. הם מקשיבים להבטחות אך גם שבעים מהצהרות שלא מגובות במעשים: "אחרי שדיברנו כל כך הרבה עם פוליטיקאים וגורמי צבא ושום דבר לא קרה, איבדנו את האמונה. בסופו של דבר אלה היו פגישות סרק". "ההורים שבורים ועייפים" הם חוו על בשרם את רכבת ההרים הרת גשית שעוברות כעת משפחות החטופים. הם מכירים את הלילות הטרופים, הימים הארוכים, החגים העצובים וימי ההולדת

"אמרנו אז ש'היום זה אנחנו טבג'ה: ומחר זה אתם'. מה שקוטלג כמקרה של משפחות בשוליים נוגע היום בכולם"

ציור של אביב קוץ שהוצב .232 בכביש החטופים הראשונים בעזה

5

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 15.12.2023