אשקלון דרום 15.12.23

לדבריו, מתוך האסון הגדול של השכ בעה באוקטובר צמחה הזדמנות: "תמיד האמנתי שאברה יחזור והיום השחרור שלו נראה לי קרוב יותר מתמיד". אליאס מרגיש גם כיצד הנרטיב משתנה: "במשך שנים היתה אליו פחות אמפתיה כי טענו שהוא חצה את הגדר מרצונו לכאורה. גם כשהתברר שאברה לוקה בנפשו אנשים לא מצאו בלבם הרבה מקום לרחמים. היום כולם רואים את הקלות שבה ניתן לעבור לצד השני, והמחדל שהתרענו עליו נחשף בשבעה באוקטובר". יפה טבג'ה, ילידת יבנה ולשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת אשקלון, מגיעה בקביעות לכיכר ומניפה את השלטים של אברה. היא רואה את הנכ חישות של משפחות החטופים אל מול תרבות ההכלה של הקהילה האתיופית, ומתרשמת. "כשאמרו למשפחת מנגיכ סטו להיות בשקט כי פעילות ציבורית רק תעלה את המחיר, הם שתקו וצייתו", היא אומרת. "אבל כשאני רואה את המשפחות שצועקות בכיכר להחזיר את ילדיהן, אני יודעת שהן עושות את הדבר הנכון". לטענתה, ההזנחה של הממשלה במקכ רה של האזרחים אברה וא-סייד הובילה שלא ישכחו את אברה בעזה

אגרנש מנגיסטו. עוד חנוכה בלי אברה

טפרה לא יכולה להימנע מהמחשכ בה כי הזנחתו של אברה קשורה למוכ צאו: "כששמעתי על החטיפות התפכ ללתי שלא יהיו חטופים מבני הקהילה האתיופית. מצער לומר את זה, אבל אני פשוט לא יודעת מה היה הסיכוי שלהם לחזור. אמנם אסור לעשות הבחנות והבדלות אבל זו המציאות". היא מעודדת מעט מהסולידריות של העם אך גם שומרת על אופטיכ מיות זהירה, כמו בני משפחת מנגיכ סטו. "נראה שעל פניו הסיכויים של אברה לחזור גדלו אבל אנחנו חוששים שגם הפעם ישכחו אותו", היא אומרת. "אם תהיה עסקה לאנשים חולים אברה וא-סייד, שגם הוא פגוע נפש, חייבים להיכלל בתוכה". טפרה מקווה שבני המשפחה יצליחו לאסוף את עצמם ויתייצבו בכיכר בקכ ביעות יחד עם משפחות החטופים. "אני יודעת שהמשפחה כבר עייפה אחרי תשע שנים. המאבק גבה מהם מחיר כבד וברגע האמת הם מתקשים להתרומם. בינתיים אנחנו סומכים על הפעילים שיעשו משמרות מחאה בכיכר ולא ייתנו לאף אחד לשכוח את אברה". ילאו עוקב מרחוק אחרי ההתרחכ שויות ולבו יוצא אל משפחות החטוכ פים. בצניעות האופיינית למשפחה ולבני העדה האתיופית הוא מרגיש כ � שעליו לפנות להן את הבמה. "יש ע שיו כאב חדש", הוא אומר. ¿

טפרה: "התפללתי שלא יהיו חטופים מבני הקהילה האתיופית. מצער לומר את זה, אבל אני פשוט לא יודעת מה היה

למציאות העכשווית הבלתי נתפסת. "אמרנו אז ש'היום זה אנחנו ומחר זה אתם'", היא אומרת. "מה שקוטלג כמכ קרה של משפחות בשוליים נוגע היום בכולם". כתושבת הפריפריה וכבת לקהילה האתיופית היא חשה אחריות לזעוק את הזעקה: "אנחנו מבינים יותר מכולם איך זה מרגיש כשלא שומעים אותך. צריך לנצל את השיח שנוצר כעת כדי להציף את הסיפור של אברה ולשבור את השתיקה. לצערי אין לנו מספיק סיקור תקשורתי כי הסיפור של אברה נבלע בתוך סיפוריהם של מאות החטופים, אבל לא ניכנע". "יש עכשיו כאב חדש" טליינש (טילה) טפרה מאשקלון היתה ממייסדי מטה המאבק "החברים

של אברה" בו שותפים בין היתר יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, ותמי ארד, אלמנתו של הטייס השבוי רון ארד. מטרת המטה היתה להעלות את המודעות לסיפורו של אברה באמכ צעות עצרות תמיכה, הופעות של אומנים וראיונות בתקשורת. למרות הכוונות הטובות המטה לא הצליח לסחוף את ההמונים, ובמקביל החלו בני משפחת מנגיסטו לגלות סימני שבירה. "חבל שלא כולם היו מגויסים לזעוק יחד איתנו את הזעקה של אברה", אומרת טפרה. "אולי ניתן היה למנוע את האסון הגדול של השבעה באוקטובר. אנחנו זועקים כבר שנים לשחרורו מטעמים הומניטרים. הוא לא בריא בנפשו ולא מקבל טיפול, צריך לשחרר אותו מיד ללא תנאים. הם מחכ זיקים באדם חולה".

הסיכוי שלהם לחזור"

6

15.12.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום