אשקלון דרום 20.06.25

בין עזה לארץ ישראל

יאיר טיקטין. | " "לנשום את הטבע צילומים פרטיים

על הספר: "בסופו של דבר, הספר הוא מדריך, אלבום וגם סיפור אישי. הוא מגלה משהו עמוק על הארץ ועליי. הספר הוא גשר בין יהדות לישראליות ובין שמיים לארץ, וכפי שאני נוהג לומר: כשאנחנו הולכים על החול של קיסריה וחושבים על חנה סנש, אנחנו לא סתם מטיילים, אלא פוגשים נשמה בנוף"

היציאה המהירה ‰ הרגעים בהם הבית רעד שירות המילואים ‰ לחדר הנשק בקיבוץ והאחווה בין החברים בהאמר ‰ המתמשך יאיר טיקטין, מחנך, סופר ואיש אדמה ‰ מקיבוץ כרמים בנגב, שנמצא בסבב רביעי של מילואים בעזה, הוציא לאור את הספר "לומדים בשביל ישראל" המיועד לאוהבי עבורו מדובר במסע ‰ הארץ המטיילים בה ויש לו ‰ רוחני והוא מקווה שישמש גם אחרים חלום: לפתח אפליקציה שבמקום להתריע על רכב תקוע, תספר את הסיפור שמאחורי האתר

מה. משהו מיוחד קורה שם בעזה. בהאמר שלי נוהג דניאל, סבא לשני נכדים שגר באריאל. הסמל שלי, אלכס, גר בפרדסיה ועובד כמחנך בבית הספר הדמוקרטי, והקלע, מנגאו, הגיע לארץ מאתיופיה אחים. בהאמר 12 , אח בכור ל־ 20 בגיל יש חוויה אחרת של אחדות ואחוות לוח־ מים, אבל קיימת תחושה שברגע שאתה יוצא משערי עזה הכבדים, אתה מזדכה לא רק על הפחד, אלא גם על אותה אח־ ווה ועובר לעולם של קיטוב. עולם שבו אתה חייב לבחור מה אתה יותר: 'יהודי' או 'ישראלי', האם אתה מאזין למוזיקת חזנות או לרוק אמריקאי, מפזם את שירי עומר אדם או אריק איינשטיין? אני רוצה לכפור בדיכוטומיה הזאת". לכל החולמים , מלא חלומות, יזם טיקטין 27 בגיל הקמת מכינה קדם־צבאית יחד עם יניב מזומן, חבר מישיבת עותניאל וממסע משותף להודו. הם הגיעו לבסוף למי־ תרים לכיש והצטרפו ליוזמה המקומית. במשך שנתיים שימש טיקטין כמנהל החינוכי במחזורים הראשונים של המכי־ נה, שמאז הפכה לאחת המכינות הגדו־ לות והמצליחות בישראל. במקביל ללימודיו, הדריך ב"מסע הישראלי", שם פגש את ענת, אהבת חייו ואשתו. הוא ראה אותה מטפסת בקלילות אל פסגת הר ארדון, ואמר לעצמו: "זאת תהיה אשתי". לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור בארי חיים. הברית שלו הייתה רגע של חסד - תחושת שייכות עמוקה לשרשרת הדו־ רות. "הרגשתי שאני חוליה אחת בשר־ שרת עתיקה ועמוקה, כשהחזקתי את התינוק שלי, אמרתי את 'שמע ישראל'", אומר טיקטין, שעם השנים המשיך לפ־ עול בחינוך - בארגון הנוער "צמרת"

מתחיל ללכת'". בימים הראשונים של המלחמה לחמו הוא וחבריו בגזרת כפר עזה. "בדרך ראיתי שדות קטל, גופות ומכוניות שרו־ פות. היה רגע שבו עמדתי בנגמ"ש מול רמזור אדום ותהיתי האם לעצור? התחו־ שה שאנחנו דורסים את השדות הייתה קשה לי. כעבור שנה חזרתי לשם בפ־ רויקט שיקום חקלאי במסגרת 'קדמה - התיישבות צעירים' ובשבוע קדמה שת־ לנו ביחד את מה שדרסנו", הוא משחזר. טיקטין מודה כי עד כה במהלך המל־ חמה חוו הוא וחבריו חוויות לא פשוטות של חילוץ פצועים תחת אש, ולמרבה הצער, גם פינוי הרוגים. "בסבב השני היינו בעיקר בקו הגנה. בסבב השלישי השתתפנו במבצעים לה־ שמדת תשתיות תת־קרקעיות של האויב, וכעת אני באמצע סבב רביעי שבו אנו נמצאים בקו הקדמי של המוצבים הנמ־ צאים בתוך רצועת עזה ומגינים בגופנו על תושבי העוטף ומדינת ישראל. דווקא המלחמה חידדה את שאלת ה'למה' לגבי הקשר העמוק שיש לנו האחד עם השני ועם הארץ שבה אנו גרים. במובן מסוים בדיוק בזה עוסק הספר שלי", הוא אומר. הוא מתאר את מה שעובר עליהם בשי־ רות המילואים. "בקשר הגדודי הודיעו שכוחותינו נתקלו ושיש פצועים. זינק־

בשביל ישראל ובסיפורה של האומה. בכל מקטע מופיעים מפה ותיאור המ־ סלול, טקסטים ודפי לימוד יהודיים יש־ ראליים, קטעי מדיה והזמנה למסע אישי. הבית רעד טיקטין, תושב קיבוץ כרמים שבנ־ גב המשרת במילואים בעזה מאז הש־ ימים, לא 250 בעה באוקטובר מעל ישכח לעולם כיצד בשבעה באוקטובר

נחמה רחמים

מחנך, סופר יאיר טיקטין, ואיש אדמה מקיבוץ כרמים שנמצא בסבב רביעי של מילואים בעזה, הוציא לאור בימים אלה את הספר "לומדים בשביל ישראל - מתל־חי לתל־אביב - מסע יהודי־ישראלי" (הוצאת צמרת), המיועד לאוהבי הארץ המטיילים בה וגם לאלה שמעוניינים "לטייל" בשבילי הנופים והשירים מהספה בבית. שביל ישראל הוא מסע רגלי, המתב־ צע לאורכה ולרוחבה של הארץ לאורך קילומטרים. ספר זה 1,000־ למעלה מ מנסה להרים את המבט מ"אבק היום יום של הדרך", ובמקום לעסוק רק בקשיי הדרך ובניווט מנקודה לנקודה, לבחור להתבונן ולהביט לעבר "הסיפור הגדול" שמלווה אותנו. הספר פותח דלת למפגש מעשיר ומ־ עמיק עם נופי ארצנו, עם שירי ארץ ישראל, ועם גיבורים וגיבורות ששזורים

נו עם ההאמר הפתוח 200 במהירות של קמ"ש, היישר לתוך התופת, ובחירוף נפש חילצנו את הפצועים תחת אש. באותם רגעי אימה ורוממות לא חושבים האם החייל שנפצע הוא חילוני או דתי, איש ימין או איש שמאל, אלא פשוט קו־ פצים לביצוע המשי־

הבית שלו רעד. "רצתי לחדר הנשק בקי־ בוץ, התחלקנו לזוגות, וכל היום שמרנו על הבית. ביום ראשון כבר הייתי בצאלים וראיתי שיירות מילואימניקים עם קיטבגים צועדים על הכביש. הלב שלי הדהד את מילות השיר 'פתאום קם אדם, הוא מרגיש כי הוא עם, הוא

עטיפת הספר

20.6.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 14