אשקלון דרום 28.6.24

פרויקט התיעוד של בית הספר בשדרות התלמידים מספרים: באוקטובר שלי 7– ה המחבלים שהיו מחוץ לבית של קונסטנטין, הדוד של ורד שיצא לטיול ולא שב, ההקלה של ליאם כשיצא מהעיר עם משפחתו, מסיבת יום ההולדת תלמידי בית הספר ‰ של נהוראי במלון באילת והאמון של אלין בצה"ל לאמנויות שקמים מעוז מסכמים שנה בצל המלחמה בספר מחזור מיוחד

הספר "צומחים ממשבר"

לימור תורג'מן

:1' אלין, ה "יש פחדים שיחזור שוב המקרה המזעזע" עשיתי לילה לבן עם חברה שלי, שיחקנו ביחד במשמ חק, עד שהתחיל להיות מאוחר ורציתי ללכת לישון כי כולם כבר ישנו. קצת פחדתי להישאר בסלון לבד אבל לפני שעליתי לישון היו לי כאבי בטן ותחושות לא טומ בות. התעוררתי למחרת בבוקר ופתאום נשמעו אזעקות בכל הארץ, לא הבנתי כל כך מה קרה, אמא שלי הדליקה חדשות וראתה שיש חשש לחדירת מחבלים בשדרות, בכיתי ממש. אמרתי לאמא שלי 'בואו נברח מהר מהעיר', אבא שלי התקשר ואמר לסגור חלונות, לכבות את האורות ולהישאר בממ"ד. נשארנו בממ"ד כל השבת. עבר יום עד שהחלטנו ללכת לגן יבנה אצל הדודים שלנו. היינו שם במשך חודש וחצי, היינו נוסעים גם לאבא שלי לתל אביב. התגעגעתי לחברים, לבית ספר ולבית שלי ופחדתי כי סבתא שלי נשארה עם סבא בשדרות. אבא שלי ניסה לשכנע אותם לבוא אלינו והם רצו להישאר בשדרות. אחרי כמה חודשים סבא שלי נפטר כי היו לו בעיות בלב וסבתא שלי לא רצתה להישאר לבד בבית, אז היא באה אלינו למלון והחליטה להישאר איתנו. היינו איתה כמה חודשים עד שהחלטנו לחזור הביתה. היו לי חששות לצאת מחוץ לבית, לישון לבד ובכלל בכל התפקוד היום-יומי היו בי תמיד חששות ופחדים שיחזור שוב המקרה המזעזע. אני מאמינה בצבא שלנו, הוא צבא חזק עם אמונה חזקה. עם ישראל חי.

:1' קונסטנטין, ו "המחבלים ירו על אבא" , אני וההורים שלי קמנו בבוקר בשעה 7.10.23 , ביום שבת ח � בגלל אזעקות של צבע אדום. שמענו הרבה בומים ומ 6:3 0 בלים פרצו לעיר. שמענו יריות ואבא שלי הלך למרפסת להמ סתכל מה זה הרעש הזה. המחבלים ראו אותו והתחילו לירות לעברו, אבל לשמחתנו הם לא פגעו בו. אני הרגשתי פחד. עבר שבוע ופינו אותנו לירושלים למלון עץ הזית. הכרתי ימים. לאחר מכן אני 140 שם חברים חדשים. גרנו שם במשך ומשפחתי חזרנו לשדרות, חזרתי לבית ספר שלי ופגשתי סוף סוף את חברים שלי והכל היה בסדר.

מ � תלמידי בית הספר לא יצאו ביום יייש נויות שקמים מעוז בשדרות לחופש הגדול. יחד עם התעודות של סוף שנה הם קיבלו מזכרת מיוחדת שישמרו איתם לעד: ספר ובו עשרות סיפורים מהשבת השחורה שכתבו תלמידי כיתות ג' עד ו' ואנשי הצוות החינוכי. התלמידים שהשתתפו בפרויקט הבית ספרי שיתפו בחוויות אישיות מחמשת החומ דשים הראשונים של המלחמה - מהיום שבו חדרו מחבלים לעיר, דרך הנדודים בין קרובי משפחה למלונות המפונים, ועד החזרה הביתה. "ביקשנו מהתלמידים לספר את הסיפור שלהם בחשש ובמ זהירות", אומרת מנהלת בית הספר איילה חדד. "הופתענו מהעוצמה של הדברים שעלו, מהרצון הגדול והצורך האמיתי שלהם לספר ולשתף, ועד כמה הכתיבה חשובה ביצירת הנמ רטיב שלהם. לצד החוויות הקשות הם סיפרו בדרכם הילדית והכנה סיפורים של צמיחה וגילוי כוחות אישיים". חדד, תושבת אשקלון, הקימה עם פרוץ המלחמה את המרמ חב החינוכי בנתניה שסיפק מענה לימודי לתלמידי שדרות במרץ כששעריו של בית הספר נפתחו מחדש. 3 והעוטף עד ה העבודה על הספר נמשכה מספר חודשים ואיפשרה לדבריה לתלמימ דים ולמורים לעבד את הטלטלות שעברו באממ

:1' גאיה, ד "פחדתי על אמא ואח שלי"

צעות הכתיבה. התוצרים שהתקבלו מרגמ שים בפשטותם וחושפים מצד אחד את אובדן התמימות שנכפה באכזריות על התלמידים ומנגד את היכולת המדהימה שלהם להתאושש, להמ

היו לי מחבלים ליד הבית באותה שבת שחורה. אמא שלי מטר מהם, אני פחדתי 20 נסעה עם אח שלי הקטן ונפל טיל על אח שלי הקטן ועל אמא שלי וזה עשה לי טראומה. פעם אחת ביום המלחמה עדיין חיפשתי את אבא שלי עם אח שלי הקטן, התחלתי לשמוע בומים ואז רצתי ופחדתי, דפקתי ספרינט ואז הגעתי לדלת של הכניסה ועשיתי את הקוד של הדלת ואז שמעתי "צבע אדום". נכנסתי לבית שלי, רצתי לממ"ד והתחלתי לבכות כי זה מלחיץ. אני למדתי שלא צריך לפחד כי יש לנו כיפת ברזל ואנחנו ננצח כי אנחנו חזקים.

עריך את החיים ולבחור בשמחה. סיפוריהם של התלמיד אייל אילוז שכתב מכתב וצייר את המחבלים מחוץ לביתו ושל סגמ נית המנהלת דליה קול ישתתפו בתערוכה מיוחדת בבית הנמ שיא.

המנהלת איילה חדד

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: לימור תורג'מן / עורכת: דפנה בר און רכזת מנהלה: ריקי בן לולו / רכזת לוח: אסנת גרשוני / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת גרפיקה: הילה מדינה / רכזת מודעות: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

בית ספר שקמים מעוז ‰ צילום: | מכתבים של תלמידים בשער: צילום: פרטי צילום: | עינב בובליל

4

28.6.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום