אשקלון דרום 28.6.24

מסיבת סיום בבית הספר. לא מנצחים אותם כל צילום: | כך מהר שקמים מעוז

:3' ליאם, ג "ההורים נשארו חזקים בשבילי"

:2' נהוראי, ה "פשוט

אני זוכר כשהכל התחיל, קמנו בבוקר אני ואמא לצבע אדום. בדרך לממ"ד אנחנו פוגשים את אבא, בטח נרדם במיטה שלי והתבלבל במקום להישאר בממ"ד, הוא רץ לחדר השני. כהרגלנו שכבתי על המיטה בממ"ד ואבא שכב לצדי בחיבוק חזק ועוטף, מחכים שייפסק הצבע האדום. אמא בטלפון מתחילה לרעוד בטח מזה שהתעו־ ררה מהר מדי. אבא זה לא מפסיק, 'שששש' אבא לוחש לי באוזן בטון נמוך ומרגיע. 'אני שומר עליך ילד שלי'. מרגע זה לא היה איכפת לי כלום, אבא שומר עליי. הפסיקו... יששש... אבא מדליק טלוויזיה, חדירת מחבלים לשדרות. לא הב־ נתי בהתחלה מה זה היה, אבא ואמא מחליפים טלפונים כל רגע ולא הבנתי למה. אמא לא מצליחה לדבר כבר כמה זמן ואבא הולך וחוזר, אומר 'תהיו בשקט', הוא מדבר בלחש וסוגר את כל הבית. אבא יושב ומסביר לי שחדרו מחבלים מעזה אלינו, ועכשיו אנחנו צריכים להיות בשקט ולא לעשות רעש. פחדתי מזה אבל אבא שומר עלינו. אנחנו שומעים דפיקה בדלת, אבא מכניס אותנו שוב לממ"ד ואומר לנו לא לדבר. לבסוף זה היה שכן שבכלל לא ידע במה מדובר. אחרי המון זמן של אי ודאות הבנתי כמה דברים, אמא ואבא איבדו חברים אבל עדיין נשארו חזקים, כנראה בשבילי. בערב התחלנו לראות המון חיילים שמסתובבים אצלנו בקבוצות מתחת לבית, זה הרגיע אותנו. למחרת בבוקר אמא ואבא ארזו תיק לשלושתנו. אמא רצתה לנסוע לסבתא וסבא בבאר יעקב. אני זוכר שירדנו למטה, אבא החזיק לי חזק את היד והלכנו מהר לאוטו. אבא אומר להוריד ראשים ומתחיל לנסוע. בדרך ראינו מכונית מרוססת בכיכר, "תוריד את הראש", אבא צועק ונוסע מהר יותר. הצלחנו לצאת. אוויר פתאום נכנס לי לריאות.

התפרקתי בבכי" הייתי אצל אבא באשקלון ולפתע בשעה שמענו אזעקה. הערתי את אחי הקטן 6:30 ורצנו לחדר מדרגות. האזעקות פשוט לא הפסיקו לרגע. אמא שלי היתה אצל דודה שלי ודאגתי ברמה לא מוסברת. אמא הלכה ברגל סביב כל הטילים והרקטות, וכשהיא הגיעה הבאתי לה חיבוק חזק ואז הבנתי שהתחילה מלחמה! אבא ואמא רצו לנסוע לשדרות אבל בכניסה לעיר עצרו אותם שוטרים ואמרו שאי אפשר להיכנס. לפתע הם קלטו מח־ בלים ונסעו בכל הכוח. שעה לאחר מכן הקפיצו את אבא שלי למילואים. ממש דאגתי, בכיתי וכמובן שלא רציתי שאבא שלי ילך, כל שנייה ניסיתי ליצור קשר איתו. בהמשך היום כבר לא היה מענה, דאגתי עוד יותר ואז אמא שלי אמרה לי שאבא נכנס לעזה. פשוט התפרקתי בבכי. אותנו פינו לאילת והיינו שם חמישה חודשים. מה לא עשינו שם? חגגתי יום הולדת, שיחקתי בכדור הגדול, החלקתי חזרנו וכרגע 29.2 על הקרח ועוד. בתאריך אני בבית הספר בשדרות עם החברים שלי ועם המשפחה שלי. אין כמו הבית.

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

, אשדוד 14610 , ת.ד 7 שדרות מנחם בגין 08-8665131 : ‰ פקס מודעות 08-8687777 ' טל hadarom@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 28.6.2024