שרון 20.12.24

מהרצליה היא 70- שירה תמרי בת ה אישה מלאת השראה. היא התעוורה שנה, אבל לא נתנה 13 לחלוטין לפני למגבלה הזו לעצור אותה: היא מבשלת לחיילים בודדים ("היום קצת פחות, כי הנכדים שלי דורשים כל הזמן את האוכל שלי"), היא מרצה מבוקשת בגני ילדים, ומעבירה באופן קבוע שיעורים בבית קינן בעיר במסגרת מיזם "נעים להכיר" היא מתמודדת: 7.10־ גם מול אתגר ה ‰ "אני משתדלת לא לצאת מהבית, מפחדת שאולי תהיה אזעקה, אבל ברוך ה' יש אנשים טובים שמכירים אותי ועוזרים" החיים על פי שירה

לקראת חג האורים, תכירו את האישה שמפיצה אור, למרות החושך

"כל העולם שלנו התהפך אחרי המלחמה, אני כבר לא יוצאת כמעט מהבית, זה קשה מאוד, אני הרי לא רואה, אז כל הפחדים נהיים יותר גדו־ מהרצליה 70 לים", שירה תמרי בת ה היא אישה שכולה השראה. היא התעוורה שנה, אבל לא נתנה 13 לחלוטין לפני למגבלה הזו לעצור אותה: היא מבשלת לחיילים בודדים ("היום קצת פחות, כי הנכדים שלי דורשים כל הזמן את האוכל שלי"), היא מרצה מבוקשת בגני ילדים, ומעבירה באופן קבוע שיעורים בבית קינן במסגרת מיזם "נעים להכיר". חוץ מזה, היא מתגוררת לבדה ועצמאית לח־ לוטין: "אני אוהבת את החיים, ולכן כל מה שקורה במלחמה, כל המוות הזה מס־ ביב, שובר את לבי". כוננות אזעקה תמרי נולדה בפרס ("החלפתי את השם כי רציתי להיות ישראלית יותר") שם נישאה והביאה לעולם שלוש בנות, בת־ עלתה ארצה, למדה 80 חילת שנות ה הוראה וחינוך לגיל הרך ושימשה כגננת במשך שנים רבות. בישראל היא הביאה לעולם את בנה היחיד: "הבנות התחתנו ויש לי מהם תשעה נכדים מתוקים", היא אומרת, "הבן שלי, הצעיר שבחבורה, הוא ולפני חצי שנה החליט שהוא עובר 32 בן לתל אביב, מאז אני לבד, אבל הוא לא עוזב אותי לרגע. מתקשר, מתעניין, וכל סוף שבוע מגיע, הוא גם עושה לי את הקניות, את הכול". איך מתמודדים במלחמה לבד? "זה לא פשוט, לאדם שלא רואה המצב הוא מפחיד יותר. אני משתדלת לא לצאת מהבית, כמעט ולא יוצאת, מפחדת שאולי תהיה אזעקה ואני אהיה לבד. אבל ברוך ה' יש אנשים טובים שמכירים את המגבלה שלי ועוזרים לי. לפני כמה שבועות יצא־ תי מהבית עם כלבת הנחיה שלי, ופתאום הייתה אזעקה, הייתי חסרת אונים, רציתי להשתטח על הרצפה, אבל בא אחד השכ־ נים מהר ולקח אותי למקום מוגן. יש לנו אנשים טובים במדינה, אני לא יכולה לה־ תלונן. בכלל, איך אני אתלונן על המצב שלי, מה אני יכולה לדבר, כשיש חטופים ומשפחות שכולות? אני כל הזמן בוכה, אני בכוונה לא מוכנה להיפגש עם המשפחות האלו, כי אני יודעת שאני לא אפסיק לב־ כות איתם. זה קשה מאוד. "והחטופים? כמה זמן הם נמצאים בשבי ולא רואים אור יום? אז איך אני אתלונן, בטח שלא. אני בסדר גמור עם המצב שלי, מסתדרת בכל מצב". את לא סתם מסתדרת, את מבשלת, מתנדבת ופעילה מאוד בקהילה. "ברוך ה' זה נותן לי כוח, זו חלק מהב־ ריאות שלי. אם זה לא יהיה, מה אני אעשה?

"המשפחה שלי אומרת שאני מבשלת היום הרבה יותר טעים מלפני שהתעוורתי. היום אני כבר מכירה את כל הסגנונות, הנכדים דורשים, וגם יש טרנד של אוכל בריא שלא פוסח עלינו"

/ אשר אטדגי // צילום: אלי דסה /

, אלמנה מאוד צעירה ובמקביל המחלה 51 החלה להתדרדר, התחלתי לראות פחות ופחות, נאלצתי להתפטר מההוראה בג־ נים, וזה שבר את לבי, ההדרדרות הייתה מהירה ובתוך שנתיים איבדתי את הראיה לחלוטין, אפילו לא צללי אור וחושך. כלום. "נכנסתי לדיכאון הפחד הכי גדול שלי היה שאני אהיה סיעודית כזו ואצטרך להסתמך על ילדיי. לא יכולתי לקבל את זה. הייתי בדיכאון קשה מאוד, חשבתי גם לסיים את חיי במספר הזדמנויות באותה תקופה. לא רציתי לחיות בצורה הזו. מאישה פעלתנית, הפכתי לשבר כלי.

הנה, למרות המלחמה לא הפסקתי להת־ נדב וללמד, באים לוקחים אותי ושומרים עליי, וזה נותן לי הרבה כוח, אלו הפעמים היחידות שאני יכולה לצאת מהבית". מהפך חייה שנה חל המפנה ששינה 13 כאמור לפני את חייה של שירה: "נולדתי עם מחלת הגלאוקומה", היא מספרת, "אבל היה קצת בעיות ראיה ולא מעבר. ניהלי חיים נו־ רמליים, התחנתי, הבאתי ילדים לעולם, עשיתי קריירה, כשהייתי יחסית צעיריה, שנה, נפטר בעלי, הייתי רק בת 19 לפני

הרצליה כפר–סבא הוד השרון רעננה פרטי צילום: || ריאן ‰ נועם פנרסקי צילום: | אלי דסה ‰ חנה ועזרא נגר צילום: | שירה תמרי בשער:

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: יעל קדר / עורכת: קרן חי אטיאס מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / עיצוב: ספיר שוקרון רכזת מערכת: שלומית נח / רכזת מנהלה ומודעות: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

6

20.12.2024 ˆ ידיעות השרון