סטייל עמק פסח 2025

השמנת ילדים בראי קצת אחר הנתונים מפחידים. שיעור ההשמנה בילדים עולה, ולמרות שהמודעות גוברת, לא ניכר שיפור בשטח. מדברים בריאות, תזונה בריאה, אורח חיים בריא. הידע קיים. למה זה לא עובד בשטח? ד"ר שרה יצחקי, תזונאית במחוז צפון בכללית, מסבירה על הכשל בהטמעה ונותנת טיפים חשובים להורים בשיתוף כללית ש נים רבות מספור אני עובדת כתזונאית, ואני מצהירה קבל עם ועדה: זה התחום הכי מאתגר והכי חשוב. מדי יום לפני הגעתי מדובר 10 מלחמה, אזעקות ופחדים. עבור ילד בן במחצית חייו, השנים המשמעותיות בהתפתחות שלו, ועדיין לא ברורות ההשפעות לטווח ארוך,

כך שכאשר נכנסת משפחה לחדר הטיפול, היא למעשה נושאת עמה הרבה מאוד מטען שלא נראה לעין. גם ציר הזמן נזיל, נוכחים בעיקר עבר ועתיד. ההורה מולי פתאום מתכווץ על הכיסא והופך לילד השמן שהיה, עם כל מה שעבר עליו. בנו, הילד, מתכופף קמעה, ואני רואה בעיניו לא רק את הכאב שלו אלא גם את השתקפות הכאב של אביו, וזה כבד לו. גם העתיד על הפרק, הדאגה ההורית המובנת: מה יקרה לילדי אם לא ירד במשקל. מה על בריאותו? החברים יצחקו עליו? זוגיות? יגייסו אותו לצבא? הוא יהיה כמו כולם? יש הרבה מאוד רגשות באוויר: בושה, אהבה, כעס, אשמה, כאב, צער, אכזבה. משחק של טלפון שבור כאשר פועלים מתוך סערת הרגשות הזו, לעיתים קרובות הכוונות הטובות של ההורה נקלטות באופן שונה מאוד אצל הילד. כמו במשחק "טלפון שבור". כמה דוגמאות: כשהורה אומר: "אני לא רוצה שיצחקו עליך בגלל המשקל", הילד שומע: "צריך לתקן אותי כדי שיקבלו אותי. אני פחות ראוי לכבוד מחברים ומשפחה בגלל שאני שמן". כשהורה אומר: "אי אפשר להוציא את החטיפים,

למרפאת הילדים, אני נושמת עמוק, לוקחת אוויר ותתפלאו, גם כמה קוביות שוקולד. מניסיוני ובהתבסס על ספרות מקצועית אני טוענת שיש לשנות את הגדרת המטרות ואת מה שנחשב להצלחה טיפולית. ראשית, 4-5 יש לחלק לפי מצב קיים וקבוצות גיל: עד גיל הדרכת הורים למניעה/עיכוב השמנה, מעבר לגיל זה או כשכבר קיימת השמנה יש להתייחס לתופעה בצורה אחרת, וזה לב הכתבה. המעגל השלילי והמוקשים בדרך בל נשכח כי המטרה היא לגדל אדם מאושר ובריא. אז מה בעצם הבעיה בהשמנה: אסתטיקה או בריאות? לעיתים קרובות נגיד "בריאות" אבל נתכוון ל"אסתטיקה". מכאן נגזרות התנהגויות המפספסות את שורש הבעיה ולעתים קרובות מחמירות אותה. כאשר מתמקדים במשקל כסמן לנראות (ואף לבריאות) אנו עלולים להישאב למעגל שלילי שבמקרים רבים פוגע בדימוי העצמי של הילד, ההורה ובאווירה הכללית בבית. המעגל השלילי מתבטא ב"מוקשים" ידועים: נושא הכמויות! "כמה שהוא אוכל", והילד "שתמיד רעב". הבה נאיר את הנושא באור אחר: בלבול בין הבעיה לבין התסמין - אם יש כאב בטן וניקח תרופה נגד כאבים, האם טיפלנו בבעיה או בתסמין? בלי לברר מדוע הבטן כואבת, לא עשינו כלום, ואם הסיבה משמעותית ייגרם נזק בהמשך. גם השמנה לרוב היא תסמין, והטיפול חייב להיקבע בהתאם לגורם. האם ישנן סיבות רפואיות, תרופתיות, גנטיות, או סביבתיות? השמנה כשהיא כבר קיימת לא תמיד הפיכה בעיקר לא כשהיא משמעותית. בטח שלא בטווח הקצר. יש לעשות את המיטב ולהתמקד בבריאות גופנית ורגשית. מטרות איכותניות (איך ומה אוכלים) על פני כמותיות (כמה אוכלים, כמה שוקלים) תמיד מגבירות סיכויי הצלחה ומאפשרות גם הצלחה חלקית ולא גישה של הכל-או-לא-כלום. זאת ועוד, דור הילדים הנוכחי מתמודד עם ילדות חריגה הם מתמודדים עם קורונה, 2020- מאין כמוה. החל מ

מדוע שהאחים הרזים יסבלו", הילד שומע: "אוכל בריא זה לא כיף, עונש. אם אהיה רזה כמוהם אוכל לאכול הכל". כשהורה אומר: "אם לא אעצור אותך, אתה לא תפסיק לאכול", הילד שומע: "אני חלש ואי אפשר לסמוך עלי". נוגע ללב לשמוע את התחושות האלה, וגם אתם ודאי מתכווצים בחוסר נוחות כשאתם קוראים את זה. כעת קל יותר להבין מדוע לעיתים קרובות "הידע" לא עובד, כי הכשל הוא ב"איך". התוצאה היא שהילד האהוב והמיוחד שלנו לא מכיר במגוון היכולות והאיכויות שיש בו, ולומד רק להתבייש בעצמו, לא לאהוב את הגוף שלו, לאכול מהר ולחשוב רק על אוכל. איך פורמים את הקשר? התפקיד שלי כתזונאית הוא למצוא את קצה החוט ולהתיר בעדינות את הקשרים שהסתבכו. להתאים את התהליך לילד, לגיל, למשפחה ולאורח חייהם. עד גיל התהליך יתבצע רק עם ההורים, כך משדרים 10-12 להם את המסר שהנושא בתחום אחריותם, וזה מונע מעמסה רגשית על הילד. מדובר בתהליך לטווח ארוך, והמסר שלי להורים הוא: אל תרפו. לפעמים זה קשה משחשבתם, אבל לעיתים קרובות זה מוכיח את עצמו כתהליך קל מהצפוי. הדרך הנכונה היא לרוב הפשוטה ביותר. מה שלא עובד, לא עושים יותר חזק, אלא משנים. פתרון טוב אף פעם לא יוצר בעיה אחרת.

PM production 4 ,shutterstock צילום אילוסטרציה:

2025 מרץ I STYLE I 24