טבריה 24.3.23

לירון דמרי במשרדים של חברת 'פורטר'. "משתמשים במצוקה של ישראל השנייה"

אחד הנואמים הבולטים בהפגנה המרכזית נגד הרפורמה המש ־ פטית שהתקיימה לפני כשלושה שבו ־ עות ברחוב קפלן בתל-אביב היה לירון דמרי, חבר במחאת ההייטקיסטים, מייסד ונשיא חברת היוניקורן 'פורטר'. לדמרי, שעד לפני מספר חודשים לא חלם שינאם מול קהל של עשרות אלפי מפגינים, היה חשוב להביע את מחאתו מדם ליבו נגד הרפורמה המשפטית, שלדבריו, תוביל את ישראל לדיקטטורה. בנאומו היה חשוב לדמרי גם להדגיש כי הוא נולד וגדל בחצור הגלילית, בפ ־ ריפריה הצפונית, על ברכי הימין, כבן למשפחה דתית לאומית ולהפריך את ההנחה הרווחת כאילו כל מתנגדי הר ־ פורמה הם אליטות בני ישראל הראשו ־ נה. "מבחינתי אני עד היום חלק מהמ ־ חנה הדתי-לאומי. אני לא מישהו שיצא בשאלה ושלא מכיר, לא יודע ועכשיו נוגס בסטייק הלבן", הוא אומר. דמרי עומד היום בראש חברת פורטר העוסקת במניעת הונאות בתשלום במ ־ 3 סחר מקוון, החברה ששוויה מוערך בכ- עובדים 200 מיליארד דולר מעסיקה כ בישראל ומאות נוספים ברחבי העולם. "זה כואב לי שפתאום מאשימים אותי שאני אנרכיסט. כל חיי תרמתי למדינה. מיליון דולר לישראל. כל 500 הבאתי אדם שעובד בפורטר משמח אותי ברמה הפטריוטית וממלא לי את הלב בשמחה. ברוך ה' שהתמזל מזלי להיות חלק מזה, לעזור, לייבא ולהרגיש את ישראל מת ־ פתחת. אני עושה את זה בשביל כולם". חייב לחצור ), נשוי ואב לארבעה, כיום 40 דמרי ( תושב רעננה, גדל והתחנך בחצור הג ־ לילית. בכיתה ג' הוא הצטרף לתוכנית למחוננים של מכללת תל-חי, בה למד עד כיתה ט', לאחר מכן הוא למד בישי ־ בת בני עקיבא במירון והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר למדעים ואומנויות בירושלים. בשירותו הצבאי היה קצין מודיעין והשתחרר בדרגת סרן. כש ־ סיים את שירותו הצבאי המשיך לעולם האקדמיה ולמד בתוכנית החד-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש לאוטמן באוניברסיטת תל-אביב. הדרך שלו לעולם ההייטק ולהצלחה התחילה די במקרה. "הייתי רחוק מהייטק ולמדתי באוניברסיטה בכלל פילוסופיה וסוציולוגיה", הוא מספר, "עד שיצ ־

רה איתנו קשר באיזשהו שלב חברת סטארט-אפ שביקשה מחבר'ה חכמים להסתכל על עסקאות אשראי ולהחליט אם הם גניבה או לא גניבה. הם לא ביק ־ שו ידע טכנולוגי מתוחכם. זה מאוד עזר לי להשתלב כי אני לא מהנדס במקצו ־ עי ולא איש קוד. ככה התחלתי לעבוד בהיי-טק כדי לממן את הלימודים". לאחר תקופה קצרה ובמקביל עם הר ־ כישה של הסטארט-אפ שבו עבד, עבר דמרי לסיליקון ואלי בקליפורניה כדי לעבוד בפייפאל שרכשה את החברה. לאחר שלוש שנים הוא ושני חבריו, מי ־ כאל רייטבלט ואלון שמש, אותם כבר הכיר בתיכון בירושלים חזרו לישראל והקימו את חברת 'פורטר', שהיום נח ־ שבת לחברה המובילה בעולם בתחום מניעת הונאות סחר אלקטרוני. כילד שגדל בפריפריה, הרחק מבועת ההייטק, סיפור ההצלחה של דמרי נחשב ליוצא מן הכלל. "הסיכויים של ילד בפריפריה להגיע להצלחה כזו היא לא גבוהה, לא אז ולא היום. אנחנו לא מכירים את העו ־ לם הזה של ההייטק ואני חושב שגם היום הסיכויים יותר נמוכים לצערי לתושבי הפריפריה". איך אתה מסביר את ההצלחה שלך? "הרבה סייעתא דשמיא. אבל אני חושב שבסופו של יום העובדה שיצא ־ תי להתחנך בבית הספר בירושלים זה מה שחשף אותי להמון הזדמנויות שלא עומדות בפני ילד שגדל ומתחנך בחצור הגלילית. לאחר מכן גם שירות המודי ־ עין חיבר אותי להרבה מאוד מהעולמות האלה של סייבר וטכנולוגיה מתקדמת. שניהם היו כלים משמעותיים מאוד בדרך שלי להייטק. זו איזושהי דלת שנ ־ פתחה בפניי, הלכתי לחפש עבודה כדי לממן תואר בפילוסופיה ודי התגלגלתי לעולם של ההייטק". דמרי חב חלק גדול מהצלחתו לחצור הגלילית בה נולד וגדל. "אני חייב המון לחצור שהפכה אותי לאדם שאני. אחד הדברים הראשונים שעשינו במשרדים של פורטר בישראל היה שקראנו לחדר הישיבות 'חצור הגלילית'. זה מקום שיקר לי מאוד. אני מאוד מחובר לאנשים שלו ולקהילתיות שבו. אני מאוד אוהב ומת ־ געגע לתבלין המיוחד הזה שיש בחצור שכולם מכירים את כולם וכולם רוצים לעזור. זה משהו שאני נושא בגאווה לכל מקום שאליו אני הולך. גרתי בהמון מקו ־ מות, אבל אני מרגיש שאני באמת מחצור הגלילית".

לעזור לפריפריה גם להוריו, עליזה ורמי, שדחפו אותו לחינוך למצוינות היה חלק חשוב בהצל ־ חתו. הוריו וסבתו רחל (רשל) מתגוררים עד היום ביישוב והוא מקפיד לבקר אותם מדי תקופה. "זה התחיל מסבא שלי כלי ־ פה ז"ל שהיה טייח אזרח עובד צה"ל ולא ראה את הבית אלא בסופי שבוע, שהיה לו ילדיו יקבלו חינוך 11 מאוד חשוב שכל טוב. ואחר כך הוריי, שניהם אנשי חינוך ששמו את החינוך בראש מעייניהם. הם לא היו מוכנים לעשות פשרות ווידאו שאלך הכי רחוק והכי גבוה. אם זה לדחוף אותי לפרויקט מחוננים בכיתות הנמו ־ כות ואם זה לשלוח אותי לבית ספר בי ־ רושלים שהוא לא בית ספר דתי ולסמוך עליי שאשאר דתי. אין ספק שלהיותם של הוריי אנשי חינוך היה משקל גבוה. אני 'הכבשה השחורה' במשפחה; יש לי אחות מנהלת פנימייה, אחות נוספת שהיא מנהלת מחלקה בבית חולים, אח שהוא רב ואחות שהיא פסיכולוגית. אני היחיד שפנה למגזר העסקי". עכשיו אחרי ההצלחה שלו בעולם ההייטק חשוב לדמרי להחזיר למקום בו הוא נולד וגדל, כדי שעוד ילדים יקבלו את ההזדמנות להצליח. "אחת לכמה חו ־ דשים יוצא לי להגיע לחצור. יצא לי גם להגיע במסגרת שיחות עם יזמים צעי ־ רים בחממה בחצור. מאוד כיף לי לחזור ואני מרגיש מאוד מחובר ורוצה להחזיר

למקום שגדלתי בו. זה חשוב לי דווקא מהמקום שמכיר בזה שזה לא פשוט ולא קל להצליח מהפריפריה ושהרבה יותר קל לעשות את זה מרעננה. לי מאוד חשוב להראות שזה אפשרי ולהיות מודל לחיקוי ולנסות לעזור לכל ילד שזה הח ־ לום שלו, לנסות ולהצליח לפרוץ". תרצה בהמשך להקים שלוחה של פו ־ רטר בפריפריה הצפונית? "מבחינתי ברגע שנגיע לרגע הזה שא ־ נחנו יכולים ליהנות מפרי עמלנו, זו תהיה המשימה שלי; היכולת הזו לעזור, לסייע ולקדם את הפריפריה זה משהו שהוא בדמי. בגלל זה כל כך מוזר לי שאומרים שאני פריבלג ומדבר בפוזיציה. להגיד לי שאני לא ישראל השנייה, זה כאילו להת ־ נשא על עדות המזרח והפריפריה. יש פה דוגמה דווקא של איש פריפריה שהצליח. היה לי עימות עם אבישי בן חיים שאמר לי שאני מדבר מפוזיציה וששכחתי מאיפה באתי, מה לי ולזה בכלל". חושש מדיקטטורה עד לפני מספר חודשים דמרי נמנע מלהתבטא באופן פוליטי. "כמנהל של חברה היה לי מאוד חשוב שכל אדם בפו ־ רטר ירגיש שהוא יכול להביע את עצמו ולא לחשוש למעמדו בגלל מה שהוא חושב ומה שהוא מאמין", הסביר, "גם לפני הבחירות האלה עמדתי בפני כל העובדים ואמרתי להם שחשוב שיצביעו

דמרי נואם בהפגנה ברחוב צילום: | קפלן ארז קורן

8

24.3.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה