טבריה 6.1.23

אפרת יחד עם בן זוגה מוכיק ז"ל

"בשבוע האחרון שהוא היה חולה הבת שלי באה לבקר ושמעתי אותו צועק בטלפון 'אם אני לא אקבל את האופניים בשביל הילד הזה, אני לא אעבוד איתכם יותר'. ביום חמישי, היום שבו הוא נפטר, ישבתי לידו ושמעתי אותו איך הוא דואג לעוד שני זוגות אופניים לאנשים"

ביום חמישי, היום שבו הוא נפטר, יש ר בתי לידו ושמעתי אותו איך הוא דואג לעוד שני זוגות אופניים לאנשים ולמ ר נוע חשמלי באופניים של מישהו מארגון בלילה, כמה שעות לאחר 12 הנכים. ב מכן, הוא סבל מקשיים בנשימה ונפטר מסיבוכי קורונה. זו היתה הפתעה מאוד גדולה שהוא נפטר כי הוא ישב ודיבר עם כולם, זה היה הלם מוחלט. לא חשבנו שזה הולך להיגמר". ההתמודדות של זוגתו בשמונה החו ר דשים האחרונים בלי בעלה שהיה לצדה כל השנים, היא לא פשוטה. "אני חייתי ליד בן אדם שידע לחיות את היום. זה היה משהו שאפיין אותו והיה מאוד חזק אצלו. הוא נהנה מהחיים וממה שהוא עשה והיה תמיד בן אדם חיובי. אהב ר נו לשמוע אותו איך הוא פותר בעיות בזרימה וביצירתיות. הוא אהב לשתות ולחגוג. כולם היו רגילים שמוכיק היה מגיע, מכין 'ליקר משמש' והולך לכל ישיבה עם מיכל קטן וכוסיות כדי לכבד את האנשים בליקר משמש או דובדבנים, והכול בשמחה ובנדיבות אינסופית. אין בן-אדם שהיה דופק אצלו בדלת וצריך משהו והוא לא היה נותן לו, הוא תמיד נתן לכולם. כל הזמן הוא בחר לתת, לע ר זור ולשמח. החבר'ה מטיולי האופניים יודעים את זה ולא שוכחים אותו כל-כך מהר. הוא היה מוציא טיול לרמת הגולן או לים-המלח והיה מתעסק שעות בלמ ר צוא חדרים שיתאימו לכיסאות גלגלים. זה דרש המון עבודה וסבלנות". עד כמה הוא חסר לך? "הוא בהחלט חסר. עכשיו אני צריכה לפתור את כל הבעיות לבדי וזה לא קל. הבית גדול וכולו שלי ולבית יש צרכים, וכל מיני דברים שמשתבשים ואני צרי ר כה לקבל את ההחלטות לבד. חסר לי גם חבר שיש עם מי לדבר ולהתייעץ איתו. אני מאוד אהבתי אותו והוא אהב אותי מהרגע הראשון. זה גם היה המסר האח ר רון שהוא אמר לי, 'תזכרי תמיד שאני אוהב אותך'. האהבה זה מה שקבע לו את החיים. הוא היה מארח בלי סוף ותמיד הייתי שותפה לזה". איך את רוצה שיזכרו אותו? "דרך העשייה שלו. זוכרים את מה שעשית ולא את מה שדיברת והוא עשה הרבה. הבת שלנו היתה מפקדת טנק בשריון והמשיכה את מורשתו. היום היא עובדת במשאבי אנוש, בדיוק כמוהו".

אפרת שלו. "חסר לי גם חבר"

היה חלק מהמשפחה הזו, משפחה גדולה. זה היה עניין יומיומי. היתה לו סבלנות גדולה ובשיא השלווה, ובלי לחכות לשום תודה". נוסף על התנדבותו בארגון נכי צה"ל עבד מוכיק ז"ל כחקלאי בשדות יסוד המעלה, כשהוא לא נותן לנכות לע ר צור אותו. "ברגע שהוא חזר מהשיקום הוא עשה לו בטרקטור ובטנדר קלאץ' ידני כי הרגל השמאלית שהיתה אמו ר רה ללחוץ על הקלאץ' לא תפקדה והוא קיבל על זה אישור ממשרד התחבורה, הוא לא ויתר. היתה תקופה שהוא גידל עם חבר ירקות במטעים, זו היתה עבודת פרך". חי את היום חלה מוכיק במחלת הסרטן 2017 ב שתקפה אותו בפעם הרביעית עמה הת ר מודד בגבורה עד היום שבו הלך לעולמו, , חודשיים לאחר יום 2022 בפברואר 4 ב-

היה לו סרטן 2001 . "ב- 80 הולדתו ה במעי הגס, הוא עבר טיפולי כימותר ר פיה והקרנות והיה רזה באופן מפחיד, אבל גם מזה הוא השתקם. אחר כך היה לו סרטן בריאות וסרטן העור וגם מזה הוא יצא. האחרון היה סרטן הבלוטות, 'כרוניק לימפטיק', סרטן דם שפוגע ר � הוא עשה טרנספו 2019 בבלוטות וב - מציה לסוג אחר של סרטן בלוטות שהוא יותר מסובך. הוא קיבל טיפולים כל הזמן, עד הסוף. בינתיים מכל הטיפולים האלה של הכימותרפיה נפגעו הכליות, הריאות וגם הלב. זה דרדר את מצבו וב ר סוף בעשרה הימים האחרונים לחייו הוא גם נדבק בקורונה". גם בתקופה שבה שהה בבית החולים ועד יומו האחרון המשיך מוכיק לע ר זור ולסייע לכל הפונים אליו. "בשבוע האחרון שהוא היה חולה הבת שלי באה לבקר ושמעתי אותו צועק בטלפון 'אם אני לא אקבל את האופניים בשביל הילד הזה, אני לא אעבוד איתכם יותר'.

תו הטסנו את האופניים ללא תשלום. קיבלנו גם עזרה מהארגון לטיול הזה. אחר כך היינו בהולנד ובגרמניה. אנ ר שים אמרו לו 'אם אתה לא היית מוציא אותנו, אנחנו לא היינו מסוגלים לעשות את הטיול הזה. גם בארץ עשינו טיולים בנגב עם האופניים בכל מיני ואדיות. היו לנו הרבה מלווים ואם היה קשה לאחד הבחורים, הם היו יורדים ודוחפים את האופניים שלו. קבוצה נהדרת של מתנדבים". מה הפעילות הזו בארגון היתה בש ־ בילו? "היתה לו מנהיגות שקטה, הוא לא צעק ולא רב עם אף אחד. הוא עשה את הדברים בשיא הפשטות. עדיין קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. הוא לא דיבר על זה כאילו הוא עושה משהו מיוחד. יש פה בחור מאיילת השחר קטוע שתי רגליים ועיוור בעין אחת, הוא היה לוקח אותו שלוש פעמים בשבוע לאופניים ולטיפולי פיזיותרפיה ולבריכה. הוא

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 6.1.2023