טבריה קרית שמונה 04.03.22

דניאל דדון

מלחמת רוסיה-אוקראינה נמש ־ כת בכל רחבי אוקראינה זה הש ־ בוע השני ומייצרת זרם פליטים

שבורחים מכל מעברי הגבול של אוק ־ ראינה אל המדינות השכנות. מי שנרתם למאמצי הסיוע לפליטים הוא ארגון איחוד הצלה שהוציא משלחת של אנשי רפואה מתנדבים למולדובה כדי לקלוט ולטפל באזרחים שנסים מהמלחמה באוקראינה. אחת מחברות המשלחת היא ויקי תפארת, חובשת איחוד הצלה מכפר יובל, שראתה בחדשות את מצוקת הפליטים ולא יכלה שלא לעשות מעשה. אז היא השאירה מא ־ חוריה בארץ בעל וארבעה ילדים ויצאה למשימת חייה - להציל אזרחים תמימים שמצאו את עצמם בחזית ונאלצו להימלט על נפשם. "מתנפלים עלינו" אנשי רפואה 12 המשלחת שכוללת מארגון המתנדבים איחוד הצלה יצאה בלילה שבין שבת לראשון מישראל לרו ־ מניה. לאחר נסיעה שנמשכה כעשר שעות הגיעו לקישינב שבמולדובה ומשם יצאו למעבר הגבול בין מולדובה לאוקראינה להגיש סיוע לפליטים. "זה היה מתיש ומ ־ עייף, לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים", מספרת תפארת, "היינו חדורי המשלחת שכוללת חובשים, פרמדיקים ורופאים הגיעה להעניק סיוע הומניטרי ורפואי וגם חוסן נפשי לאזרחי אוקראינה שברחו מביתם. "אנחנו גם חובשי חוסן ומ ־ עניקים סיוע נפשי", אומרת תפארת, "אני גדלתי באוקראינה ודוברת את השפה. יש פה צורך בלא מעט דוברי רוסית כי כשא ־ תה מבין את המנטליות והשפה הרבה יותר קל לך להתחבר". אווירת המלחמה ניכרת גם בגבול ואז ־ עקות נשמעות כל העת. "אנחנו שומעים ברגעים אלה אזעקות, ככל הנראה של עוצר. דיברו על איזשהו ירי ואנחנו לא יודעים עדיין מה קרה. אנחנו עומדים פה על הגבול, יש פה המון אנשים שנכנסים, הם הולכים במשך ימים, זה פשוט מטורף מה שקורה פה". מה סיפרו לך הפליטים שעזרת להם? "אחת סיפרה לי שהיא יצאה מהבית עם סבתא שלה. הם נסעו כל המשפחה ארב ־ עה ימים ועברו כמה גבולות ועכשיו הם הגיעו לגבול ולא יודעים אם יכניסו אותם כי לסבתא אין דרכון והיא שכחה את המ ־ סמכים המקוריים בבית. הם עמדו ורע ־ דו בקור ובכו. זה היה מחזה מטורף, יכול להיות שהם יצטרכו לחזור אבל אין להם לאן כי הבית הופגז. אנשים יודעים שא ־ נחנו מחכים פה, הם רק רואים את האפוד הכתום ופשוט מתנפלים עלינו. אי אפשר לתאר את זה במילים, זו חוויה מטלטלת לכל הכיוונים". הם יודעים שאתם מישראל? "כמובן, מהרגע שעלינו למטוס כל מי שראה אותנו ידע שאנחנו בדרך להגיש סיוע. מקבלים אותנו בחיבוקים ובנ ־ שיקות. לא ציפיתי ליחס והאהבה שהם מעניקים לנו. כשעמדתי בגבול נפתחה מטרה כי ידענו שיש אנ ־ שים שזקוקים לנו וצריכים את החוסן הנפשי. הגענו לבית הכנסת בקישינב והרב זלצמן קיבל אותנו, הוא מארח לא מעט פלי ־ טים מהקהילה היהודית ומשם נסענו לגבול".

תפארת עם דגל ישראל. משלחת איחוד הצלה למולדובה

"זו חוויה מטלטלת. מטורף מה שקורה פה" חברת משלחת איחוד הצלה מכפר יובל בגבול מולדובה: ויקי תפארת, חובשתאיחוד הצלה ועולה ותיקהמאוקראינה, מתנדבתבימיםאלו לסייע לפליטיםממולדתהשעובריםאתהגבול למולדובה ‰ השבועהיאמספרת על המסעהמתישבדרך ליעד, על הפחדים ועל התגובותהמרגשותשל האזרחים שנמלטו מביתם ומתחננים לסיוע ‰ "מקבליםאותנו בחיבוקים ובנשיקות. לא ציפיתי ליחס והאהבהשהםמעניקים לנו"

מלחמת אוקראינה

לפחות בובה אחת ואמא שלי אמרה לי שאנחנו לא יכולים. הפעם כשהגענו אני באופן אישי יזמתי רעיון להביא אית ־ נו בובות ומשחקים וילדי הצפון תרמו קצת מהמשחקים שלהם והבאנו מזוודה מאוד גדולה של משחקים וזה התקבל פה בברכה. רוב הילדים פה באים עם דמעות בעיניים ובלי כלום אז הדבר הקטן הזה שאתה מצליח לתת להם ביד ולתת להם את החיבוק הזה, זה משהו שילווה אותם לכל חייהם. הם יזכרו את הפנים האלה. אני שיחקתי כדורגל עם ילד קטן שפ ־ שוט שכח לרגע שהוא בורח מהבית וצחק וחייך".

הדלת וילדה קטנה יצאה ופרשה ידיים לעברי, היא ביקשה חיבוק אז ניגשתי וחי ־ בקתי אותה. היא פשוט ראתה פנים של זר וביקשה חיבוק". "זה כמו בסרטים" תפארת, נשואה ואם לארבעה, גדלה באוקראינה ועלתה לארץ בהיותה ילדה . עכשיו היא מרגישה 1991 בשנת 9 בת כי סגרה מעגל: "אני יצאתי בתור ילדה מקייב. ארזנו שלוש מזוודות ועלינו לי ־ שראל בלי כלום. ההורים שלי אמרו לי להשאיר את הבובות, התחננתי לקחת

כשאת שומעת את האזעקות את מפ ־ חדת? "כן, זה כמו בסרטים. אנשים מפחדים, יש פה בגבול עוד מתנדבים מקומיים שמבשלים אוכל, אבל כולם מפחדים כי הם אומרים שהלחימה יכולה להגיע גם אליהם בכל רגע נתון. השארתי ארבעה ילדים בבית. יצאתי לפה כי ראיתי בט ־ לוויזיה את הדמעות של הילדים והתחנו ־ נים שלהם להישאר בחיים וזה גמר אותי. ידעתי שהילדים שלי בבית בטוחים ואני חייבת לצאת ולהגיע לפה גם בגלל שאני דוברת את השפה. אמרתי שגם אם אני אחבק רק ילד אחד ואתן לו טיפה תחושת ביטחון, אני מבחינתי את שלי עשיתי". המשלחת צפויה להישאר באוקראינה עד יום שלישי הקרוב עם אפשרות להארכת השהות בהתאם לנסיבות. "כולנו מרגי ־ שים תחושת שליחות. הצוות שנמצא פה הוא צוות מאוד איכותי, אנחנו לא הכרנו ממש לפני שיצאנו אבל בתוך שניות הת ־ חברנו ואנחנו מרגישים כמו משפחה אחת. אני מאוד מתגעגעת למשפחה ולילדים שלי שהשארתי בבית, במיוחד כשאני רואה את הילדים האחרים. אני בקשר עם הילדים ובעלי וההורים שלי שכולם מאוד דואגים. אנחנו בקשר טלפוני ועושים גם שיחות וידאו. הילדים שלי מאוד בוגרים ומבינים את המצב ומחזקים ומעודדים אותי. יש להם הרבה חוסן נפשי".

"כשעמדתי בגבול נפתחה הדלת וילדה קטנה יצאה ופרשה ידיים לעברי, היא ביקשה חיבוק. זו סיטואציה שאתה לא מבין משהו אחר וניגשתי וחיבקתי אותה. היא פשוט ראתה פנים של זר וביקשה חיבוק"

צילומים: איחוד הצלה | ויקי תפארת. תחושת שליחות

10

4.3.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה