טבריה קרית שמונה 07.03.25

: נשים מעוררות השראה 2025 יום האשה

גיבורות של החיים חמש מנהלות תחום אחיות בכללית קריית שמונה, מספרות בריאיון מיוחד על התקופה המאתגרת שעברו - מקצועית ואישית, לכבוד יום האישה, על ההתמודדויות עם מצבים שלא הכירו, על החזרה לשגרה וגם על האהבה למקצוע, הרגעים המרגשים עם המטופלים שלא ישכחו והמחשבות על העתיד

לא היה יום אחד במהלך המלחמה שמנהלות האחיות במרפאות כללית בקריית שמונה לא עבדו. שום דבר לא עצר אותן מלהמשיך להעניק שירות למטופלות ולמטופלים שלהן גם שמרבית תושבי העיר התפנו ממנה. לא האזעקות הרבות, לא נפילות הטילים, לא ירי התותחים וגם לא הפחדים. הן המשיכו להגיע למרפאות ולהיות שם עבור מי שהיה צריך אותן - מחויבות, ממוקדות, מקצועיות ואנושיות. הפסקת האש נכנסה לתוקף לפני יותר מחודשיים, עם החזרה לשגרת עבודה, חמש מנהלות תחום האחיות מקריית שמונה - סיימה שאגום, ממרפאת קריית שמונה מרכז, אורית ישראלי מהמרכז לרפואה יועצת קנב, מירית כהן ממרפאת קריית שמונה צפון, מיכל מאיר מהמרכז לבריאות הילד ושירלי ברוסטין מהמרכז לבריאות האישה - מספרות על התקופה הכי מאתגרת שעברו, על המקצוע שהן כל כך אוהבות ועל העתיד. ספרו איך נראית העבודה שלכן בימי שיגרה? סיימה "את היום אני מתחילה עם בדיקות דם", אומרת שנה, 20 מהישוב ריחאניה שעובדת בכללית 43 שאגום, בת "לאחר מכן יש טיפולים שגרתיים, מעקב אחר מטופלים כרוניים וגם סיוע לשאר האחיות בשעות העומס, הזמנת ציוד וביקורי בית. נכנסתי לתפקיד הנוכחי חודשיים לפני ."2023 באוקטובר 7- ה 20 מקיבוץ עמיר, עובדת בכללית כבר 50 אורית ישראלי, בת "קנב הוא המרכז המקצועי הכי גדול בצפון. העבודה שנה: כוללת טיפול בחדרי פעולות, טיפול במרפאת פצוע, הדרכות ותיאום בין מרפאות". ,1994 מקריית שמונה, עובדת כאחות משנת 55 מיכל מאיר, בת "אנחנו משרתים את כל ילדי השנים האחרונות בכללית: 9- וב קריית שמונה והסביבה. עושות בדיקות מעבדה, עירוי נוזלים, תפרים, טיפול בכוויות ועוד. מעניקים את מירב המענים כדי להימנע מאשפוזים". מקיבוץ הגושרים, עובדת בכללית החל 44 שירלי ברוסטין, בת באוקטובר 8- "נכנסתי לתפקיד מנהלת הסיעוד ב :2017 משנת . בשגרה אנחנו מטפלות בנשים בכל מעגלי החיים שלהן, 2023 מהריון ועד בעיות גניקולוגיות שנשים סובלות מהן". 20 מקיבוץ אלרום, עובדת בכללית 50 מירית פטילון - כהן , בת בשגרה, העבודה שנה: "אני מנהלת אחיות כבר שמונה שנים. מתחלקת בין טיפולים שונים, ביקורי בית, רפואה יזומה ובניית תוכניות עבודה". קריית שמונה, פונתה וחלקכן גם, ולמרות זאת המשכתן לעבוד. איך זה היה? סיימה: "כשהוחלט על הפינוי העברנו את המרפאה למקלט של קנב, למרפאה האחודה, ומשם עבדנו. כדי להגיע לעבודה בכל יום הייתי צריכה לעבור מחסומים כי לעיתים הצבא סגר כבישים. היו רגעים בדרכי לעבודה ומהעבודה שהייתי צריכה לעצור ולשכב בצד הדרך בשל אזעקות. היה יום אחד שנפלו סביבי טילים. היה קשה מאוד. למרות הסיכון הגענו לבתים של המטופלים שלנו בעיר כדי לראות מה מצבם ולהבטיח שהטיפול בהם נמשך כסדרו על אף המצב. לא חשבנו על עצמנו. חשבנו רק להציל חיים". מיד אחרי שהגעתי למרפאה 2023 באוקטובר 8- אורית: "ב עליתי לקומה השלישית והורדתי את עגלת ההחייאה למקלט. מהר מאוד שינינו דיסקט. ארגנו את המרפאה האחודה במקלט והמשכנו לעבוד בה כל ימי המלחמה". מיכל: "כתושבת העיר פוניתי. חילקתי את זמני בין קרובי משפחה באזור חיפה ובעכו, אבל כל יום הייתי מגיעה למרפאה בקריית שמונה שהמשיכה לפעול מהמקלט בקנב ולאחר מכן

צילום: אביהו שפירא | מימין: סיימה שאגום, מיכל מאיר, אורית ישראלי ושירלי ברוסטין

עברנו ליסוד המעלה. המשכנו לתת שירות לתושבי העיר ולתושבי הקיבוצים שלא פונו. אני ילדת קטיושות אז הגישה שלי הייתה שאם זה המצב, אז נתמודד. ידעתי מתי כדאי לעלות על הכביש ומתי לא". שירלי: "זו הייתה תקופה לא פשוטה, הקיבוץ פונה ואני ומשפחתי עברנו לטבריה ושם השתלבתי באחת המרפאות. נתתי משם שירות גם למטופלים שלנו שפונו לטבריה. זה קשה כשאתה לא במרפאה שלך". מירית: "הגעתי כל יום לעבודה למרות הטילים והאזעקות. כללית ציידה אותנו בשכפ"ץ וקסדה. תפסו אותי לא מעט אזעקות בדרך לקריית שמונה. עבדנו במקלט, במרפאה האחודה, בקנב. אמנם עבדנו במקלט, אבל שמענו את כל המלחמה שבחוץ. שמענו את כל האזעקות, הנפילות והיציאות של היירוטים". ספרו על האתגרים של עבודה בזמן מלחמה ברמה האישית

סיימה: כדי להגיע לעבודה בכל יום הייתי צריכה לעבור מחסומים כי לעיתים הצבא סגר כבישים. היו רגעים בדרכי לעבודה ומהעבודה שהייתי צריכה לעצור ולשכב בצד הדרך בשל אזעקות. היה יום אחד שנפלו סביבי טילים. למרות הסיכון, הסתובבנו, הגענו לבתים של המטופלים שלנו בעיר, כדי לראות מה מצבם, ולהבטיח שהטיפול בהם נמשך כסדרו על אף המצב

7.3.2025 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה 12