טבריה קרית שמונה 07.03.25

- בשיתוף כללית מחוז הצפון -

לצוות שלי, לעשות ביקורי בית ולהדריך אחיות חדשות". אורית: "ההצלחות הקטנות שעל הדרך. את התחושה שהצלחתי לשפר את איכות החיים של המטופלים שלנו". מיכל: "אני אוהבת את העבודה עצמה. אני אוהבת להיות אחות". מירית: "את הקשר עם המטופלים ואת הרגשת הסיפוק שאני מרגישה אחרי שאני מצליחה לעזור להם. אני אוהבת להעשיר את הידע שלי ובמקצוע הזה יש אפשרות תמיד לשנות מקום, לשנות תחום או להוסיף תחום. יש יכולת גיוון רחבה". ספרו על מקרה או אירוע שריגש אתכן במיוחד. סיימה: "נכנס למרפאה גבר וסיפר שיש לו לחצים בזה תשאלתי אותו ועשיתי לו א.ק.ג שלא היה תקין. הוא היה באמצע אירוע לבבי. מיד קראנו לרופא, שנתן לו מה שצריך והזמנו נט"ן. יומיים אחרי זה הוא עבר ניתוח מעקפים. הצלנו את החיים שלו". אורית: "במלחמה טילים נפלו סביב המרפאה. הן הקיפו אותה מכל זווית, אבל המרפאה לא נפגעה. מישהו שמר עלינו שנמשיך לתפקד ולתת את השירות". מיכל: "ילד כבן שנתיים הגיע למרפאה עם הפרעת קצב בלב. ההורים בכלל חיכו בתור רגיל, אבל שמנו לב שיש פה משהו. הצלחנו לייצב את מצבו במרפאה לפני שהוא פונה לבית חולים. היום כשאני רואה אותו והוא בריא זה הכיף הכי גדול". שירלי: "הייתה לנו לידה במרפאה לפני כמה שנים. מישהי באה עם ירידת מים וצירי לחץ. היא עוד לא הספיקה לדבר וכבר הייתה בתוך לידה האחות יעל רימון וד"ר חסן זידן יילדו אותה". מירית: "במהלך המלחמה עשינו ביקורים אצל המפונים בטבריה, מגדל, גינוסר ועין גב. לפגוש אותם אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו אותם זה היה מרגש. הם שמחו לראות אותנו ותמיד רצו שנבוא עוד". אורית: "האזור שלנו יתאושש מהר ויגדל להיות חזק יותר. התמודדנו עם המלחמה הכי ארוכה כקהילות, ולמדנו שכדי שנצליח גם ברמת המרפאה וגם ברמה האזורית צריך להיות ביחד". מיכל: "אנחנו בהתחלה חדשה ועם רעיונות להתחדשות ולצמיחה. הצפון ישתקם". שירלי: "מרכז בריאות האישה עתיד לעבור לבניין חדש ויהיו שם שירותים נוספים. אנחנו רוצים שאישה תקבל במקום אחד את כל הדברים שהיא צריכה מבחינה בריאותית, נפשית ופיזית. שהיא לא תצטרך יותר לנסוע . זה ייקח זמן אבל יש תוכניות ורצון. הגליל העליון יחזור להיות שוקק חיים. עכשיו זה זמן הצפון. אני מאמינה שנהיה הרבה יותר גדולים ממה שהיינו". מירית: "אני מאמינה שיהיה טוב ושהאזור שלנו ימשיך להתפתח גם מבחינה רפואית. אחרי משברים גדולים באה קדמה וזה מה  שיהיה". המספרים שמדברים בעד עצמם מהעובדות והעובדים במרפאות הקהילה 72% ובבתי חולים של כללית הן נשים. מה המסר האופטימי שלכן לעתיד? סיימה: "לחשוב טוב, יהיה טוב".

והמקצועית? סיימה: "לצאת כל יום לעבודה ולהשאיר את הילדים בממ"ד היה מאתגר בצד האישי. בצד המקצועי, למטופלים היה קושי עם האי-ודאות, וראינו יותר עלייה במצוקה נפשית. ערכנו יותר שיחות עם המטופלים ודאגנו לשמור על קשר רציף וקבוע גם אם המטופלים לא הגיעו למרפאה, דאגנו לשמור על קשר רציף וקבוע במיוחד עם מטופלים מרותקי בית שסבלו מקושי לצאת מהבית. בדקנו אם הם צריכים מרשמים חדשים ולחדש מלאי תרופות, אם הם זקוקים לייעוץ עם רופא או עובדת סוציאלית, הפננו לבדיקות, ונתנו מענה מרחוק, כי גם הם היו מבולבלים ולא ידעו למי לפנות. אצל חלקם הפנינו לעובדת סוציאלית להמשך טיפול." אורית: "אחרי הפינוי נשארו בקריית שמונה והסביבה אלפים שהגיעו לקבל טיפול במרפאה שלנו בקנב. זה היה מורכב, קשה, מאתגר ודרש תעצומות נפש כי יש בבית שני ילדים שאני מגדלת אותם כאמא חד הורית. הרבה פעמים טילים עפו לי מעל הראש. הרבה פעמים נשכבתי בצד הדרך. אבל כל זה לא מנע ממני להמשיך לעבוד. זו הייתה תקופה בה עובדי המרפאה הרגישו תחושה מלאה של שליחות ואמונה בצדקת הדרך. בריאות היא אחד מארבעת היסודות החשובים לחוסן ולעמידה איתנה של אוכלוסייה. קיבלנו גיבוי מלא מצד ההנהלה. מנכ"ל כללית, אלי כהן ומנהל מחוז צפון, שהגיעו לעבוד מהמרפאה כאות הזדהות. הצלחנו לעמוד באתגר הזה כי כל הצוותים שיתפו פעולה" מיכל: "המלחמה הזו הייתה כואבת בגלל מה שקרה בדרום, החטופים, הפגיעות בכפר יובל והחיילים שנהרגו. צוות המרכז התפזר בגלל המלחמה והיה מאתגר לשמור על קשר יום יומי ולדעת איפה כל אחד נמצא, אבל דאגנו לעשות מפגשים משותפים, כי צוות המרפאה היא משפחה שנייה". שירלי: "השהייה במלון היתה מורכבת עבורי, התגעגעתי לבית שלי. במהלך המלחמה המרפאה עברה לתת שירות במרפאת חצור הגלילית. זה היה משמעותי כי סייענו הרבה לצוות המקומי, ובעיקר כי המשכנו לתת שירות רפואי". מירית: "למרות המלחמה אנשים הגיעו לקבל טיפול. הייתה לנו הרבה עבודה טלפונית כי היה לנו חשוב להיות בקשר טלפוני עם המטופלים. דאגנו להם. מהתקופה הנוראית הזו יצא דבר אחד טוב שהכרנו יותר טוב קולגות שלנו, צוותים ממרפאות אחרות של כללית, ויצרנו שיתופי פעולה שימשיכו גם בשגרה. ממש נוצרה חברות ותמיכה". איך היה לחזור לעבוד במרפאות שלכן בקריית שמונה? סיימה: "כיף. סוף-סוף כל אחד בפינה שלו. ארגנו מחדש את המרפאה, סידרנו, רעננו ציוד ושמחנו ששוב כל הצוות ביחד". אורית: "התרגשות. אנחנו נערכים לקבל גל של שבים לגליל ונהיה שם בשבילם כי הם יצטרכו אותנו לתמיכה וחיזוק. מודעת לאתגר וממש מצפה לו". מיכל: "חזרנו למרפאה שלנו בקניון נחמיה. כיף גדול. תחושה שחזרנו הביתה". שירלי: "כיף לחזור. תענוג. היו הרבה סידורים לעשות. לאט לאט האוכלוסייה לומדת שחזרנו. אין דבר יותר טוב מלהיות בבית". מירית: "טוב לחזור. גם התושבים יחזרו ונרגיש את זה". הניסיון, השירות וההצלחות לכל אחת מהן יש קילומטרז' של ניסיון כאחיות, הן בבתי חולים והן בקהילה. והן אוהבות את העבודה שלהן מאוד. מה הביא אתכן לעסוק בתחום האחיות? סיימה: "חלום ילדות ואני שמחה שהגשמתי את החלום חלום". אורית: "תמיד אהבתי לטפל באנשים ומגיל קטן אני גם נהנית מהיכולת לעזור. גדלתי בקיבוץ ו'אחות קיבוץ' היא אחד הדברים הכי חשובים בקהילה. הדמות של האחות קסמה לי בגלל המשמעות שיש במקצוע הזה". מיכל: "אבא שלי הציע לי ללמוד סיעוד ומהרגע שלמדתי את המקצוע אני מאוד מרוצה שזו הייתה הבחירה. זה מקצוע שמאפשר לך לתת. ברגע שנותנים גם מקבלים. ברגע שבחרתי בתחום של ילדים זה הכיף הכי גדול. כי אני מלווה אותם מהרגע ."18 שהם נולדים ועד גיל שירלי: "עבדתי לפני כן בפיזיותרפיה ומשם התגלגלתי ללימודי סיעוד. מה שטוב במקצוע הזה שאפשר לגוון.. מי שעובד בסיעוד יש לו באישיות צד טיפולי. לתת מעצמו לאחרים. זה טבוע בי. אני עושה משהו שאני אוהבת ואני עושה אותו מכל הלב". מירית: "זה היה החלום שלי עוד לפני הצבא. המקצוע פשוט קסם

מירית פטילון - כהן

לי. האפשרות לעזור לאנשים וכמובן הקשר לתחום הרפואי". מה המטופלים שמגיעים למרפאה צריכים לדעת עליכן ברמה המקצועית? סיימה: "שאקבל אותם בחיוך, אתן לו הרגשה טובה ואעניק לו את השירות כי מקצועי". אורית: "שאתן להם את הטיפול הכי מקצועי, הכי מקיף והכי טוב שאני יכולה לתת. אני מבטיחה שאראה אותו אדם שלם ולא אחד שהוא בעל צורך רפואי, ואני וכל צוות המרפאה נעשה כמיטב יכולתנו לתת את הטיפול הכי אנושי". מיכל: "שיש לי את הניסיון לטפל בילדים, שאתם יכולים לסמוך עליי, שהם יכולים לספר לי הכול ושאעשה את המקסימום לעזור להם. ושגם מותר לצעוק ולבכות. זה בסדר". שירלי: "כאחות ותיקה ומנוסה יש לי ידע נרחב, עבור המטופלות שלי אני 'חצי רופאה', הן יכולות לסמוך על המילה שלי, להיעזר בי ושהן יקבלו את הכי טוב". מירית: "שאני מקצועית מאוד, אחראית ועם ראייה רחבה וכוללנית. אני אחות עם ראש גדול שתמיד יורדת לפרטים". מה הדבר שאתן הכי אוהבות בעבודה שלכן? שירלי: "את האינטראקציה עם הצוות והמטופלות. הרבה דברים נפתרים בשיחה טלפונית. אני אוהבת את התמיכה במטופלות, שאני מצליחה להסביר זה לדבר ולהרגיע ולגרום להן להבין ששום דבר נוראי לא קרה. שם אני מרגישה שאני עושה עבודה טובה. אני גם מדריכה קלינית. אני אוהבת להדריך". סיימה: "אני אוהבת הכול. אני אוהבת לטפל במטופלים, לעזור מירית: למרות המלחמה אנשים הגיעו לקבל טיפול. הייתה לנו הרבה עבודה כי היה לנו חשוב להיות בקשר עם המטופלים. דאגנו להם. מהתקופה הנוראית הזו יצא דבר אחד טוב שהכרנו יותר טוב קולגות שלנו, צוותים ממרפאות אחרות של כללית, ויצרנו שיתופי פעולה שימשיכו גם בשגרה. ממש נוצרה חברות ותמיכה

מכלל המנהלים והמנהלות הן נשים. 70% מהרופאים והרופאות בכללית הן נשים, 45% מהצוות הסיעודי. 85%- ו מהמרפאות בקהילה מנוהלות על ידי נשים. 42% מהעובדות הן בעלות תואר שני 7,000- למעלה מ שלישי ותארים מתקדמים נוספים. .43 הגיל המומצע של עובדות כללית הוא השם הנפוץ ביניהן הוא מיכל.

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 7.3.2025 13