טבריה קרית שמונה 08.12.23

מטפלות בילדים, עושות את כל הסידורים, מתמודדות ארבע נשים ‰ עם הפרנסה וממשיכות לצאת לעבודה מעפולה, צפת, מגדל העמק וטבריה, שבעליהן גויסו למילואים מתחילת המלחמה, מספרות איך הן מצליחות לשמור לבד על התא המשפחתי, על הדאגות והגעגועים ועל ההתגייסות למאמץ הלאומי לנצח את האויב עלש והמבריותת

עפולה

"כל פעם שהוא חוזר זה כמו יום חג" אילנה פורטנוב נשואה לאלישע והם הורים לארבעה יל־ באוקטובר בעלה נמצא בגבול לבנון. 7 דים. מאז שבת ה־ "הוא היה בין המגויסים הראשנים", היא מספרת, "בחו־ דש הראשון של המלחמה הוא לא הגיע הביתה. בשבועיים האחרונים הוא חוזר כל שבוע לסוף שבוע לבית". כמה את חוששת ודואגת לשלומו? "אני יודעת שהוא מקצועי ואני סומכת עליו. הוא יודע שמחכים לו בבית. הקושי היחידי הוא שהילדים מאוד מת־ געגעים אליו. הבת שלי אפילו כועסת עליו, היא לא מוכנה לדבר אתו בטלפון כי היא כועסת עליו שהוא לא נמצא ולא חוזר הביתה, היא אומרת שהיא תסכים לדבר אתו רק כשהוא יחזור הביתה". איך הגעגועים? "אנחנו מאוד מתגעגעים אליו. אני מתגעגעת לעזרה ושהוא נמצא פה לידי. גם המצב הכלכלי קשה. בית הדפוס שלנו עומד סגור ויש חששות מה יהיה הלאה". איך את מסתדרת לבד? "אין לי עזרה מבחוץ אבל אנחנו מסתדרים. הילדים כבר רגילים לזה שאבא לא נמצא בבית, אלישע עשה המון ימי מילואים גם לפני המלחמה אבל עכשיו יש יותר חששות ודאגות מבחינת המצב הבטחוני. אני משדרת לילדים שא־ נחנו יכולים ותמיד מתפללים עבורו ומחכים לו בבית". איך את מחזקת אותו? "אני שולחת לו שאני אוהבת אותו ושאני מתגעגעת אליו ושיזכור את זה תמיד. הילדים גם מציירים לו מלא ציורים וצועקים לו בטלפון שהם אוהבים אותו. כל פעם שהוא חוזר לבית מהמילואים זה כמו יום חג".

דניאל דדון // צילומים: פרטי

"הכי חסרה לי התקשורת בינינו"

מגדל העמק

החלק הקשה. הוא החבר שאיתי בבית והכי חסרה לי התקשו־ רת בינינו. החלק הנפשי הכי מאתגר. להיות לבד בלי השותף שלי שאיתי. הילדים גם מתגעגעים ודואגים ושואלים מתי הוא בא". איך את מסתדרת לבד עם גידול הילדים? "ברוך ה' מסתדרים. אני יודעת שזו מלחמה ואני מבינה את החשיבות ונרתמת. גם העובדה שאני מבינה שהוא עושה תפ־ קיד משמעותי זה מאוד עוזר בהתמודדות. חשוב לי גם להגיד שבזמן שהרבה אנשים חזרו לשגרה, יש הרבה מעגלים כמו משפחות המילואימניקים שעדיין בקושי ובאתגר. תשומת לב, מילה טובה, התעניינות ואכפתיות ממש משמחים ומ־ חזקים אותנו". את שולחת לו חיזוקים? "שלחנו לו חבילות. הכי מחזק אותו לדעת שאנחנו בסדר ומחזיקים פה מעמד. אז אנחנו משתדלים להסתדר כדי לחזק אותו. אנחנו משוחחים בטלפון כשהוא יכול. השבוע הוא היה בלי טלפון וגם בשבועות הראשונים הוא בכלל לא היה זמין. כשהוא יכול אנחנו מדברים פעם ביום יומיים, לעדכן ולה־ תעדכן ולשמוע מה עובר אחד על השנייה. אני יודעת שהוא בסדר וזה כבר מרגיע אותי".

בתחילת המלחמה והשאיר בבית 8 אבנר פניני גויס בצו את אשתו רננה וששת ילדיהם. הוא נמצא בדרום וגם נכנס לרצועת עזה כך שהדאגה בבית בהתאם. "אבנר היה בבית רק באוקטובר. עכשיו הוא מגיע פעם בכמה 7 שבת אחת מאז ה ימים באמצע שבוע לכמה שעות. האתגר העיקרי שהוא לא פה בשבתות", סיפרה רננה, "בדרך כלל אני לא דואגת כי רוב הזמן הוא לא בשדה הקרב. הוא נמצא בבסיס שהוא יחסית מוגן. השבוע הוא היה בעזה, אבל הייתה הפסקת אש אז זה יותר טוב. מהבחינה הזאת אני יותר רגועה ופחות דואגת. אני הכי סומכת עליו". ספרי על הגעגועים? "אני מתגעגעת אליו מאוד. זה

"כשהוא יכול אנחנו מדברים פעם ביום, לעדכן ולהתעדכן ולשמוע מה עובר אחד על השנייה"

"הילדים מציירים לו מלא ציורים וצועקים לו בטלפון שהם אוהבים אותו"

14

8.12.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה