טבריה קרית שמונה 17.11.23

באוקטובר התעוררה שרית זכאי עם תחושה לא טובה ‰ בזמן שניסתה להבין מה קורה בדרום בנה דביר ז"ל, 7־ בבוקר שבת ה של גולני, נלחם מול עשרות מחבלי חמאס שפשטו על מוצב נחל עוז ‰ יומיים אחרי נציגי צה"ל הודיעו כי נפל 13 לוחם בגדוד בקרב ומאותו רגע חייה וחיי משפחתה השתנו לעד ‰ עכשיו, כשהיא מנסה לחזור לשגרה, היא מספרת על השיחה האחרונה עם בנה, על אישיותו שכבשה את כולם, על הדרך בו ינציחו אותו ועל התקווה שיקבלו יום אחד את הטלפון שלו בחזרה "דביר היה מוביל ושוחר שלום" סמ"ר דביר זכאי ז"ל מטבריה נפל בשבת השחורה במוצב נחל עוז:

משאירים אותו שעה ביציאה. הוא לא מצא את עצמו עד שלבסוף הם התחברו כולם והפכו להיות משפחה אחת גדולה. בכל שבת הוא היה אומר לי: 'אני מחכה כבר לחזור לבסיס'. בשבת האח־ רונה כל כך נהנינו ממנו. הוא עטף וחיבק את כולם. משהו מוזר היה באוויר. עכשיו בדיעבד כשאנחנו חושבים על זה, זה היה סימן. הוא אמר לי: 'אמא עוד חמישה חודשים אני משתחרר, אני אפילו לא לחמתי ולא הרגתי מחבלים'. והנה לצערנו זה תפס אותו ואותנו. חברים שלו שהיו אתו אמרו שהוא היה ממש גיבור. הוא צעק להם לקום ולהילחם. אנשים הסתתרו מאחורי הב־ טונדות והוא בחר להילחם". מה היו החלומות שלו? "אחיו הגדול אדיר עבר לגור בארצות הברית ובעקבות המקרה הוא חזר לארץ. הם תכננו לעבור לגור יחד בארצות הברית. דביר אמר 'עוד חמישה חודשים אני עובר לגור עם אדיר. נעשה טיול'. הוא התייעץ עם אבא שלי שהוא איש צבא לשעבר וביקש ממנו טיפים להמשך החיים באזרחות. הוא כבר הכין את עצמו מראש. תמיד היה מתו־ כנן ולא היה אצלו מעכשיו לעכשיו". "כל דבר קטן מזכיר לנו אותו" עכשיו פועלת המשפחה להנציח את דביר ז"ל בכל דרך אפשרית. בבניין חברת אמס־ לם טורס בטבריה, שבו האם שרית עובדת, תלתה החברה שלט ענק לזכרו שמכסה את כל הקיר החיצוני בבניין. "אני ובעלי קובי מנסים לחזור לשגרה. הבת נועה מתנדבת המון בפעילויות של חב"ד למען החיילים והיא מעסיקה את עצמה. אנחנו עובדים חצאי ימים ומנסים לחזור לשגרה. מבקרים משפחות שכולות ומנסים לחזק ולהתחזק". יש לך נקודת אור בתוך האבל הזה? "דביר היה גיבור ישראל והיה מלאך. מה שמנחם אותי הוא שככל שעוברים הימים ועדיין יש נעדרים שלא נמצאו, אני אומרת שיש לי את הנחמה הקטנה בכל הטירוף הזה שיש לי את המקום ללכת אליו, לשבת לידו ולדבר אתו. פתחנו קבוצה עם כל החברים שלו והם מעלים שם תמונות וזיכרונות. זה מחמם את הלב. כל דבר קטן מזכיר לנו אותו, אם זה המאכלים שלו או החדר שלו והבגדים שלו". מצאו את הטלפון שלו? "לא מצאו אותו עדיין. שבוע אחרי הלוויה הביאו לנו חלק מהציוד האישי שלו. בגדים ומצעים וקופסת סיגריות שנשארה לו שם. זה היה יום ממש מרגש עם בכי ודמעות. החברים שלו תומכים מאוד. כל שישי לפני כניסת שבת הם מגיעים. אנחנו מעלים זיכ־ רונות והם אף פעם לא נגמרים. אפילו ביום ההולדת שלו הם דאגו לעלות לקבר שלו ולשבת שם ולצחוק אתו".

דניאל דדון

סמ"ר דביר זכאי ז"ל מטבריה, לוחם של גולני, היה במוצב 13 בגדוד באוקטובר, 7 נחל עוז ביום שבת ה־ כשעשרות מחבלי חמאס פשטו במפתיע על המוצב. זכאי וחבריו נלחמו בגבורה כדי לב־ לום את המתקפה וניהלו קרבות פנים מול פנים מול עשרות רבות של מחבלים. זכאי בן ח � , שנותרו לו עוד חמישה חודשים לש 20 ה־ רור, נפל במהלך הקרבות על הגנת המוצב. בשבוע שעבר, ביום שבו הוא היה אמור לח־ , אמו שרית זכאי נשאה 21 גוג יום הולדת דברים לזכרו בטקס שנערך בסינמטק טב־ יום למלחמת חרבות ברזל. "זה 30 ריה לציון היה מעמד ממש מרגש. אנחנו עוד בהתחלה והכל צף", היא אמרה בעצב, "אני מנסה לח־ זור לשגרה ואנחנו מנסים להנציח את דביר כמה שיותר. אנחנו עושים הפרשת חלה לעילוי נשמתו ומחלקים פליירים ומדבקות. בכל מקום שאפשר אנחנו מזכירים ומנצי־ חים אותו. חברים שלנו ובני המשפחה עוט־ פים אותנו ולא עוזבים אותנו לרגע". "לא הבנו את גודל האסון" בבוקר השבת השחורה, בזמן שבנה נלחם במחבלים, הייתה לשרית הרגשה רעה וליבה ניבא לה רעות. "אנחנו ידענו שדביר שומר בנחל עוז בבסיס. הוא היה שם במשך כמעט חמישה חודשים והוא אמר לי כל הזמן 'אמא, הכל רגוע פה. אין לך מה לדאוג'", היא מש־ חזרת, "ביום שישי בערב שוחחנו בשיחת וידאו בשעה תשע בערב. הוא אמר לי שתי־ כף הוא מסיים שמירה, הולך לישון ועולה 7 בבוקר עד 5 שוב לשמירה ביום שבת מ בבוקר. הלכתי לישון וקמתי מוקדם בבוקר לעשות ספורט". ולא שמעת שיש אירוע חריג בדרום? "שמעתי שיש נפילות בשדרות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. בסביבות רבע לשמונה סיימתי את הפעילות הספורטיבית והייתה לי הרגשה של אמא, מין צביטה בלב שאי אפשר לתאר. אני בדרך כלל חזקה ולא בוכה מהר, אבל הרגשתי שמשהו לא טוב קרה. הת־ חלתי לבכות והזעקתי את בעלי. כשראיתי את המראות בטלוויזיה של המחבלים שהגיעו לשדרות, הבנו שאם הם עברו את שדרות הם בטח כבר עברו מזמן את נחל עוז". ההורים המודאגים והמשפחה ניסו לקבל אות חיים מבנם אך ללא הצלחה. "ניסינו ליצור קשר ודווקא הייתה תקווה כי הטל־ פון צלצל. אבל הוא המשיך והמשיך לצלצל. ידעתי שדביר נלחם מול מחבלים. אמרתי לעצמי שהוא יחזור אלי תיכף. עם כל הבלגן שהיה עוד לא הבנו את גודל האסון, אבל הייתה לי הרגשה רעה בלב". משפחת זכאי לא קיבלה אות חיים מבנם לא במהלך השבת השחורה וגם לא ביום ראשון. בכל אותו זמן הייתה נטועה בש־ רית תקווה קטנה שהוא בחיים, עד שבבוקר יום שני הגיעה הבשורה הרעה שבנה נפל.

מדינה במלחמה

"כל גדוד בגולני 13 לקחו חלק נכבד בלחימה בנחל עוז והיישוב ספג שם הכי מעט יישובים סמוכים אחרים בזכות החיילים שתפסו שם קו" אבדות לעומת "פתחנו קבוצה עם כל החברים שלו והם מעלים שם תמונות וזיכרונות. זה מחמם את הלב. כל דבר קטן מזכיר לנו אותו"

דביר זכאי ז"ל. רצה לשרת בגולני

צילומים: באדיבות המשפחה | דביר ז"ל עם הוריו שרית וקובי

"בשבת בערב כבר התחלנו להוציא פרסו־ מים מי יכול להביא לנו פיסת מידע עליו. בכל אותו זמן הייתי אופטימית. בבוקר יום שני אמרתי לקובי בעלי בוא נלך ונחפש את דביר בבתי החולים. לצערי איך שבאנו לצאת מהבית אנחנו שומעים דפיקה בדלת. ראינו את נציגי צה"ל והבנו הכל. אמרתי להם: 'בבקשה, תגידו לי שהוא לפחות חטוף או פצוע', אבל לצערי דביר נמצא חלל". "הוא היה שקט ועניו" דביר זכאי ז"ל נולד וגדל בטבריה, בן לשרית וקובי ואח לאדיר ונועה. "דביר היה המוביל בחבורה ושוחר שלום", מספרת האם השכולה, "המפקדים שלו סיפרו שכל תקלה

שהייתה במחלקה תמיד נתנו לדביר לפ־ תור והוא פתר את זה בדרך הנכונה. הוא לא היה איש של תככים ומריבות, החברים שלו אומרים לנו מה נעשה עכשיו, מי יפתור לנו בגולני 13 את כל הבעיות בגדוד. כל גדוד לקחו חלק נכבד בלחימה בנחל עוז והיישוב ספג שם הכי מעט אבדות לעומת יישובים סמוכים אחרים בזכות החיילים שתפסו שם קו. הוא היה שקט ועניו. לא רצה להצטלם, גם החברים שלו תמיד אמרו שהם היו עושים תמונות והוא תמיד היה בשקט שלו. כשהוא היה בא לסופי שבוע הוא היה סוחף אחריו את החברים ויוצאים לבילוי ביחד". הוא רצה להיות לוחם בגולני? "כל הזמן. ההתחלה שלו הייתה קשה והוא אפילו הגיע למצב של ריתוקים, בעיות והיו

10

17.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה