טבריה קרית שמונה 19.01.24

אביבה והרצל עם תמונת בנם. "כל המחנכים והמחנכות היו כאן בשבעה וניחמו אותנו. הם מסרבים להאמין שהוא נפל"

שמחה שיצא לי לראות אותו ושהבנות שלי נהנו ממנו". לא נתגבר ,8 באוקטובר, כשאחיה קיבל צו 7 ב־ שריי התמלאה בדאגה שהתחלפו בחר־ דות קשות כשהתברר לה שהוא גם צפוי להיכנס ללחימה בתוך רצועת עזה. "פח־ דתי מאוד", מודה האחות השכולה, "הת־

. "שלחתי לו לפתח 37 יום הולדתו ה תקווה מארז של פירות וכתבתי לו בברכה: 'הלוואי שלא תצטרך לחזור לאן שאתה לא צריך לחזור' ואז הוא התקשר אליי, הודה לי על המתנה, אבל אמר לי שהוא חוזר בדיוק לאן שהוא צריך לח־ זור". איך הגבת לבשורה הקשה? "זה מאוד קשה. אני בקושי מעכלת. צריך עכשיו לחיות לצד בכי וצחוק. אני בהריון בחודש שמיני ואני מנסה להיות חזקה בשביל הבנות שלי ובשביל בעלי. אתמול רק חזרתי לעבודה ואני מנסה להמשיך את החיים. אין ספק שהשיחות היומיומיות שלי עם אלירז מאוד חס־ רות לי ושיחות הוידאו שהוא היה עושה לילדה הגדולה שלי מאוד חסרות לה. אנחנו בחיים לא נתגבר, תמיד יהיה חור ענק בלב, אבל זה המצב ואנחנו צריכים לדעת להתמודד אתו". מה תספרי לתינוקת שלך שתיוולד על הדוד שלה אלירז ז"ל? "אני אראה לו תמונות שלו ואגיד לה כמה גיבור וחזק הוא היה. כמו שאני שמספרת 4 מספרת לילדה שלי בת ה לילדים החברים שלה בגן שיש לה דוד גיבור וחזק ששומר עלינו ותמיד ישמור עלינו. בזכות כל אלו שנפלו ובזכות אלו שנלחמים בעזה אנחנו נמצאים כאן".

קשרתי אליו ובכיתי, אמרתי לו שלא ילך. אמרתי לו שאם חס וחלילה יקרה משהו, אנחנו לא נוכל להתמודד עם זה. הוא אמר לי 'אל תדאגי, הכול בסדר. אין מצב שאני יושב בבית והחברים שלי נכ־ נסים להילחם בלעדיי'. תמיד הוא דאג קודם כל להיות עם הצוות שלו. הוא מאוד אהב את המדינה, הצבא, הצוות שלו והמפקדים שלו". שבוע לפני נפילתו חגג אלירז ז"ל את

ברות השקעות גדולות במשק ועבודתו האחרונה הייתה בחברת הפניקס. "הע־ ריכו אותו מאוד בעבודה. כל המחנכים והמחנכות היו כאן בשבעה וניחמו אותנו. הם מסרבים להאמין שהוא נפל". "הוא היה אחי הגדול והיחיד ותמיד דאג לי", מספרת אחותו הקטנה שריי, "הוא היה אח מכיל, מכבד ודואג. גם אם היו ריבים בין אחים והיה צריך להוציא לפעמים כעסים, הוא תמיד דאג לבוא להתנצל ולהגיד שהוא מצטער. לא היה לו אגו. גם כשהוא טס לחו"ל לטיול של אחרי צבא לשנה וחצי בהודו, הוא דאג כל יומיים להתקשר אליי ולשאול איך אני מסתדרת. הוא פספס את הגיוס שלי לצבא אז הוא דאג לשלוח לי חיזוקים". למרות המרחק הפיזי, גם כשעבר לפתח תקווה הקפיד אלירז ז"ל לבקר לעיתים קרובות את הוריו ואחותו בטבריה. "הוא תמיד דאג לבוא כל שבועיים להיות עם הבנות שלי. היה דוד טוב שהיה חשוב לו הקשר איתן". יומיים לפני שהוא נכנס לעזה לקרב בו נפל, ביקר אלירז ז"ל את אחותו בביתה החדש בטקס קביעת המזוזה. "היה מאוד חשוב לו לבוא. הוא היה בחופש המחלה שלו כשהוא נפצע מרסיס. הוא בא ועשי־ נו חנוכת בית, היו הרבה אנשים ולא היה לי הרבה זמן לשבת ולדבר אתו, אבל אני

האחות שריי: "צריך עכשיו לחיות לצד בכי וצחוק. אני בהריון בחודש שמיני ואני מנסה להיות חזקה בשביל הבנות שלי ובשביל בעלי. אתמול רק חזרתי לעבודה ואני מנסה להמשיך את החיים"

צילומים: פרטי | אלירז ז"ל ואחותו שריי

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 19.1.2024