טבריה קרית שמונה 19.08.22

מכת תאונות הדרכים "בכל פעם שאני שומעת על תאונה, זה מחזיר אותי אחורה" שבוע קטלני בכבישים כמו שהיה

צילום באדיבות המשפחה | אביב ז"ל

השבוע החולף היה השבוע הקטלני ביותר בכבישים זה 19 שנים, בו קיפחו את חייהם

בני אדם בתאונות דרכים קשות. השבוע הזה החזיר את איריס בוזנח מקרית שמו ־ נה לטרגדיה הקשה הפרטית שלה, שפק ־ דה אותה לפני שלוש וחצי שנים כשבנה נהרג בתאונת דרכים 16 אביב ז"ל בן ה־ בגליל העליון. "בכל פעם 85 בכביש שאני שומעת על תאונה זה מחזיר אותי אחורה. קשה לי מאוד. אני כבר שלוש וחצי שנים לא יוצאת מהבית מאז שזה קרה. אני לא יכולה לראות אנשים, אני י איתו באותו יום. אני ִ ּ ת ַ לא מסוגלת. מ חיה-מתה". בשורה קשה האם איריס ובנה אביב ז"ל חזרו באותו מטיול משותף 2019 בפברואר 6 יום ה־ של שבוע בברצלונה. בדרכם משדה התעופה לביתם בקרית שמונה, בצומת , התנגשו השניים 85 חלפתא בכביש חזיתית ברכב אחר. אביב שישב בכיסא האחורי נפגע קשה בבטנו וסבל מפגיעה רב־מערכתית. הוא הובהל על ידי מד"א לבית החולים בנהריה, שם נאבקו הרו ־ פאים על חייו. לאם איריס שנפצעה היו שברים בצלעות והיא פונתה לבית החו ־ לים זיו בצפת. ברגע התאונה היא איבדה את הכרתה ואת הרגעים שאחרי התאונה היא זוכרת במעורפל. "אני לא יודעת מה היה בתאונה כי איבדתי את ההכרה", היא משתפת ביום הארור ההוא, "אני זוכרת רק שאנשים שהיו באזור הוציאו אותי מהרכב, הם העירו אותי וחזרתי להכרה. גנבו לי את הטלפון במטרו בברצלונה אז ביקשתי מהם שיתקשרו לאמבולנס כי הבן שלי ברכב ואז שוב איבדתי את ההכרה. כשהאמבולנסים הגיעו ושמו אותי על האלונקה שמעתי ברקע מישהו שצועק 'יש לנו פצוע קשה'. ישר הת ־ עוררתי ושאלתי 'מי זה, הבן שלי?' והם אמרו לי 'לא, זה הפצוע מהרכב השני', כדי להרגיע אותי". הרופאים נאבקו על חייו של אביב כל הלילה ללא הצלחה ובבוקר לאחר מכן נקבע מותו והאם קיבלה את הבשורה הקשה. "עד למחרת בבוקר אני לא ידע ־ תי בכלל. אמרו לי שהוא שבר את הרגל. אני הייתי בבית החולים זיו בצפת והוא בבוקר בערך הגיע 10 היה בנהריה. ב־ עובד סוציאלי שהכרתי קודם כשטי ־ פל באמא שלי ז"ל בהוספיס. אני הייתי מחוברת למשאבה של מורפיום והוא בא

"אני הייתי מחוברת למשאבה של מורפיום והוא בא לספר לי שלא הצליחו להציל את הילד 16:00־ ושב יוציאו אותי באמבולנס ללוויה. קיבלתי אישור מיוחד ממנהל בית החולים לצאת ללוויה. הייתי כולי שבורה ולא יכולתי לשאת את זה. צרחתי כמה שיכולתי,

לספר לי שלא הצליחו להציל את הילד יוציאו אותי באמבולנס 16:00 ושב־ ללוויה. קיבלתי אישור מיוחד ממנהל בית החולים לצאת ללוויה". איך הגבת לבשורה הקשה הזאת? "הייתי כולי שבורה ולא יכולתי לשאת את זה. צרחתי כמה שיכולתי, בקושי יכולתי לדבר כי היו לי צלעות שבורות בחזה". השיחה האחרונה מאז אותו יום מרגישה בוזנח כי נגמרו חייה. מה שנותן לה את הכוח להמשיך , אחיו 18 הם ילדיה - בנה שילה בן ה־ . 23 התאום של אביב ובתה אופל בת ה־ שנים. אני כמעט 15 "אני גרושה כבר מנותקת מכולם חוץ מהילדים. הם נו ־ תנים לי נחמה ואת הכוח להמשיך. הם מה שמחזיק אותי בחיים כי אני לא רוצה לעזוב אותם לבד". איזה ילד אביב היה? "אביב היה ילד מדהים, חכם, רגיש וטוב-לב עם אינטליגנציה רגשית בין הגבוהות שהכרתי. הוא היה צמוד אליי ואפילו היה מנהל לי את חשבון הבנק ועזר לי בהכול. היתה לו תעודת הצ ־ טיינות בבית הספר והוא לא הספיק לקבל אותה".

הרוגים, החזיר 19 השבוע, עם את איריס בוזנח מקריתשמונה לטרגדיה האישיתשפקדה אותה לפני שלוש וחצי שנים כשבנה אביב נהרג בתאונה בעודה נוהגת ברכב ‰ עכשיו היא נזכרת ברגע הכי קשה שבו קיבלה את הבשורה בבית החולים, מכה על חטא וגם רוצה להזהיר נהגים אחרים ‰ "בכל פעם מחדששאני שומעת על הורה שאיבד ילד זה גומר אותי"

בקושי יכולתי לדבר"

דנ יאל דדו ן

8

19.8.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה