טבריה קרית שמונה 29.03.24

נהוראי סהר בביתו בטבריה. לקבל | יותר את האחר צילומים: פרטי

סהר עם ידידתו שי לפני שהבינו מה הולך לקרות

"קיבלנו הכוונה של מיקום המסיבה בהודעה, הסתכלנו בווייז וראינו שזה ליד עזה. משהו הרגיש לי מוזר, חשבתי שהמסיבה תהיה במדבר כי גם הנובה הקודמת הייתה במדבר"

חלתי ללכת לטיפולים והמצב עכשיו הרבה יותר טוב". אחת התובנות שקיבל סהר מהאירוע המטל־ טל ומנס ההצלה שקרה לו הייתה שהוא קיבל את החיים במתנה והוא החליט להתחזק בדת ולשמור שבת. "מה שנשאר זה רק להודות לאלוקים ולשמוח בחלקנו. התחלתי להתחזק מאז וקיבלתי על עצמי לשמור שבת. הלכתי גם לרב דב קוק. הוא זה שרצה לראות אותי. אחד מהאנשים שלו סיפר לו את הסיפור שלי והוא קרא לי. בתור ילד למדתי בבית הספר שהיה בנשיאותו ואני די מחובר אליו. הוא הצ־ דיק שלי". איך היה המפגש? "יחסית קשה, הוא העיר לי למה הלכתי למ־ קום כזה ועוד בשמחת תורה, הוא התייחס גם לפסל שהיה שם מאוד בחומרה ואמר שזו עבו־ דת אלילים. כמובן שקיבלתי בכניעה כל מה שהוא אמר ולא בעזות ראש". חצי שנה אחרי. מה למדת על עצמך? "היום אני משתקם לאט-לאט, עושה את מה שאני אוהב - עובד, מתנדב, משתדל תמיד לחיות בשמחה ולהבין שקיבלתי את החיים במתנה. אין לי מה להיות עצוב ולהיכנס לזה יותר מדי. לא קיבלתי את החיים במתנה בש־ ביל להתמרמר ולבכות מהם, אז אני הכי שמח ומבסוט ומנסה תמיד להפיץ אור ולשמח אנ־ שים. אם זה במילים או בחיבוק ובכל מה שצ־ ריכים". המסר אותו למד והכי חשוב לסהר להעביר, הוא מסר האחדות. "אחרי הדבר הזה שעברתי שם נוכחתי לדעת שאין דבר כזה שמאל וימין, כשמחבל מגיע הוא הורג, לא אכפת לו מי אתה ומי הדעות שלך ובמי אתה בוחר", הסביר, "בסופו של דבר אנשים שחילצו אותי מהש־ טח היו אנשים שקראתי להם לפני כן אנשי שמאל והיו גם אנשי ימין. כולנו אחים וצריכים לאהוב אחד את השני בצורה שווה, בפרט עכ־ שיו במצב הזה. למדתי פחות לשפוט ולהעביר ביקורת, יותר לקבל את האחר כמו שהוא. רק זה מה שיציל אותנו".

שעה יחסית מאוחרת כי לא היה מי שיאסוף אותנו". מתי עדכנת את המשפחה שאתה בסדר? "הייתי על אחוזים בודדים של סוללה כל הדרך. המשפחה שלי שומרת שבת אז התקש־ רתי רק לחבר שלי ואמרתי לו להגיד להורים שלי שהכול בסדר איתי. כשהגעתי לפטיש לא היה לי מטען, ראיתי כתבים של ערוץ טל־ וויזיה מדווחים אז עמדתי מאחוריהם וסימנ־ תי. אמרתי יש אולי מי שרואה את זה בטבריה ויבין שהכול בסדר איתי ואני בחיים. בשעה שש בערב חילצו אותי ואת שי באוטובוסים ממוגנים לבאר שבע, אחרי שעה מישהו לקח אותנו לכיוון הבית שלה בעמק חפר ומשם חבר בא ולקח אותי לטבריה". טיפול עצמי ההתמודדות בימים הראשונים לאחר השב־ עה באוקטובר הייתה קשה עבור סהר שעבר טראומה לא פשוטה. "בימים הראשונים הייתי מופנם עם עצמי, לא היה לי כוח לדבר עם המ־ שפחה ולא עם החברים", סיפר, "השינה שלי הייתה חטופה מאוד. לילה אחד אפילו התעו־ ררתי ושברתי את הטלפון כי חשבתי שהצ־ לצול של השעון מעורר הוא יריות. נבהלתי ממש. למחרת האירוע הלכתי לעבוד כי לא הצלחתי להישאר בבית. הייתי במצב שהתח־ רפנתי. לא ידעתי איך להכיל את מה שעברתי אז פשוט הלכתי לעבוד. במשך שבוע וחצי עשיתי משהו שהוא לא נכון בשבילי ועבד־ תי בלי הפסקה במשך שבועיים עד שקרסתי נפשית ופיזית. שבועיים הייתי חולה עד שה־ בנתי: 'אוקיי, אני צריך לטפל בעצמי, צריך להתמודד ולהבין מה עברתי'". לאחר תקופה ארוכה של שיקום, עכשיו נמצא סהר במקום אחר וטוב יותר. "חודשיים וחצי בערך לא עבדתי, התנדבתי, התחלתי לעבוד עם נוער בסיכון בחוות סוסים וללכת קצת לדברים שעושים לי טוב. אחר כך הת־

בכל השעות שהיינו בשטח לא ראינו חיילים ולא ראינו משטרה. היינו לבד, קבוצה ענקית של צעירים שצועדת לבד וחשופה לירי טילים ולירי מחבלים. זה חלק מהמחדל. למחבלים נשאר רק להגיע ולירות בנו כמו ברווזים במ־ טווח. "התושבים שאספו אותנו פתחו את ביתם, הביאו לנו מים ודאגו לנו. הם כבר הבינו מה קרה", המשיך סהר לספר, "בהתחלה היינו מוגדרים נעדרים ואז הגיעו נציגים של פי־ קוד העורף שעשו רשימות, הוציאו הודעות וחילצו אותנו מהשטח. אני ושי נשארנו עד

איפה הצבא אחרי כשש שעות של ריצה והליכה רגלית ממושכת יצאו חבורת הצעירים מאזור הסכנה והגיעו אל מושב פטיש. "היינו שעות בלי מים, אנשים מסביבנו התעלפו, חלקם היו פצועים מפצעי ירי ובכל הזמן הזה יש טילים ונפילות , כשהתקרבנו 13:00 לידינו. לקראת השעה למושב פטיש, תושבים הגיעו לחלץ אותנו. הרגשנו אושר. הבנו שאנחנו עדיין במקום סכנה, אבל סוף סוף יש איתנו עוד אנשים.

המייצג לזכר הנרצחים בשטח בו | התקיים הפסטיבל צילום: יוסי וקנין

15 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 29.3.2024