טבריה קריית שמונה 03.06.22

המעיין שסאני גילה במקום

שלומי אוזלבו (סאני). "הכיף שלי הוא לחיות | " בטבע ולארח אנשים צילומים: יוסי וקנין

אוהל מטיליים שנקרא ארץ ישראלי

פינת הפאב בחווה

ריהם. מדי פעם מגיע שביליסט שרוצה לעזור והוא עובר עם שקית ואוסף. זה עוזר לי שמנקים קצת". משבר קשה המקום המסקרן ביותר בחווה הוא מעיין קטן הנקרא 'עין סאני' אותו גילה אוזלבו במהלך חפירות שביצע . "לפני שהגעתי 2018 במקום בשנת לא היה פה מעיין, אני 2015 לפה ב־ מצאתי אותו. החלטתי שאני רוצה לחפש מעיין ואז התחלתי לחפור כל יום כמה סנטימטרים עד שנהיה בור גדול. אחרי כמה חודשי חפירה התחילו , 2018 לצאת מים מהאדמה ומאז, יולי זה זורם". בסמוך למעיין הקים אוזלבו סוכה מוצלת ובה פינת הנצחה ואנדרטה לזכרה של בת זוגו גאיה ידידים ז"ל, שנהרגה בנסיבות טרגיות אחרי שנ ־ פלה אל מותה ממרפסת דירתה שב ־ מצפה רמון. את האירוע המטלטל הזה הוא עבר לפני כשנה וחצי שטבוע בו כמשבר קשה: "היא היתה שביליסטית שתכננה לעשות את השביל מקיבוץ דן

עד לבית שלה ששכרה במצפה רמון. הכרנו והתאהבנו והיה לנו כיף וחיינו פה ביחד כזוג", הוא נזכר בכאב, "היא התחילה ללמוד מוזיקה במצפה רמון והיתה מגיעה אליי כל סוף שבוע וביום ראשון הייתי מוריד אותה בתחנת אוטובוס. היא אמרה לי 'סאני, אל תדאג אני אחזור'. אמרתי לה 'אולי תלמדי בצפת גם שם יש בית ספר למוזיקה' והיא אמרה לי: 'מה פתאום, זה החלום שלי'. באותו יום שבו היא נהרגה היא נשענה על הסורגים של המעקה של הדירה שלה ונפלה. היא היתה יפהפייה ומדהימה. אהבנו מאוד. היה לנו שיר שלנו של חווה אלברשטיין 'אתה ואני' שרשום על האנדרטה. התחלתי לבנות את האנדרטה ליד המעיין בשבילה. היא אירחה פה המון שביליסטים וכל הש ־ ביל הכיר אותה בתקופה שהיא היתה פה. וכשהיא הגיעה למצפה רמון היא התחילה לארח גם את השביליסטים

תמונה שאני מגיע הביתה. בבוקר היא שלחה לי הודעת בוקר טוב ואני שלחתי לה בחזרה 'בוקר טוב' עם תמונה וישבתי על הבר. איך שהיא קמה הם התארגנו ללימודים. היה צמח לבנדר על החלון והיא התלהבה ממנו, נשענה על הסור ־ גים והם התפרקו. אני נוסע לקבר שלה מדי פעם. אני בקשר עם המשפחה שלה, הם הכירו אותי רק אחרי האסון. אחותה הגדולה היתה פה לפני שבועיים, היא באה לבקר אותי ולראות את האנדרטה שבניתי. זו היתה תקופה שהייתי שבור, לא ישנתי בלילות". אחרי הטרגדיה הזו הוא אסף לאט לאט את השברים וחזר לפתח את החווה שלו כשהחלום הבא הוא להקים בה את הכרם שבחזונו תהיה הכי יפה בעולם. כשהוא מפרט על התוכניות עיניו נוצצות: "אני מתכונן מיד בסיום שנת השמיטה לנטוע גפנים על כל הגדרות מעץ שנ ־ מצאות סביב השטח", הוא מבטיח, "זה יהיה כרם לא סטנדרטי, כרם קברנה סביניון אבל אני לא יודע כמה יין אפיק ממנו. יש לי פה בריכה קטנה שאוכל לדרוך בה את הענבים וכל השטח יהיה סוכות גפנים".

ולפעמים רק שלושה אנשים. זה משת ־ נה". הם מתאמים איתך מראש? "חלק. אני מעדיף שלא. אני מעדיף שהשביליסטים פשוט יגיעו כי אני נמצא על השביל. הם מגיעים ונכנסים מהכניסה הראשית או מכיוון המעיין. אם אני לא פה הם נכנסים לאוהלים ואם אין מקום הם פורסים שקי שינה או את האוהלים שלהם. הם מתקלחים במקלחת שדה שבניתי, יש גז ופינת בישול והם עושים את האוכל בעצמם. ויש עמדת הטענה לטלפונים ומקרר". אתה לא דואג שיעשו נזקים? "לא. היו כמו מקרים אבל לא עם שבי ־ ליסטים. באים לפה כל מיני אנשים הזויים. היה גם אחד שניסה להתנחל יותר מדי. הוא ביקש ממני להישאר אבל אני אוהב אנשים שמתחלפים, לא קבו ־ עים". זה קשה לארח פה כל כך הרבה אנ ־ שים? זה דורש ממך מאמץ? "לא. רק קצת ניקיון. אני צריך לקחת את השקיות ליבנאל לפח. בגדול המ ־ טיילים די מסודרים: הם אוספים את הכלים של עצמם ומשאירים נקי אח ־

"כל אבן פה אספתי מהשדות. הלכתי והעמסתי אבן אבן והנחתי אותה פה. אתה אוסף אבנים ומזיע והאדמה מחזירה לך את התמורה"

שהגיעו מפה למצפה רמון". איך נודע לך שהיא נהרגה?

"בהודעה. מישהו שלומד איתה שלח לי הודעה. הייתי בהלם. הייתי בדרך לחווה ובדיוק התכוונתי לשלוח לה

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.6.2022