טבריה קריית שמונה 13.02.22

שנה לאסון מירון

בדיוק בל"ג בעומר בשנה שעברה שכב הרב מנחם מנדל מוסקוביץ' מצפת מתחת להמון אדם במה שנודע כ'אסון מירון' וניצל ‰ השבוע הוא חוזר לרגעי הזוועה שבהם היה בטוח שהוא הולך למות, סוגר מעגל עם לידת בנו שמעון שנקרא על שם רבי שמעון בר יוחאי ומסביר מדוע בחר לצאת במסע הרצאות על סיפורו האישי כדי לאחד בין דתיים לחילונים ‰ "אם נשארתי רק בשביל לנסות לקרב בין הקבוצות בעם, זה שווה הכל"

צעקתי לאנשים 'אם לא אני, לפחות הבן שלי'

/ דנ יאל דדו ן / / צילום: נחום סגל /

המוביל ליציאה ממתחם הקבר". באותו זמן התחילו רגעי האימה, שמו ־ סקוביץ' זוכר אותם היטב. "כשהתקרב ־ נו לכיוון הרמפה שמענו זעקות אימים 'זהירות, אנשים נופלים' וכשהגענו לרמ ־ פה כנראה שאנשים כבר היו על הרצפה", הוא מתאר את תחילתו של האסון שבו גברים וילדים כתוצאה 45 נספו למוות מהדוחק הנורא. אלא שמוסקוביץ' ובנו לא ידעו באותם רגעים כי הם צועדים לתוך מפולת אנושית: "לא היו לי הרבה אפ ־ שרויות מה לעשות. ללכת אחורה כמובן שלא יכולתי ולא יכולתי לנוע לצדדים. הייתי לכוד יחד עם ההמון. כשהתקרבנו הצעקות התגברו". באותו רגע הבנת שקורה שם משהו? "לא, לא יכולנו לראות כלום כי אנשים היו צמודים אחד לשני ממש. כשהתקרבנו למדרגות הצעקות התגברו ולפתע מצאתי את עצמי על הרצפה על כמה שורות של אנשים ששכבו על הרצפה. באינסטיקט ראשוני עזבתי את הבן שלי וצעקתי צע ־ קות אימים לאנשים שמסביבי 'אם לא אני, לפחות הבן שלי'. רציתי שיצילו אותו לפ ־ חות כי הבנתי מיד שזה הולך להיגמר לא טוב. ואז אני שומע את הבן שלי צועק לי: 'אבא, אל תלך לי'. הוא רק סיים את המש ־ פט וערמת אנשים נפלה עליי". בלי אוויר את הדקות הארוכות והקשות שבהן שכב קבורמתחתלערמתהאנשיםהואלאשוכח עד היום. "מאותם רגעים התחיל הסיוט. לא הצלחתי לנשום וכל גופי היה מרותק מכמות האנשים עליי. ידעתי שאני הולך לסיים שם את החיים. בזמן ששכבתי שם עוד שמעתי את המוזיקה מתנגנת בקול ואז עצרו את המוזיקה לדקה כי לא הבינו מה קורה ואז מישהו נתן הוראה ברמקול למוזיקה להמשיך. ואני יודע בראש שמפה אני לא חוזר הביתה. לידי שכב בחור בן , שאלתי אותו: 'למה כוחות הביטחון 18 לא באים להציל אותנו?' והוא עונה לי בשקט: 'כל מה שהשם יתברך עושה, הכל טוב". הוא השלים עם המצב? "כן, אחרי דקה הוא אמר לי 'מישהו דורך

את הדקות הארוכות והקשות שבהן שכב הרב מנחם מנדל מוסקוביץ' מצפת, קבור מתחת

"באינסטיקט ראשוני עזבתי את

לערמת אנשים בהילולת ל"ג בעומר בשנה שעברה, הוא לא ישכח לעולם. הקולות והצעקות עדיין מהדהדים בראשו בלילות ומקשים עליו לישון, אלא שמוסקוביץ' ממאן להתלונן ורק מודה על דבר אחד - על כך שנשאר בחיים. עכשיו הוא משחזר את רגעי האימה שבהם שכב מתחת להמון האדם והיה בטוח שהוא הולך לסיים את חייו ומספר איך דווקא האירוע הזה גרם לו לר ־ צות לחבר בין דתיים לחילונים. צפיפות בלתי נסבלת ) נשוי ואב לשבעה, 36 הרב מוסקוביץ', ( רב קהילת 'אזמרה' בצפת, נסע בערב הילו ־ לת ל"ג בעומר מצפת למירון יחד עם אשתו כדי לצפות במעמד ההדלקה 13 ובנו בן ה־ המסורתי ולחגוג יחד עם מאות האלפים בהילולה לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי. "תכננו להגיע למירון להדלקה המרכזית של האדמו"ר מבויאן אבל היו פקקים בדרך והתעכבנו", הוא משחזר, "אני הייתי יחד עם הבן שלי ואשתי היתה באזור של הנ ־ שים. הגענו בסיומה של ההדלקה המרכזית והחלטנו ללכת לתפוס מקום בהדלקה של חסידות תולדות אהרון. חיכינו בסבלנות ובינתיים קראנו פרקי תהילים". ככל שהתקרבה שעת ההדלקה, קצת לאחר חצות, הצפיפות הורגשה יותר ויותר ומוסקוביץ' ובנו התחילו להתקדם לכיוון היציאה אל מסדרון גשר 'רב דב'. נערכה ההדלקה 00:20 "בסביבות השעה ואז כבר התחלנו להרגיש צפיפות מאוד גבוהה, זזנו עם הקהל ימינה ושמאלה", הוא נזכר, "באיזשהו שלב הבן שלי אמר לי 'אבא, בוא נצא מפה, אני לא מסוגל לעמוד פה'. אמרתי לו 'תדע שמחכות לנו כמה דקות קשות עד שנצליח לצאת, אבל כשנצא נוכל לנשום אוויר והכל יהיה בסדר'. התחלנו להידחס לכיוון היציאה, אבל כמונו היו עוד הרבה אנשים שרצו לצאת. הולכתי את הבן שלי לפניי ושמ ־ תי עליו את הידיים כדי שלא ידחפו אותו ושלא יקרה לו כלום והתחלנו להתקדם לכיוון השביל הידוע בשם 'שביל רב דב'

הבן שלי וצעקתי צעקות אימים לאנשים שמסביבי

'אם לא אני, לפחות הבן שלי'. רציתי שיצילו אותו לפחות כי הבנתי מיד שזה הולך להיגמר לא טוב. ואז אני שומע את הבן שלי צועק לי: 'אבא, אל תלך לי'. הוא רק סיים את המשפט וערמת אנשים נפלה עליי"

8

13.5.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה