טבריה קריית שמונה 16.12.22

"הרגשתי קצת מוזר ושונה בנוף. טבריה זו עיר מחוספסת; אתה נחשף לצדדים מחוספסים ורואה אלימות מילולית או פיזית לפעמים. יכול להיות שהיום זה קצת נרגע, אבל זו עיר לא סטרילית. הכול קצת פחות מפותח בטבריה. גם היום"

טבריינים מהרגע שהם נולדים הם גדלים בי ־ דיעה שהם יעזבו את העיר כשהם יגדלו. זה משהו שאתה קולט מהסביבה בצורה כזו או אחרת, שאין לך מה לחפש בטבריה. מתישהו תצטרך לעבור ממנה אם אתה רוצה ללמוד או לע ־ בוד". מה יגרום לך לחזור לטבריה?

"שאלה טובה. אני יכול לראות את עצמי חי בטבריה. אני מאוד בר-מזל כי אני יכול לעבוד בכל מקום, אבל אם זה לא היה המקרה אני חושב שזה היה בלתי אפשרי לגור בטבריה. עם זאת אני גם מוגבל במעגלים חברתיים. רוב המעג ־ לים שלי נמצאים באזור המרכז". מה החלום הגדול שלך? איפה אתה רואה את עצמך? "בעתיד הקרוב אני מקווה שהספר הזה יהיה סדרה של ספרים שתגיע להמון ילדים. התרגשתי לכתוב ולאייר אותו, זה כמו סגירת מעגל עבורי. מרגיש לי שהספר יכול לגעת בילדים ויכול להיות שהוא אפילו יכול לתת איזו ־ שהי נחמה לילדים שמרגישים בודדים או לא שייכים. הייתי בכלל מאושר אם הסדרה תהפוך לסדרת אנימציה ואולי אפילו תתורגם לעוד שפות. הספרים הם אוניברסליים. הספר אמנם מתרחש בט ־ בריה אבל הוא יכול לדבר לילדים בכל העולם. אולי גם משהו בספר יוכל לג ־ רום לישראלים לחבב את טבריה טיפה יותר - אני תמיד הרגשתי שאני צריך להתנצל על זה שאני טברייני. פעם הייתי מנסה להסתיר את זה או לצחוק על זה כדי להקדים תרופה למכה; היום אני כבר לא מסתיר והרבה פעמים אני נתקל בתגובות על גבול הגזעניות. משום מה אנשים מרגישים מאוד בנוח לצחוק וללעוג לעיר בצורה ממש גזע ־ נית. זה מפתיע אותי. אני חושב שטבריה היא עיר בעלת חשיבות בארץ וזו נקודה כואבת להרבה ישראלים שטבריה היא לא עיר החלומות. בכל מדינה בחו"ל יש את העיר הזו שישראלים באים אליה בחופשים ובישראל מתבאסים על זה שזה לא קורה בטבריה. נראה לי שהישראלים רוצים שהפוטנציאל הזה כבר ימומש וכואב להם שהוא לא, אז אולי העקיצות האלה באות משם". לאחרונה אייר נחמני יחד עם בת זוגו, אמנית הגרפיטי גל בן-צבי, איור קיר בכיכר המסגד בטבריה. באיור שנעשה בעזרת הסטודנטים של קהילת תוצרת הארץ בטבריה, אייר נחמני משפטים שמייחדים ומזוהים עם הטבריינים. "נפגשנו עם הסטודנטים ושמענו מהם אילו משפטים אומרים להם

נדב נחמני. "אני יכול לראות את עצמי חי בטבריה"

זה נחמד ונותן לי השראה. לצערי בעיר עצמה אין הרבה מקומות שאני נוהג להסתובב בהם. לפעמים אני מסתובב בטיילת וזה מעציב אותי כשאני רואה את ההזנחה". עיר מחוספסת לנחמני יש יחסים מורכבים עם טבריה; כילד, הוא מתאר, הרגיש חריג בנוף. "מצד אחד טבריה היא העיר שגדלתי בה והיא תמיד מחזירה אותי למשהו חם, מצד שני לא היה לי פשוט לגדול בה". לא היה לך פשוט לגדול מאיזו בחי ־ נה? "הרגשתי קצת מוזר ושונה בנוף. טבריה זו עיר מחוספסת; אתה נחשף לצדדים מחוספסים ורואה אלימות מי ־ לולית או פיזית לפעמים. יכול להיות שהיום זה קצת נרגע, אבל זו עיר לא סטרילית. כילד לא נחשפתי כל-כך למרכז והכרתי רק את טבריה. זה מייצר תמונה מצומצמת וסגורה. בתקופה שאני גדלתי בה לא היה בעיר היצע של מקומות תרבות. הכול קצת פחות מפו ־ תח בטבריה. גם היום". זו הסיבה שעזבת את העיר אחרי הצבא? "עזבתי כי רציתי ללמוד בבצלאל.

בתור ילד. הכול דמיוני ומומצא אבל הכול בהשראת העולם שהיה לי כילד. הרקע הוא תמיד מול הנוף של הכנרת והרבה מהאירועים מתרחשים בשכונה או בבית". מה המשמעות של הצבע הכחול? הוא קשור לכנרת? "איכשהו בצורה לא מודעת אני תמיד חוזר לכנרת ויכול להיות שהצבע הכחול כן קשור. כשהתחלתי ליצור קומיקס רציתי שלכל דמות יהיה רק צבע אחד שמשקף משהו במהות שלה ובצורה אינ ־ טואיטיבית בחרתי בצבע הכחול. זה מר ־ גיע אותי להיות מול הנוף של הכנרת. כשחזרתי לטבריה זה גם מאוד הרגיע אותי ועזר לי ליצור". מה המקום הכי אהוב עליך בטבריה? "אני מאוד אוהב להיות ביער שווייץ. גדלתי בשכונת המורדות שקרובה ליער שווייץ. היינו בין הדיירים הראשונים . 80 בשכונה כשהיא נבנתה בשנות ה בסוף הרחוב שלי היה היער ואחר כך התחילו לבנות ולנגוס לתוכו. עכשיו היער הוא הכי קרוב בשבילי לחזור לת ־ חושה שלי כילד. אני אוהב גם את הכנ ־ רת עצמה, אך לצערי אין חופים נגישים בטבריה אז אני יוצא לגנוסר או לצמח או לירדן. ככלל אני אוהב כל מקום שיש בו טבע ושקט ואני רואה ממנו את הכנרת.

בראש. כל הזמן אני חושב מה מוזר ומה מצחיק או מעצבן בעולם. יש לי פרשנות מקבילה". השראה מהילדות בתחילת משבר הקורונה חזר נחמני להתגורר בטבריה. עם המעבר קיבל את ההשראה לכתוב ספר קומיקס לילדים שמבוסס על חייו כילד בעיר. "כשחזר ־ תי בתקופת הקורונה להתגורר בטבריה התחלתי ללמד ילדים קומיקס דרך הזום והתחיל להיות לי יותר דיאלוג איתם", הוא מתאר, "שמתי לב כמה הם מתח ־ ברים לקומיקס בצורה טבעית ופתאום עלו לי זיכרונות מהילדות והכול הת ־ חבר". הספר הראשון פרי עטו, 'הילד הכ ־ חול' בהוצאת כנרת זמורה דביר, מציג את עולמו של נחמני כילד בטבריה ואת הדמויות שבחייו. "העלילה מספרת על ילד שרוצה להרשים את חבריו בשכונה ורוצה שכולם יהיו חברים שלו ועולה לו רעיון שאם הוא יאמץ גור כלבים מתוק, אז כולם ירצו להיות חברים שלו ולשחק איתו. הוא מוצא גור כזה ומא ־ מץ אותו והספר מספר על החברות שלו עם הכלב. זה מבוסס על כלב שהיה לי שנה שהיה החבר הכי טוב שלי 18 במשך

כטבריינים. לקחנו את הסגנון שלי ויחד עם הידע של גל בגרפיטי ציירנו אותו על הקיר. זה קונספט מגניב ויצ ־ רנו אותו ממש מעכשיו לעכ ־ שיו. הציור נמצא באזור מוזנח שאף אחד לא עובר בו ופתאום

הכנסנו שם קצת אור וחיים. אני רגיל ליצור במרחב דיגיטלי וזה גם כיף ומר ־ גש לדעת שמשהו שיצרתי נמצא במקום פיזי ומוחשי".

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 16.12.2022